אמר רייב אבנר קופל מתישהו, ובטח יותר מאשר רק פעם אחת, שכמעט כל משחק בליגת קזינו משודר ושלא היה דבר כזה מעולם. לא יודע מה הסיבה שלא משדרים הערב את נתניה נגד חולון, בטח יש סיבות הגיוניות. אבל למה בכל מחזור יש משחק או שניים, בדרך כלל שניים אם אני לא טועה, שאין מהם אפילו פריצות? זה לא ברור לי. ולי – זה לגמרי לא ברור.

הלאה.

החבוב גיל ברק נתקע אתמול בפתיח, כשרצה לומר משהו על למאר גריר, הזר החדש של נהריה. הוא רצה לומר שגריר הגיע כחלק ממהלך שכלל גם את שחרורם של . . . ממממ, ממממ, ואז ברחו לו השמות.

קורה שיש בלאק אאוט, כן? קורה לכל אחד ששידר אי-פעם. אבל הבעיה היא עמוקה יותר מזה: גם כשטאשיד קאר ומארק אגרסון שיחקו כאן אף אחד לא הכיר אותם, ואף אחד לא יזכור את שמותיהם יותר משבוע, חודש, חודשיים, תלוי במי מדובר. הנה, גיל ברק כבר שכח.

ועוד.

טל היינריך. שדרת קווים. פתאום גיליתי אותה. עד לאחרונה, סליחה ומחילה ברמה האישית הכי מתנצלת מראש, היא עברה לי מול העיניים כחלק לא מזיק ולא מועיל במיוחד בשידור. פתאום, אולי אני משועמם, אולי סתם סקרן, גם התחלתי באמת להקשיב לה. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהיא גם חיה את מה שהיא מדברת עליו ובאמת מתמצאת. באופן כללי, היא מדברת קצת מהר, אבל ככה זה בשידור חי מהסוג הזה - מנסים להעניק תחושה שמשהו מיוחד קורה באוויר, שפע משחקים און-ליין ובזמן אמת ובואו נרביץ כאן קצת פינג פונג. נו, אז כולם מדברים מהר מדי ובעיקר הרבה מדי ונשארים בלי אוויר. 'תורידי עשרה אחוז מהקצב, תורידי', היה אומר על זה ודאי שליימ'ה לו היה נשאל. ואז יהיה אפילו יותר טוב.

בקיצור, אני חושב שהיא בסדר. ראוי לבדוק בשנית בהזדמנות. יש להם צוות טוב על הקווים, יש להם.

אגב, אם אפשר היה לפתוח את המשחקים בלי כל הפריוויו הארוך הזה היה עדיף. כלומר, לפעמים. לא תמיד. ככה בקטנה. מפעם לפעם לגשת ישר לתחילת המשחקים וזהו, לחסוך לנו את הדברת הבלתי נגמרת. בלי מפתחות, בלי מצ'-אפים. מספיק הקליפ היפה שלפני המשחק. אלה נגד אלה, קצת דרמה, קצת מוסיקה, שקופית נתוני סטטל'ה מעניינים לעשר שניות – ובואו ניגש למשחק.

אבקש זאת שוב נואשות ונמרצות גם יחד: פנקו אותנו בהפוגת מלל, נודה לכם. קיצוץ של 30 אחוז לפחות מכולם כולל כולם. ואחרי זה לטאגרטים למיניהם לשחק.

ממשיכים.

שני פיהוקים קלטתי במשחק בין אשקלון לירושלים. אחד של מישהו שם שישב על הסטטיסטיקה והאחר של אחד מילדי הספסל של הפועל ירושלים, אולי בן לזר. יחד עם האיומים של משה ביטון להפסיק את המשחק אם אוהדי אשקלון ימשיכו לשרוק במשרוקית ולהפריע למשחק, ריצת ה-0:19 של אשקלון וההתנהלות האיומה של ירושלים באותן דקות והיד הגרועה כתמיד ובחירת הזריקות הלא-משהו-בכלל של קורי קאר, קשה להגיד שנהניתי.

לא ברור לי איך קאר משחק 32 דקות בערב. לאיש אסור לזרוק לסל מבחוץ, רק ליי-אפים באחד על אפס הייתי נותן לו, או חדירה והוצאה כדור החוצה. ושישמור חזק בהגנה ויעזור בריבאונד. כי אם לא – עדיף דרור דוידי.

