אני זוכר עדיין את אוטיס היל בצעירותו מככב על שער אחד המגזינים של טרום עונה שיוצאים בארצות הברית שנה אחר שנה (מתי אצלנו, מתי?). הימים ימי העשור הקודם ואני מכתת רגלי בחנויות הספרים בניו יורק
ורוכש מכל הבא ליד כמו ג'אנקי אמיתי.

1996 היתה השנה. כבר אז, כאיש של סירקיוז, מכללה ממנה יצא גם אחד מאלילי הסיפרה, וונדל אלכסיס, הוא היה חתיכת סוס יאור בלתי רגיל. ואז הוא היה צעיר, כן? הרבה לפני שהקילוגרמים השתלטו עליו, מצדדיו, מלפניו ובאחוריו. באחוריו, כן.
.

סוסון יאור למופת הוא אוטיס היל. שם מוכר במכללות (10.9 נקודות ו-5.4 ריבאונדים בקריירה), שעשה פחות מהמצופה באירופה, או פחות ממה שאני חשבתי כשקראתי עליו לראשונה בהיותו סטודנט מהשורה. מין אנדרסייזד סנטר שלא יכול להגיע ל-NBA, לא נבחר בדראפט ה-NBA אלא רק בזה של ה-CBA, אבל הראה גם לסוסונים גדולים ממנו כמו אריק דמפייר איך אפשר לעשות נקודות ולבצע את ריקוד המחוגה בצבע. הוווו, הימים ההם, ימי סירקיוז של 1996.

היל לא שיחק בקבוצות מוערכות ונחשבות במיוחד ביבשת. לאורך כל הקריירה שלו הרשימה מראה על נהריה למיניהן, יו נואו. אנטוורפן, אודסה, ספליט של היום. כאלה. חביב, נחמד, משהו באמצע, לא יותר. וכמעט בלי הופעות בגביעי אירופה. אחת המגרעות שלו, בעיני, היא יכולת לקויה בריבאונד. ובעצם, גם בחסימה. גם אם הוריד פה ושם 10 ריבאונדים רובם לא היו ריבאונדים גדולים או משמעותיים או כאלה שגורמים ליריב לחשוש ולהבין שיש נוכחות בצבע. האיש גם לא ממש חסם, אולי רק פה ושם. סוסון יאור, איך יקפוץ בדיוק?

האיש נדד לאורך ולרוחב אירופה במשך הרבה שנים ועכשיו, בשעת כתיבת השורות ביום קריר של דצמבר 2009, הוא כבר קרוב לסוף. זמן טוב להעביר אותו אחר כבוד אל הביצה שלנו ולמצוא לו מקום באיזו פינה.

טורקיה, איטליה, בלגיה, ספרד, פולין, שתי קדנציות עם נהריה, קרואטיה, אוקראינה ועוד כמה זנבות של משחקים בעירוני רמת גן לקראת גיל 36 בהם נראה פחות קופץ וממש כבד, אם כי יש לומר כי כבד הוא היה תמיד.

היל הראה כמה וכמה (וכמה!) דברים יפים לאורך תקופתו בנהריה, למשל. יד רכה, תנועה נאה כרפאל בצבע, אחוזי קליעה טובים מאוד בדרך כלל וגם יד לא רעה מהעונשין. תמיד הוא התנשף כבר אחרי חמש דקות של מאמץ, ונראה היה שקשה לו, פשוט קשה לו לסחוב את הגוף הגדול הזה. בפרישתו הקרובה, יש להניח, הוא יוכל לצלול להנאתו כמנהג סוסוני היאור ולא למהר לשום מקום פשוט כי ככה נהוג בקהילייה.

אחד הנתונים הכי מעניינים שתמיד נבלעים בין שלל הסטטיסטיקות שהוא מציב על המגרש קשור דווקא לסטטוס המשפחתי שלו. האיש הוא הבכור מבין 14 אחים ואחיות.

14, יאאא אולוהיייייייייים!

האם הוא זוכר את שמות כולם? זה ייתכן, זה אפשרי.

מה נזכור מסוסון היאור הזה רגע אחרי שיפרוש? את הבנדנה על הראש; את עיני הרלף קליין שלו, את ההוק-שוט הנאה; את הגוף הכבד והצמיגי; את הבייבי הוק-שוט שלו; את הנטייה להסתבך בעבירות; את העובדה שהחליף את קונראד מקריי עליו השלום כסנטר של סירקיוז ושיחק שם ארבע עונות; ואת היותו נוח לבריות, יש להניח ואף להניח יש.

אוטיס, תפוס מקום, חבוב. עכשיו אתה משלנו.