זוטות ונצורות לכם,

אלן אנדרסון הוא סקורר רציני או לא? האיש קלע העונה בדאבל פיגרס רק בארבעה מתוך תשעה משחקי יורוליג. סקורר עקבי, יציב ורציני בעיניי הוא כזה שמרביץ דאבל-פיגרס במינימום שבעה מתוך תשעה.

בואו נבדוק:

לינאס קלייזה מאולימפיאקוס נתן 9 מ-9; מט וולש מלובליאנה הרביץ 7 מ-8; קית' לנגפורד מחימקי מוסקבה עומד על 7 מ-8; קינטל וודס מסופוט יושב על 8 מ-9; טרייג'אן לאנגדון מצסק"א שוכב על 7 מ-8; פיט מייקל מברצלונה ישן על 7 מ-8; גם רמונאס שישקאוסקאס מצסק"א וגם חואן קרלוס נבארו מברצלונה.

איגור ראקוצ'ביץ' עשה עד עכשיו רק 6 מ-9 וזו אולי אחת הסיבות לכך שפילזן-שלנו קרובה מאוד לסיים את חלקה ביורוליג לעונה זו עוד לפני הטופ 16.

הלאה.

עודד קטש התחמק באלגנטיות מתפקיד מאמן נבחרת הנוער שאמור היה להיות מוצע לו. גיא גודס, על פי דיווחים, לא ממהר לקחת את עמדת עוזר המאמן של אריק שיבק ואמר שהפועל ירושלים קודמת לנבחרת, או משהו כזה. חלילה וחס וכרפס לי מלהכתים את שני החבר'ה, כן? אבל התחושה שלי היא ששניהם, בתוך תוכם, מרגישים כבר גדולים על התפקיד שהוצע.

כלומר, באיזשהו מקום קטש מרגיש שמגיע לו יותר מאשר מאמן נבחרת הנוער. בטח כאשר רבי פנחס הגרשוני כבר מציע אותו כמאמן לנבחרת זרה. בוגרת (פרטים שאייטמון נפרד).

וגודס, אולי-אולי, חושב שאחרי ששימש שנתיים כעוזר ממאמן במכבי ת"א, עונה וחצי כמאמן ראשי בהפועל ירושלים, עוזרו של ג'ינו בנבחרת העתודה וכמה שזה היה שם במכבי ראשל"צ כעוזר וכמאמן ראשי, הוא יכול בשקט להתאים, או לפחות להתחרות, על משרת המאמן הראשי.

שוב, לא יודע אם נכון או לא נכון, אבל לתחושתי יש בזה משהו.

ועוד.

הערב יתקיימו משחקי רבע גמר גביע המדינה וכרגיל, האירוע מנותק מחצי הגמר והגמר, בדומה ליוון, למשל, אבל בשונה מאיטליה, ספרד ועוד.

למרבה הבושה, אני מודה ומתוודה שקשה לי מאוד לזכור או לשחזר, מבלי הצצה איפשהו באינטרנט או בעיתון, מי משחקת נגד מי הערב.

וחבל, העסק הזה לא משתנה ולא ממריא. המון דברים קורים ומשתנים בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, כולל בגביע עצמו מפעם לפעם, אבל הגיע הזמן להצמיד את משחקי רבע הגמר לחצאי הגמר ולגמר עצמו, לשחק ראשן-שלישי-חמישי וליצור שבוע גביע גם בישראל. כן, כבר כתבתי את זה בעבר. פעם, פעמיים, עשר. בסוף זה יתפוס. אני אופטימי.

זנבות אחרונים.

מיקי דורסמן חזר. בעצם, אין לי מה להגיד על זה. האיש אומר שהוא לא רוצה ואז מופיע פתאום בראשון לציון. אחר כך הוא אומר שלא יהיה בחולון והנה הוא כאן. בקיצור, הולך, בא, בא והולך, ומי יכול בכלל לצפות או להבין את האיש. לא אתיימר לעשות זאת. שיהיה בהצלחה.

עמיר עוזי. מסקרן אותי לדעת מה יהיה בעתידו של האיש בכל הקשור לאימון כדורסל. אני נזכר בגלעד כץ, שלפני כמה וכמה (וכמה!) עונות הפך למאמן ראשי בליגת קזינו אחרי ששימש קודם לכן כעוזר ממאמן – בדיוק כמו עוזי. באיזשהו שלב כץ נפלט מרוטציית מאמני הליגה הראשונה, קיבל תפקיד של עוזר בנבחרת העתודה, אחר כך ישב בצד ונח עד שלקח על עצמו העונה את אימון אליצור יבנה.

מעניין אותי לדעת לאיזה כיוון ילך עוזי. האם יהפוך למין אבנר יאור, שקיבל הזדמנויות כמאמן ראשי ברמת גן ובאשקלון וחזר כעוזר מאמן באשקלון ובחולון, או שיהיה מין גלעד כץ, שירד לליגה השנייה ויעדיף לשמש כמאמן ראשי.

האמת היא שאין לי מושג ומושג אין לי לגבי עתידו, אבל מבחור שיום אחד בהיר מצאנו אותו מאמן באיזו ליגת קיץ בארצות הברית, ויום-יומיים אחרי פיטוריו מחולון אפשר כבר היה למצוא אותו בהשתלמות מאמנים בבלגרד – נראה לי שהכל אפשרי, יש לו מוטיבציה רבה להצליח והוא רק בתחילת הדרך.

שלומות ונצורות בשלב זה.