בסוף אפילו חייכתי, יען כי אבי סוכר החטיא עונשין כצפוי במאני טיים ועוד אחרי 4 מ-4 בתוך משהו כמו 20 שניות. ובכל זאת, אם הייתי יכול לנחש משחקי טוטו כמו שאני יודע שסוכר יחטיא עונשין קריטי, הייתי היום מיליונר וכדורסלע-האתר היה מחלק פרסים של 500 שקל לפותרי החידה המצולמת.

חמישה משחקים התקיימו במחזור התשיעי בליגת קזינו, רק קבוצה אחת עברה את גבול 80 הנקודות. ועוד מכבי חיפה, כן? במשחק שנגמר אחרי 15 דקות והיה לו מספיק זמן, כביכול, להגיע ל-70-95, נניח.

נגמר 57-81, עם שניים וחצי רבעים של גארבג'-טיים. לא להאמין.

בושה, חרפה וכלימה.

מלה על עומאר סניד. אוקיי, הוא לא שומר, אבל הוא חיית משחק וחי על אינסטינקטים מדהימים. אין לו מקבילה בליגה בין הזרים. לא ברור מה הוא משחק, לא ברור מה הוא עושה, אבל כשהוא בא לתת עבודה הוא נותן. כולל כל השלשות הקשתיות האלה, הטרן-אראונד ג'אמפ שוט שנכנס חלק, החטיפות, הריבאונד, הכל. זה שחקן שהייתי יוצא איתו לכל מלחמה. בעיקר מלחמות לפני שש-שבע שנים כשהיה בשיאו, קצת פחות היום, כי אין לו כוח לחבר שני משחקים טובים וכבר קשה. בעצם, מי חוץ ממנו באשקלון כן מחבר שני משחקים טובים?

תיאורטית, הם יכולים לנצח כל קבוצה. מעשית, סתם קבוצה. לעומאר סניד אני מחויב מתוקף היותו חביב הסיפרה כבר מספר שנים, והוא באמת, עדיין, בובה של שחקן וטיפוס מיוחד על המגרש. מצא חן בעיני גם היחס "החם במיוחד" שלו לירושלים אחרי חלק מהסלים, כולל הפרחת נשיקות לכיוון היושבים על ספסל האורחים, שבחרו שלא להשאיר אותו בעונה הזו. שחקן שעשה משהו בקריירה, כמו סניד, אני בהחלט מקבל התנהגות כזו בכיף. אם זה היה מגיע מבחור בן 22 הייתי מתנער מהתנהגות כזו יש להניח, ואף להניח יש.

כל השאר? בואו נמצא קודם כל היררכיה ברורה בין רוט, סוכר וטולברט, אוקיי? לא לפני שנקצץ לקורי קאר חמישים אחוז בדקות המשחק לטובת דוידי.

טוב, אני סתם יורד עליהם. לא יפה. במיוחד על קאר שלא עשה לי שום דבר רע, אבל קשה לי לראות אותו על המגרש לפעמים, מודה.

גם בית הלחמי אגב מתקשה לחבר שני משחקים טובים וזו לא העונה הראשונה שזה קורה לו, כן? שיבדוק את עצמו.

על ירושלים אין לי כוח לדבר. על אשקלון כן, כי הם הרגיזו אותי. ירושלים סתם נראו כמו קבוצה שרוצה לצאת לפגרה בעיקרון, ולחזור עם כוחות מחודשים. מעבר לסימונס חביב הסיפרה שהוא באנקר אוטומטי בנשיאות אי-אפשר, פשוט אי-אפשר, שלא להעריך את מה שאורי קוקיה עושה שם. גם את ליאו ליונס אוהבים אצלנו בדירקטוריון. בקושי שיחק אתמול. חבל. לזכותם, הם לקחו איכשהו ניצחון שכבר התעקש להישאר לישון בלילה באשקלון.

איכשהו? עם עזרה של אשקלון, כמובן.

אגב, אתמול גיליתי במקרה שאם שמים כיפה על ראשו של פליפה רייס יש סיכוי טוב לקבל את אלי סהר. מה, לא? הנה, נסו לדמיין.

שלומות ונצורות בשלב זה.