שלום,

אחרי שנים, לא יותר מדי רבות, שבהן לא הקלדתי ושלחתי דרך "דבר אלי יפה" הגיע הזמן לשלוח טקסט על פני המים.

מתחילת העונה כולנו מלאי השתאות, הסברים ותשבחות כלפי ההצלחה, או הקליטה הסופר-מהירה, של עומרי כספי ב-NBA.


לדעתי, עם כל הכבוד, ויש לי טונות של כבוד כלפי כספי, זה מקרה די מייצג בסופו של דבר של כל מה שחולה בכדורסל הישראלי. יותר נכון בגידול וטיפוח הכישרונות הצעירים. כן, כן, אותם שחקנים טירונים שמרכיבים את הנבחרות שהיו רחוקות מלהזכיר את נבחרות העתודה של בורשטיין או הלפרין.

מרבית ההסברים להיטמעות המהירה מזכירים, שבדיעבד הוא עשה בשכל כשדילג בקיץ על הקמפיין בפולין כדי לשפר נקודות שיעלו את מניות-עומרי בסקרמנטו. הנימוק הנ"ל מלווה תמיד בפרגון לאופי הלוחמני של עומרי, ואפילו לתבונה שבה הוא מחשב את צעדיו ואת החניכה שלו מעבר לים.

אמנם אני הרבה יותר מעף על החיים מההצלחה של עומרי בסקרמנטו. אבל במבט עמוק וביקורתי מעט יותר, אני יכול גם להגיד שחבל שעומרי לא עשה בקיץ הקודם את מה שהוא עשה באוגוסט-ספטמבר 2009 במחנה אימונים פרטיים.

בכל אופן, למה לחכות לבחירת הדראפט הכל כך חמקמקה סטטיסטית? מדוע שלא כל שון דניאל, גל מקל, יוגב אוחיון, החבוב הזה מבני השרון שאני לא זוכר את השם שלו ואפילו רביב לימונד יבלו את הקיץ כשהם לומדים יסודות של כדורסל. בתור אוהד, זה די מתסכל לראות איך אנשים שחיים את החלום שלי מוותרים על הא-ב של העבודה שלהם.

שפרו נקודות חלשות, התחזקו ולימדו. משגע אותי ששחקני הכדורסל בארץ לא עושים לעצמם השתלמות מקצועית. לצורך המחשת העניין, כששחקן קולע עונשין כמו יניב גרין, זה כמו שתגיש טור שבועי בלי מילות קישור.

וגם עומרי כספי, עם כל הכבוד, חיכה לדקה ה-90. אולי בגלל זה עד היום לא בחרו כחול לבן בסיבוב הראשון? אם אני ג'נרל מנג'ר אני מעדיף לבחור שחקן עם טכניקת קליעה. הלו? כדורסל זה לא הדבר שאתה הכי אוהב לעשות בחיים?! לא זרקת את הכדור הזה לסל במשך מרבית החיים? למה רק עכשיו יש לך קליעה מושלמת? אהה, עומרי?

עדי

שלום,

שמי אלון קרמר. בן 24 מחיפה. אוהד ותיק של מכבי חיפה בכדורסל. קראתי היום על משחק השיא של עומרי כספי ב-NBA, שבו הוא פתח בחמישייה וקלע 22 נקודות. רציתי לשתף אותך ואת שאר הנתינים בתחושותיו של אוהד ירוק ממוצע לגבי ההצלחה של כספי.

ואלו רשמיי: וואו, וואו ושוב וואו. אני לא מאמין, איזו פתיחה שמימית יש לכספי ואני אומר שמימית ולא חלומית מכיוון שהיא מעבר לכל חלום. תוך רבע עונה להגיע לחמישייה הפותחת, להשיג ממוצעים מרשימים, לזכות בכל ההערכה שבעולם הספורט באמריקה ובישראל.

לא תיארתי לעצמי עד כמה הוא יצליח בליגה הטובה בעולם. אז או שהוא ממש טוב או שה-NBA כבר לא מה שהיתה פעם.

אבל יש משהו שמפריע לי מאוד. איפשהו, אני לא מרגיש שכספי מייצג אותי כישראלי במאה אחוזים, ואפילו לא נראה לי שסף ההזדהות שלי כלפיו עובר את החמישים אחוזים.

תמיד חשבתי שכשיהיה שחקן ישראלי שם אני אעריץ אותו, אעקוב אחרי כל משחק שלו, אשאר ער בלילה לראות משחקים שלו ואסתכל למחרת בפרשנויות עליו בעיתון. שאני ארגיש שהנה, יש שחקן ישראלי ב-NBA
שעיניי כל העם נשואות אליו.

כנראה שבחרתי להתעלם מהעובדה שזה הולך להיות שחקן צהוב ממכבי ת"א.

האמת היא שחשבתי, שגם אם זה יהיה שחקן של מכבי ת"א, אז או שזה יהיה שחקן שאני אוהב כמו קטש, שפר, הנפלד או הלפרין, שמייצגים בעיני את השחקן הישראלי הטוב, החכם והלוחם. או שזה יהיה שחקן שעבר בכמה קבוצות בארץ לפני שהגיע לקרש הקפיצה הצהוב מת"א.

בכל מקרה, לא חשבתי על אפשרות שזה יהיה שחקן צהוב בנשמה שאני לא מתחבר אליו בכלל כאוהד מכבי, ירוק עולה, חיפה.

הבעיה שלי היא, שמבחינתי כספי הוא לא השחקן הישראלי הראשון ב-NBA אלא השחקן הצהוב הראשון של מכבי ת"א ב-NBA. וזה קצת מקשה עליי להתחבר אליו.

לסיכום, אני מאוד מעריך את כספי על כך שהוא עושה חיל, מעבר למצופה, אבל באיזשהו מקום אני לא מרגיש ממש שמח בגלל זה.

חג אורים שמח

אלון

שלומות,

כשאני רואה את עומרי כספי אני כל הזמן חושב שאני איזו אמא פולניה, שמסתכלת על בנה בן ה-8 משחק בליגת הקט סל וכל הזמן אומרת לבעלה: "יוסף, למה הם לא מוסרים ליוגבי שלי?" למרות שברור שמוסרים לעומרי והוא אכן עושה חיל.

די סביר שגם הרבה אנשים מסתכלים על עמרי כאילו זה הילד שלהם משחק. זה ממש מוזר, לא? לא מובנת לי התופעה. בכל אופן, תחשוב על זה: מעכשיו יש כמה עשרות אלפי אמהות פולניות הצטרפו לחוג האוהדים של הקינגס, אבל מקללות את מי שלא מוסר לכספי.

לפני זמן מה היתה כתבה בערוץ הספורט על ההצלחה של הבחור, ועל כך שכבר עשו בובות שלו. אמרתי: עד כאן! עכשיו, עם כזה נאחס, אין מצב שלא דפקו לא את הקריירה. אמא פולניה או לא?

אריאל