תראו מה זה עולם. ישבתי וחיפשתי לי שועה עולם חדש כדי לרענן מעט את חיל התותחנים, שמזמן כבר לא קיבל קנון נוסף לשורותיו. איכשהו, חיפשתי מישהו מסוים ובהפוך על הפוך הגעתי אל מייק שלגל, סקורר פנטסטי ששיחק 13 עונות באירופה וגם הופיע בישראל עם ויאדוליד נגד הפועל ת"א באותו משחק מפורסם באוסישקין בתחילת העשור שעבר. הזר האחר לצדו היה ארוודיאס סאבוניס. אצל אדומי העור כיכבו השריף האלמותי עטור הצלקת וגם שמעל'ה אמסלם שתפס יום התקפי מצוין.

שם טוב שלגל, היה תותחן-תותחן אמרתי לעצמי תוך שאני שלם לגמרי עם הבחירה בתותחן החדש. עוד קליק פה וקליק שם באינטרנט הביא איתו בשורה מרה מלפני שמונה חודשים, שלא יצא לי לשמוע עליה עד עכשיו: שלגל מת באפריל האחרון בגיל 45 כתוצאה ממחלת בסרטן, אחרי כשנתיים שהיה חולה בה. פיייי. לזה לא הייתי מוכן. כך שבמקום לקבל את מייק שלגל הבאמת-מצוין אל חיל התותחנים, אני מכין לו חלקת קבר בין המתים בלינק המכובד 'לזכרם'. דיכאון.

שלגל שיחק 216 משחקים בליגה הספרדית וסיים עם 4,624 נקודות, ממוצע של 21.6 נקודות למשחק. הוא היה למעשה שחקן פנים שאהב את הזריקה מבחוץ וקלע באחוזים טובים, אבל לא הזניח אף פעם את עניין הריבאונדים. המספרים מדברים: 8.2 ריבאונדים הולכים יחד עם ה-21.6 נקודות והנה לכם אחד משחקני החיזוק האמריקאים הטובים ביותר בספרד בין 1988, אז הגיע לראשונה כבוגר מכללת וירג'יניה קומונוולת' לבין 1994 אז שיחק בספרד בפעם האחרונה לפני שהמשיך הלאה. את הקריירה בספרד הוא סיים עם 60% לשתיים, 37% לשלוש ו-73% מהעונשין.

עוד קודם לכן הוא הגיע עם הקולג' שלו שלוש פעמים לטורניר ה-NCAA בין 1985 ל-1988 ונבחר אחר כך בסיבוב החמישי של דראפט ה-NBA בידי ניו יורק ניקס, שמעולם לא צירפה אותו.

הפורוורד פיל סטיני, ששיחק פעם במכבי חיפה לצד גארי אלכסנדר נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיתף פעולה עם שלגל בצעירותו בוירג'יניה קומונוולת' ואמר אחרי מותו: "מייק היה מעט נמוך לעמדה, אבל שחקן קשוח שקשה להתמודד מולו. הוא לא היה קולני במיוחד, אבל שימש דוגמה לכולם". בעונה האחרונה שלו בקולג' הוא קלע 12.9 נקודות, הוריד 8.1 ריבאונדים ודייק ב-57.1% מהשדה.

אחר כך, כאמור, היה לו הכבוד לשחק לצד סאבוניס בויאדוליד והשניים האלה תפרו, יש להניח ואף להניח יש, משהו כמו 50 נקודות למשחק לבדם בכל ערב. אבל עברו כמה שנים עד שהגיע לשם. קודם כל הוא יצא לשחק בלוגאנו משוייץ, אחר כך נדד עד לפרול מהליגה הארגנטינית וסיים שם כמלך הסלים של הליגה ורק אז עלה על הרדאר של הקבוצות הספרדיות. זה התחיל בליגה השנייה עם אוביידו ואחר כך פרול, איתה גם עלה לליגה הראשונה. הרביץ עוד שתי עונות, אחת בוילאלבה ואחת בלאון, ואז עשה את אותן שנתיים בויאדוליד עם סאבוניס, שהבליטו גם אותו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. הוא הספיק לשחק גם בפו-אורטז ואסטודיאנטס.

בדרך כלל אני לא נכנס כאן לפירוט שנה אחר שנה מבחינת רזומה וקריירה, אבל שלגל היה באמת שחקן ואדם יוצא דופן ככל שיצא לי לראות וככל הידוע לי. חוץ מזה, 45, יו נואו. כואב הלב.

סתם ככה, לפני שסוגרים פרק, הלכתי לבדוק מה הוא עשה עם ויאדוליד במשחקים נגד הפועל ת"א ב-1991/92 בגביע קוראץ'. הנה זה: משחק ראשון, ניצחון 74:76, 40 דקות, 19 נקודות ו-12 ריבאונדים (סאבוניס עם 22 ו-16, השריף הפלאי עם 25 ופרוויס שורט עגום המבט עם 21). משחק שני בתל-אביב: 88:89 לויאדוליד – פיייי, תקלה בסטטל'ה של המשחק הזה באתר של פיב"א.

כך או אחרת, אחרת או כך, מלבד אותו משחק נגד הפועל ת,א שלגל סיים את קוראץ' בעונה ההיא עם 24.2 נקודות ו-8.2 ריבאונדים. ב-12 מ-13 משחקים קלע בין 19 נקודות ל-34 (מדהים זו לא מלה), ורק פעם אחת צנח לפתע לשבע נקודות בלבד במשחק נגד קאנטו. אותו משחק בו קלע 34, אגב, היה נגד היראקליס מסלוניקי. שלגל הוסיף גם שיא עונה של 19 ריבאונדים. ממול עמד אחד, דייויד אנקראם, שסגר משחק של 20 נקודות. היו ימים.

אלה נתונים של סקורר שראוי היה לתפוס מקום מכובד בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר וזו, כאמור, היתה הכוונה המקורית. נטמין את מייק שלגל בחלקת הקבר שבנינו לו, עדיין המומים למדי, ואחת לשנה נרימה כוסית לזכרו ונהלל את פועלו באולמות הכדורסל.