כדי להבין את ההצלחה של עומרי כספי ב-NBA, לפחות עד לשובו של קווין מרטין מפציעה, לא צריך בהכרח להשוות אותו רק לישראלים שניסו לפניו, אם כי תיכף גם זה ייעשה. הצעד הנכון הוא להבין, שמי שנהנה מכישורים פיזיים ברמה גבוהה ומוצא דרך להצטיין בכדורסל קבוצתי, עשוי לבלוט ביתר קלות מרגע שעוברים לכדורסל של אחד על אחד.

ובניסוח אחר: כדורסל אירופי וכדורסל NBA הם שני דברים שונים. מי שבנוי נכון אתלטית ופתר בעיות בעבר במסגרת קבוצתית על ידי הפעלת הראש, כבר עשה את רוב הדרך. כי בסופו של דבר, קל יותר ללחוץ על כפתורי המראה ונחיתה במקום שבו מקדשים את ביצועי הגוף כמו ב-NBA.

תיזכרו בשנתיים האחרונות של כספי במכבי ת"א. בחלק גדול ממשחקי היורוליג שבהם הוא הצטיין הקבוצה הפסידה. לא פעם נראה שבדקות שהוא חי את הסיפור האחרים נעלמים. הוא הגיע מהספסל וקלע 6 או 8 נקודות תוך חמש דקות, אבל הקבוצה נראתה כמו אוסף שחקנים שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם. במובן מסוים אולי היה להם אפילו נוח לתת לאנרג'ייזר לעבוד ולפטור אותם מהצורך לחשוב איך לשחק יחד.

את הדקות הטובות שלו כספי נתן בסוג של ראן אנד בלאגן מיוזמתו, סגנון בו האנרגיות והרצון מנצחים לא פחות מאשר הצעד הראשון והניתור השני לריבאונד. מאחר שלכספי יש גם את זה וגם את זה, התפוקה המיידית שלו מהספסל לא הפתיעה אף אחד, אבל עבר זמן עד שהמשוואה החלה להתאזן ומכבי ת"א ניצחה יותר ויותר משחקים בהם כספי היה טוב.

מרגע שזה קרה והוא הוכיח את עצמו בכדורסל קבוצתי בדיוק כמו בכדורסל יחידני, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היה ברור שהוא מוכן ל-NBA משתי סיבות: קודם כל, החבילה הפיזית-אתלטית והבעירה המתמדת היו שם כל הזמן. ושנית, כי מעכשיו והלאה הוא פשוט מכיר יותר סגנונות ואפשרויות מאשר מכירים רוב הרוקיז בליגה, וגם שיחק מול בוגרים ומנוסים ממנו.

תרשו לי לבסס את התזה באמצעות ג'ו דומארס, שהיה שחקן שמאוד הערכתי ובשנים האחרונות הוא האיש הקובע מקצועית בדטרויט פיסטונס. באחרונה, תוך שהוא מסביר את ההצלחה של וויל ביינום שגרר אחריו את אחד הויכוחים הגדולים סביב איזשהו שחקן של מכבי ת"א בשנים האחרונות, אמר דומארס משהו שאסור להחמיץ: " כשביינום עזב את מכללת ג'ורג'יה טק הוא היה שחקן התקפה שלא שומר, לא מערב את ארבעה השחקנים שלצידו ורק רוצה את הכדור בידיו כדי שיוכל לבצע את כל הטריקים באופן אישי. העניין בשנתיים שהוא עשה באירופה הוא, ששם לא מעריכים את משחק האחד על אחד הראוותני. שם מאמינים בכדורסל קבוצתי. היתה לו הצלחה נהדרת, אבל הדרך היחידה בה הוא השיג אותה היתה כשהכריחו אותו לשחק קבוצתי. היום, כשהוא מצליח אצלנו, ברור שהשנתיים בישראל עשו לו שירות גדול ויצאנו נשכרים".

דומארס לא העלה לרגע את המלה כישרון. לא שהוא אינו מכיר בכישרונו, אבל הוא דיבר על ביינום במונחים של הבחור האחד שמרכז בתוכו את כל התכונות הטובות ברמת המיצוי הגבוהה ביותר. הוא השמיע מלים כמו מוסר עבודה, מחויבות, אישיות, הראשון להגיע לאימון והאחרון להישאר בו, בחור קטן עם לב גדול.

