כבר הרבה זמן שאני זומם על הכנסת קרלטון מאיירס לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר, ואין לי ספק וספק אין לי, שהוא ראוי להימנות עם גדולי תותחני היובל, הדור והכדורסל האירופי בכלל. אליל לא קטן היה, מכונת סלים, שיאן שבשיאנים. אני אורב לחבוב הזה, אבל תקנון קטן ומשמעותי בקריטריון מונע את צירופו לשם.

כדי ששחקן יישב לבטח ולנצח בחיל התותחנים, הוא צריך להיות לשעבר. כלומר, לפרוש. סופית. אמנם נפלנו חזק עם החבר סאוליוס שטומבראגס שאחרי פרישתו שב לשחק מחדש ברמות הגבוהות, אבל מדובר באירוע נדיר יחסית. ובקיצור, במקרה של מאיירס אני פשוט ממתין בסבלנות שיפרוש.

ובשתי מלים עדינות במיוחד: שיפרוש כבר!

אבל הוא לא פורש. בקיץ, כשעברתי על סגל סקאבוליני פזארו, הוא לא היה שם. גם כשהחלה העונה ומאיירס לא היה ברשימות של הקבוצה שלו מהעונה הקודמת, עדיין לא הייתי בטוח שפרש לגמרי.

עבר לקבוצה אחרת בליגה הראשונה באיטליה? בדיקה הוכיחה שהתשובה שלילית.

יצא לשחק מחוץ לאיטליה בגילו המאוחר (האיש יליד 1971)? גם לא.

ואז, כשהייתי בטוח שפרש ורק חיכיתי לאישור, הבנתי פתאום שישנו מקום נוסף לבדוק. הליגה השנייה באיטליה, ברור. המקום אליו מגיעים כל הזקנים וזרים אמריקאים עושים בו נפלאות.

ושם היה קרלטון מאיירס, בחורצ'יק שבעוד ארבעה חודשים יהיה בן 40.

הוא חזר לרימיני, כמה יפה. הקבוצה שבה הופיע לראשונה כשהיה צעיר והחל את הדרך. וזה אחרי שבעונה שעברה שיחק בפזארו, הקבוצה הראשונה שאיתה שיחק בגביע אירופה לאלופות. סוגר מעגלים החבוב, בקיצור. מאוד מכובד. מאוד מרשים. ככה בדיוק זה צריך להיות או, לפחות, ככה אני אוהב את זה.

המספרים מצוינים כרגיל: 15.8 נקודות ב-32 דקות. 93% מהעונשין (5 הולכות פנימה מכל 5.4 ניסיונות), ו-50% לשלוש, בקצב של 4.5 זריקות למשחק.

יאאא אולוהייים!

רימיני מובילה את הליגה עם הפסד אחד בשמונה משחקים. לידו משחקים שני זקנים נוספים: ג'רמן סקארונה וכריסטיאנו זאנוס-פורטס שגם להם היו הימים היפים שלהם בליגה הראשונה, אבל שימו לב מי עוד התגלה שם:

האדון אנדי איבי, שאחרי עונה אחת בליגה הראשונה באיטליה גילה גם הוא את הליגה השנייה, הנוחה יותר, ומרביץ דאבל-דאבל בממוצע: 15.4 נקודות ו-14.6 ריבאונדים ב-35 דקות. איזה פוטנציאל יש לבחור הזה, איזה פוטנציאל. אוקיי, מדברים על ראש דפוק ובחור שאי אפשר לסמוך עליו – וגם בני השרון מיהרו להיפטר ממנו אחרי עונה אחת בלבד – אבל גם אם זה נכון, נניח, כמה דפוק יכול להיות בן אדם, כמה?

טרנס מוריס, אליל בפני עצמו וגם הוא לא הטיפוס הכי סטנדרטי, לקח את העונות הטובות שלו בירושלים ובמכבי ת"א ועשה מהן מיליונים בעונות עוקבות בצסק"א מוסקבה וברצלונה. אנדי איבי אמנם לא נהנה מחשיפה אירופית ובסך הכל עשה עונה מצוינת בבני השרון, אבל כל כך ברור לי שהמקום האמיתי שלו הוא הרבה יותר מאשר בליגה השנייה באיטליה.

אני עוד זוכר, וגם לא אשכח בזמן הקרוב, את הבומבה לראשו של דרור חג'ג' במלחה. חבל שהוא לא מצליח להתרומם.

ואם לחזור למאיירס, מתברר שהאייטמון לגביו ב'חיל התותחנים' ימתין כנראה לפחות עד סוף העונה הנוכחית, לפני שאפשר יהיה לפרסם אותו. זה אומר שצריך לרענן את השורות בשחקן אחר. אין בעיה, כבר על האש. יכול להיות שכבר עלה לאוויר בזמן שהקדשתם לקרוא על מאיירס.

שלומות ונצורות בשלב זה.