יצחק גודס, אבא של גיא, סיפר לערוץ 10 שהפסיד 600 אלף שקלים שהפקיד בידיו של מוני פנאן ז"ל. על פי דבריו, פנאן ביקש ממנו הלוואה והבטיח להחזיר בריבית גבוהה שנה לאחר מכן. יום אחד לפני המועד שבו היה אמור להחזיר את הכסף, פנאן התאבד.

נשמע קצת כמו הסיפורים האלה על הגורל, שאי אפשר להתמודד מולו.

יום לפני.

בהנחה שפנאן הרביץ סדר גודל של 20 אחוז על הכסף, כפי שפורסם בכמה וכמה (וכמה!) מקומות, אבא גודס הפסיד את ה-600 ועוד 120 אלף שקל כריבית.

יום לפני

אבא גודס הוא לא שחקן (אם כי היה כזה, שני בין קלעי קרית מוצקין בכל הזמנים עם 1,495 נקודות ותודה לשלומי פרי). הוא לא מאמן ולא עסקן. הוא היה ידיד אישי של פנאן. ההודאה הזו והסכומים האלה הם קצה של חוט ארוך מאוד שמוביל לאנשי כדורסל נוספים גם במעגל הקרוב למוני וגם במעגלים הרחוקים יותר. שמות מסתובבים בברנז'ה ובחלל האוויר כל הזמן. הסכומים בהם מדובר גדולים יותר, ברובם, מהסכום אותו הפסיד אבא גודס אצל מוני.

יצא לי להכיר את יצחק גודס אי-שם באלף הקודם, כשגיא היה שחקן במכבי ת"א. איש חביב, נהג לפקוד את היציעים ולראות את בנו משחק. יצא לנו לדבר קצת. גם עם האימא דיברתי פה ושם בקטנטנה. אנשים טובים, ידידותיים, דוגרים.

דבר אחד אני לא מצליח להבין בכל הסיפור הזה, חוץ מהעובדה שאין חקירה משטרתית בנושא ורק רשות המסים מנצלת את הסיטואציה לעשות סדר בכדורסל בענייני מס הכנסה, או ככה לפחות זה נראה כלפי חוץ: איך ועל סמך מה אנשים נתנו אמון כל כך גדול באיש? את זה אני לא תופס.

הכרתי את פנאן. דיברתי איתו, נסעתי איתו, ישבתי איתו. לא ברמה של חברים, אבל ברמת ההיכרות. הוא היה כריזמטי, הוא היה אנרגטי, הוא היה תקתקן שחבל על הזמן כמו שאומרים באלף הזה ואני כבר לא זוכר איך אמרו באלף שעבר. ידעת שאם חסר לך משהו, שאם צריך לסדר עניין טכני כזה או אחר – הוא יעזור.

איכשהו, בתפר הדק שבין האמונה העיוורת בו בעניינים הטכניים והאישיים סביב בית ומשפחה, נפרץ כנראה גם הגבול באשר לסכומי השקעות ענקיים. ובדיוק בנקודה הזו אני שואל את עצמי מה היה בו שאחרים ראו ואני לא ראיתי.

כי אני, גם אם היו לי חצי מיליון שקלים לשחק איתם, לא הייתי מפקיד אותם בידיו. למה? כי את התנהלותו כאיש כספים אחראי ומיומן לא הכרתי, וכי סכומים כאלה אני מניח רק במקומות רשמיים, מסודרים והכי בטוחים שיש, כאלה שכספים הם התמחותם הבלעדית והיחידה. אף פעם לא הצלחתי להשתכנע שפנאן הוא איש אמין במיליון אחוז שכל מלה שלו אמת, וגם לא היתה לי סיבה לבדוק או לבחון את זה לעומק. ומה לעשות, אני, את חצי מיליון השקלים שלי, משקיע, אם בכלל, רק במקומות ומסלולים שנראים לי כמו באנקר מארץ הבאנקרים.

היות שהרבה אנשים הלכו בדרכו של גודס ולא שלי, ובהנחה הכי ריאלית שלא כולם מטומטמים ואני היחידי שחכם, או לא כולם הרפתקנים כלכלית ואני הזהיר היחיד, נשאר לי אלא לספקלץ: אני מניח שפשוט לא הייתי מספיק קרוב אל האיש, ולא נמניתי עם מעגל המקורבים ביותר לפנאן ולכן, אולי, לא מצאתי בו את אותו זיק של תקווה, אמונה והסתמכות חברית וכלכלית שראו בו אחרים.

ובעניין אחר: לפני מספר ימים נחתה בתיבת המייל ידיעה יחצנית, אחת כזו שמגיעה מפעם לפעם, ובה מסופר ברוב פאר והדר וכבוד שגודס, והפעם הבן, רכש בסניף חברת גולד-טיים בירושלים שעונים לזוגתו ולו ב-20 אלף שקלים ("אחרי הנחת סלב, כמובן", כלשון ההודעה). מטרת המייל היתה, כמובן, לפרסם את הדברים, ככה שאני מניח שגיא לא יכעס, מה גם ששיתף פעולה והצטלם למזכרת עם בעלי החברה המכובדים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ זאב ואהרוני נויבואר.

ואני מצטט: "לאשתו קנה שעון יהלומים מדהים ביופיו של מותג השעונים השוויצרי ROTARY, שמיובא בלעדית לארץ על ידי גולד-טיים. לעצמו בחר שעון יפהפה של טאג הוייר. אחרי הנחת סלב משמעותית, כמובן, נאלץ להיפרד מכ-20,000 שקלים".

הנחת סלב

אולי אצל הסלבריק'ה שעונים הם עדיין משהו להתגאות בו, לא יודע. אצלי, למשל, השעון הטוב ביותר הוא הסלולארי ולדעתי אין לי שעון על היד כבר עשור וחצי לפחות, אולי יותר. שאלתי גם לתגובתה של רעיית הנשיא בעניין, והיא השביעה אותי שאם יום אחד יהיה לנו הרבה כסף (הרגעתי אותה מיד ואמרתי שהיום הזה לא יגיע לעולם), שלא אקנה לה שעון יהלומים באלפי שקלים.

אבל איש יעשה כטוב בעיניו ואם גיא חושב שזה הדבר הנכון לעשות ב-20 אלף שקלים, היידה, לבריאות. מה שכן, אחרי הפרסום בעניין אבא יצחק שהפסיד בין 600 ל-720 אלף שקל בבנק של פנאן, הייתי הולך אולי עם פתק החלפה לחנות השעונים ומבקש זיכוי, או מבטל את העסקה איכשהו, אם עדיין אפשר. אבל אני, מה אני יודע. סלבריק'ה אינני ושעון לא ישב לי על היד כבר עשור וחצי. לפחות.