גם על כספי לא מדברים במונחי כישרון, אם כי אולי עושים לו עוול. למעשה, הוא יושב על משבצת הפורוורד הארגנטינאי ב-NBA כפי שאוהבים להגדיר אותה: אגרסיבי, נחוש, אתלטי, נלהב, חדור מוטיבציה, עובד קשה, לא נגמר ולא מוותר. לא פלא שהשחקן שכספי הכי אוהב הוא מאנו ג'ינובילי מסן אנטוניו, ולא פלא שהוא מאוד מרוצה להשתייך לסקרמנטו כי משחק בה אנדרס נוצ'יוני. ולא שהשניים האלה אינם מוכשרים, להיפך, אבל כישרון היא לא התכונה הראשונה שצפה מול העיניים כשמביטים בהם, כי לפני הכל הם מגיעים מבסיס של משחק קבוצתי עם לב של אריה בשיא אונו.

השניים האלה, שהיו כוכבים באירופה הן כסוליסטים והן כחלק ממערך משובח, מסמלים את הדרך בה כספי מתכוון ללכת. מה שאומר, מן הסתם, שלא נראה אותו כאן במשך הרבה שנים אלא לחופשות קיץ קצרות בלבד אוכל אבטיחים עם אבא שמעון בדירה ביבנה.

התשובות לשאלה מדוע דווקא כספי הוא הישראלי הראשון ב-NBA ולא שחקנים מצוינים שקדמו לו כבר די ברורה, וכל אחד יודע לדקלם אותה: נחישות מאוד גדולה, עבודה מאוד מאוד קשה, אמונה מאוד מאוד מאוד עזה וגם יכולת, כמובן, בואו לא נשכח גם את זה. ההבדל הוא, שכספי סימן מסלול ועמד בו. לא ברח לצדדים ברגע האחרון כמו דורון שפר אחרי שנבחר בדראפט, ולא העדיף את ענייני המשפחה כמו נדב הנפלד בזמנו.

למזלו, ה-NBA לא נכנסה לשביתה כמו בתקופת קטש שכבר נגע בניו יורק ניקס, כך שאפילו עניינים שאינם תלויים בעומרי לא צצו והפריעו פתאום. אבל יש כאן עוד אלמנט שלא נגעו בו מספיק וזה הזמן לגעת: כספי הוא ערס והאחרים לא. ולפני שאבא שלו מחפש את הכתובת שלי, רצוי לסייג ולומר שאני מתכוון לערס חיובי.

בניגוד לאחרים כספי נתן לסביבה להבין מהרגע הראשון מה הוא רוצה ושהוא הולך להשיג את זה, ולא משנה מה יגידו או מי יעמוד בדרך. האנגלית שלו נשמעת די מושלמת באופן מפתיע, כאילו התכונן לקריירת NBA כל חייו. אצלו הדברים ברורים, אצל אחרים לא. לנדב הנפלד עלה בדם להניף יד ולהודות לקהל כשאלפים קראו בשמו. גם דורון שפר שמר הכל בפנים ובדיעבד הסתבר שנפשו חבוטה ומתחבטת. עודד קטש דווקא ספג את החום והחזיר אהבה, אבל לעיתים היה נדמה שגם הוא אחד מאותם אנשים שלא מסוגלים לקבל החלטה: כן ללכת לקולג' או לא? קלמזון או UCLA? לחזור למכבי או לעשות עוד עונה בקבוצה אחרת? לא ברור מה הוא היה יותר, הססן או מתלבט, אבל דברים התבשלו אצלו לאט. לא אצל כספי.

אצלו הכל חשוף. לפעמים הוא כמו צג שקוף של מד טמפרטורות בקומקום חשמלי מבעבע רגע לפני רתיחה. כבר בגיל 17 כשהוא שמר על מישהו, ראו במבט שלו איך הוא אומר בלב: "בוא, בוא יא מניאק, נראה אותך עובר אותי ועושה עלי סל". בגיל 20 הוא דפק את הדיבור הזה מול שחקנים בליגת קזינו וביורוליג הגנתית והתקפית כאחד. בקיץ האחרון כשראו בעין לא יפה את הכוונה שלו להיעדר מאליפות אירופה ולהעדיף את הצלחתו האישית על פני הצלחת הנבחרת, הוא המשיך עם האמת והמטרה שלו מבלי להביט ימינה או שמאלה, גם אם איבד אוהדים ותומכים בדרך בגלל הצעד הזה. הכל כדי להגיע לעונה הראשונה שלו ב-NBA הכי מוכן שאפשר.

