דושקו איוונוביץ', ז'אן טבק, איבו נאקיץ', מירוסלאב פצרסקי ואפילו שניים שטענו שמדובר בארוודיאס סאבוניס, זה מה שהגיע לכאן השבוע כתשובות לחידת בעל המאה.

סאבוניס? איך הגעתם לזה?

מצד שני, היו אייל זך, יגאל רמון, אייל פורת, מרדכי ניסלמן, יעל בן נון, רועי לוריא ועומר בלכר, שזיהו את גוראן גרבוביץ', כדורסלן פרטיזן בלגרד, שרודף אחרי מוטל'ה ארואסטי המכונה גם מרדכי היהודי.

היה גדול בזמנו, גרבוביץ'. גדול ורב מעללים. עד כדי כך גדול, שכמה שנים יותר מאוחר, בתחילת התשעים, הביא אותו רלף קליין להפועל ת"א, כשהוא משוכנע שבידיו תותח חסר תקדים. נדמה לי שהוא אפילו אמר שזר כזה לא היה אף פעם בישראל או משהו.

אלא שגרבוביץ' הגיע כנראה פצוע ורלף השתומם והתאכזב מאוד. "אני לא מבין איך הוא נהיה כל כך כבד", אמר, "אני זוכר אותו מצוין מהמשחקים נגדנו במכבי ת"א והוא היה מעולה".

מהר מאוד נשלח הביתה וכאן כבר מתערפלים הזכרונות ולא לגמרי ברור מי הובא במקומו, האם היה זה דייויד ת'רדקיל, השריף הפלאי, או פרוויס שורט האלילי? נדמה לי שהשריף, אבל לא מתחייב. הגולשים הקשישים מביניכם שזיכרונם עדיין עימם מוזמנים לרענן את זכרוני המיובש.

בכל אופן, ב-100 השקלים, נקיים, ריחניים ומאוחדים לכדי שטר אחד, זכה הפעם יגאל רמון. שיהיה בריא, למה לא. וכמו ששר פעם דייויד ברוזה: מגיע לו.

הלאה, אל החידה הבאה. בהצלחה.