הוא כנראה השחקן הישראלי שהכה על החזה כמו כוכב ה-NBA שתמיד חלם שיהיה, הכי הרבה פעמים בהיסטוריה פר דקת משחק. יש בו אמונה מוחלטת ועיוורת ביכולת שלו להתמודד מול כל אחד בכל מקום ואת הדרייב האדיר שלו אי-אפשר לפספס: כשכדור שזרק יקפוץ שלוש פעמים על הטבעת לפני שייכנס, הוא ילווה אותו בניתורים במגרש פעם אחר פעם אחר פעם וישחרר שאגה כאילו כבש שער (ביפ!) בזה הרגע.

אחרי אחד ההפסדים של סקרמנטו הוא אמר לתקשורת: "אנחנו צריכים לשנות את הגישה, אסור לנו להפסיד משחקים כאלה". האמריקאים לא רגילים לרוקי זר שמדבר ככה, אבל כספי מעולם לא התרגל להפסיד משחקים בזה אחר זה. לא בנוער, לא בנבחרות הגילאים השונות ולא במכבי ת"א. מבחינתו כל משחק הוא חשוב, אפילו אם ב-NBA נוטים לפעמים לייחס לחלק ממשחקי העונה הסדירה חשיבות פחותה, והוא מגיע לטרוף את הפרקט מדי ערב.

כנראה שלא סתם הוא הורחק במשחק נגד ממפיס כאשר מאחוריו 19 משחקים בלבד בליגה עד לאותה נקודה. כספי הוא לא רק הישראלי הראשון בליגה, הוא גם המורחק הראשון מבין הרוקיז בעונה הזו. ובסופו של דבר זה הכי חשוב: כספי לא נותן לאף אחד להישאר ספקן לגבי מידת הרצון שלו להצליח. יש לא מעט יריבים שלוקחים צעד הצידה או אחורה כשהם מזהים שחקן עם אופי דורסני שלא רואה אף אחד ממטר. לא כולם רצים להתמודד עם מישהו שעל כרטיס הביקור שהוא מפזר באולמות השונים כתוב: "עומרי כספי – שופוני, בוא נראה אותך אם אתה גבר".

ועושה רושם שהיה לו ממי ומאיפה לשאוב את האופי מוחצן הזה. גור שלף אמנם סיפר באחרונה שעומרי הסתייג מדברים שאמר לתקשורת אביו, שמעון, במספר הזדמנויות. אבל המוטו של 'לא עוצרים באדום ולא מתבטלים בפני צהוב' עבד קודם כל אצל האבא שדחף את הבן ובסופו של דבר גם הצליח לעזור לו להביא אותו למעלה, בניגוד למה שנהוג לחשוב כאן על מעורבות הורים.

לא שאני מצדיק דברים שהאבא אמר, אבל זה פחות חשוב מההנחה לפיה אם עומרי לקח משהו מהאופי שהוא מראה במגרש מתוך המאבק חוצה הגבולות המקובלים של אבא שלו, יש כאן בין השאר גם סיוע ממשי לקריירה. אפשר לנחש שאותו סעיף מפורסם ולא סטנדרטי בחוזה עם מכבי ת"א, שדיבר על כך שעומרי חייב להיות בין שמונה הראשונים בטבלת דקות המשחק אחרת על הקבוצה לשחרר אותו, נולד מתוך התעקשות של שמעון כספי.

לפני שנתיים יצא האב בראיון נגד עודד קטש, שאימן את עומרי גם בגליל העליון ופגש בו שוב במכבי ת"א, ונגד המנכ"ל צביקה שרף והמערכת המקצועית של מכבי. הוא תקף שם בעוז, הגביה לעצמו קרנות (ביפ!) ורץ לנגוח (ביפ!), שלף פרטים והבטחות שלא קוימו מתוך שיחות בינו לבין שרף ובין עומרי לבין קטש, דברים שנשארים בדרך כלל מאחורי דלתות סגורות. באופן כללי שמעון כספי דפק בראיון ההוא גליצ'ים לרגליים (ביפ!) ברמה שלא היתה מביישת את יעקב בוזגלו (ביפ!) בשיאו.

בין השאר הוא התייחס שם לאינצידנט מהימים המשותפים של קטש וכספי בהפועל גליל עליון, שחושף איך הילד, אז בן 18, לא חושש להתבטא בפני המאמן שלו. "ביקשתי מעומרי שישאל את קטש למה הוא לא משחק כסמול פורוורד", סיפר האב, "ואז קטש עונה לעומרי: 'אתה לא משחק בעמדה 3 כי זה לא התפקיד שלך'. עומרי מסתכל עליו ואומר לו 'תגיע לאימונים מדי פעם ותראה שאני משחק בעמדה מספר 3. אתה פשוט לא מגיע לאימונים ולא יודע. שאל את אורן עמיאל'". לפתוח פה אף פעם לא היתה בעיה עבור כספי האב. גם לא עבור הבן, מסתבר.

אחרי אותו ראיון מכבי ת"א לא יכולה היתה להתאפק ופרסמה הודעה רשמית: "מר שמעון כספי אינו קשור בכל הסכם עם מכבי תל אביב, ולפיכך, אין בדעת ההנהלה להגיב למסכת ההשמצות שהאיש מפיץ כנגד נושאי תפקידים בקבוצה. הנהלת הקבוצה מצטערת על הנזק שהאב, בהתנהגות בלתי אחראית, עשוי לגרום לבנו המוכשר ולהוציא את הרוח ממפרשיו. למיטב הבנת מנהלי הקבוצה, עומרי כספי רואה את עצמו כחלק ממכבי תל אביב ואוהב את הקבוצה. קיימת הערכה ותקווה בקרב הקבוצה לראות את עומרי שחקן מוביל במכבי ת"א.

שנה וחצי בערך עברו אותן התבטאויות, ובערך חודשיים לפני בחירתו של עומרי בדראפט ה-NBA כיבס כספי האב שנית את רגשותיו ברבים. זה קרה כאשר ליאון רוז, סוכן השחקנים שמייצג בין השאר את לברון ג'יימס וגויס למען פמפום שמו של עומרי בין קבוצות הליגה ושיפור סיכוייו להיבחר גבוה, הגיע לראות אותו משחק נגד הפועל חולון.

"הוא בא לראות את עומרי ומכבי ת"א לא נתנו לו לראות אותו", זעם שמעון כספי בשיחה עם גלי צה"ל, "זה נורא מתסכל. צריך לשאול את פיני גרשון למה עומרי לא משחק. זאת באמת בושה וחרפה כשמגיע סוכן כמו ליאון וזה מה שמכבי עושים. אם מכבי יכולה להסתדר בלי השחקן הכי טוב בארץ כנראה שיש לה שחקנים טובים יותר - טל בורשטיין, דריק שארפ וזה שהגיע מנהריה גם כן מצוין".

בעיתוני סקרמנטו, ככל הידוע, טענותיו של אביו של כספי לא נשמעו עדיין. הוא נבחר בידי קבוצה צעירה ומהירה שהגיעה לשפל לפני בואו ויכולה מעכשיו רק להתרומם, והגיע במוטיבציה גדולה כדי להגשים חלום. לפעמים, כידוע, החלום של אחד הוא הסיוט של אחר. קווין מרטין ופרנסיסקו גארסיה, שניים מהשחקנים הטובים ביותר של הקבוצה, נפצעו לתקופה ממושכת ואפשרו לכספי מרחב גדול של תמרון ודקות משחק, וגם במה להוכיח בזמן אמת איך שדרג את הסטפ-בק ג'אמפ-שוט שלו, שעליו התחיל לעבוד חזק עוד בעונה הקודמת במכבי ת"א.

בתנאים אחרים ואם השניים האלה היו משחקים ייתכן שכספי היה מקבל 10-8 דקות לערב ולא 25. שלא לדבר על כך שאם היה נבחר בדראפט שלב אחד קודם על ידי פורטלנד, אולי אפילו היה נשאר לשחק במכבי ת"א עונה נוספת וסיפור ה-NBA שלו שהתפתח להיות כל כך מרשים היה מתעכב.

אלא שמי שבלבו בוערת האמונה שאם רק יתנו לו אף אחד לא יעצור אותו, ובמקרה לגמרי הוא גם שקוף, כאמור, כמו מד הרתיחה בקומקום חשמלי מבעבע, יקבל את ההזדמנות. וכספי, עם לב האריה ומנטאליות הערס שמשחק בדיוק כמו שהוא חושב, לקח אותה בגדול. עכשיו שיתמודד עם חזרתו של מרטין בדרך שהוא כל כך אוהב ללכת בה: כל האמצעים כשרים.