מתישהו זה הרי היה חייב להגיע. הקילינגסוורת' הזה, עם השם הייחודי והקטלני שלו, אמור היה מהרגע הראשון לקבל איזשהו שיר.

ברור לחלוטין שאין כמו רוברטה פלאק לשיר אותו, כן? עם ה-killing me softly המפורסם שלה, שאחר כך קיבל גרסת כיסוי של הפיוג'יז וביצועים של סוזאן בויל ושל חצי עולם בערך. ובצדק, השיר הזה הפך כבר מזמן לסוג של הימנון עולמי או משהו.

קילינגסוורת', שאחד הנתינים, בנימין שמואל שמו, עדכן אותנו כי התרגום העברי והגאה והנכון ביותר לשמו הוא "ערכן של ההריגות" ולא "הריגות שוות" או "שווה להרוג", הוא לא הראשון (קחו גם את דוראן דוראן כאן, עם view to a kill מתוך אחד מסרטי ג'יימס בונד).

קדמו לו השריף המופתי ועטור הצלקת, ירום הודו, דייויד ת'רדקיל, "ההרג השלישי", וגם הרולד קילינג העתיק-ותיק, גארד מצוין ששיחק בעירוני רמת גם לפני משהו כמו עשרים שנה. גארד "הורג", פשוטו כמשמעו.

עכשיו צריכים כאן איזשהו אנתוני קילר, נניח, שוודאי קשור משפחתית לאנתוני פילר. נקבל גם בברכה פורוורד נאה כרפאל בשם דייויד קילינגסטון, למשל, קרוב משפחה של רנדי וקליף ליווינגסטון. נשמח לארח בליגת קזינו גם את בילי קיל, בן דודו של ביל יקיז, איש מארוסי. או אולי אפילו את דודו פיט קילינגלי, דודו של פטריק בברלי מאולימפיאקוס.

ושאר כהנה וכשמה.

בכלל, אם כבר שמות מוזרים או מעניינים, הליגה מוצפת בהם השנה: ישנו ברנדון "הצייד" מהפועל ירושלים, מאצ'יי לאמפה וסטפן לאזמה שהרכיבו יחד טלוויזיית פלאזמה 50 אינץ'; צ'אק איידסון ודורון פרקינס שיחד נותנים, לא עלינו, סוג של פרקינסון; הקשיש הפולני החביב אנדרו ויז'נייבסקי, שבתחילת העונה עוד היה וישנייבסקי, קרוב רחוק של שלמה וישינסקי האגדי.

ג"ג הפקות ואירועים מציגה את אייזיה "הברבור" ואת מרקוס "הבן דוד" ובתחילת העונה החזיקו לכמה וכמה (וכמה!) שובועת את אין אין אין כמו במבה (פול).

הפועל ירושלים מראה על המגרש את ליאו "אריות" ואת חרדל הדיז'ון. של תומפסון. שלא לדבר על קוקיה ונעימי, אחד ציפור והשני סתם עשה נעים מעצם נוכחותו, אבל ישראלים הם לא העניין כרגע.

חיפה היא בכלל קבוצה עם המון כסף. יש לה את טוד גולדן "המוזהב" ואת ג'ייסון ריץ' "העשיר". ויש לה גם את ג'סי פלוט-רוסה, כנראה שם המשפחה המוזר ביותר שאי-פעם שיחק בישראל – אם מוציאים מכלל חשבון לרגע את פופה.

לנתניה יש את דנילו פינוק, שהוא או פינוקיו או סתם מפונק, תלוי מאיזו זווית מסתכלים על זה. ואת טוני יאנגר, שלעולם, לא משנה מה מי ואיפה, יהיה יותר צעיר מכל מי שתעמידו מולו. וטוני וושהאם הוא, עד כמה שזה נשמע מוזר, סוג של ציווי שקורא לכל מגדלי החזירים באשר הם לשטוף את החזיר שלהם.

לבני השרון יש את העוגייה רבת השנים והמוניטין, "קוקי" בלצ'ר, והעונה גם את רון סטיל, שהוא גם מציאה, גם גניבה, גם חטיפה וגם פלדה, לפחות על סמך איך ששומעים את זה ומבלי להיכנס לענייני איות. וכמובן, אוגונה אוניקווה, אבל לא יפה להסתלבט על אדם רק בגלל שהוא ניגרי, נכון? שם מקובל לחלוטין הוא אוגונה אוניקווה, יש להניח ואף להניח יש, ברחבי ניגריה כולה.

בראשל"צ משחק דלרון ג'ונסון, שהוא כנראה הדלרון הראשון עליו שמעתי אי-פעם, כי לפחות כרגע לא עולה לי בראש אף דלרון אחר.

עפולה מציגה את דיונטה "חג המולד".

אשקלון חזקה העונה עם קורי "מכונית", ברוקס "מכירות, הנחות ומבצעים" והסנטר שמייצג את חברת השכרות הרכב "אוויס". הולך טוב ביחד השילוב הזה.

קצת פחות על המגרש, עם זאת.

גם לנהריה היה "רכב", אגב, טאשיד קאר, אבל הוא כבר הוחלף.

חולון הולכת חזק וטוב עם השם הבלתי אפשרי טייטוס אייבורי, גם הרומאי שרדף אותו הזבוב והכניס אותו לטירוף, וגם חברת המחשבים הנודעת, ממנה ברחתי בעבר יען כי התורים שם ארוכים מדי לטעמי כשמגיעים לתקן מחשב. אייבורי מככב גם בשירו הנאה כרפאל של פול מקארתני וסטיבי "הפלאי" וונדר. הנה הוא כאן.

רמת גם עם ג'וליאן הנשית-משהו, המעידה על עצמה: "כזו אני". על הספסל, לפחות על פי הרישומים, יושב גם דייגו טרמונטוצי ולא זכור לי שם כל כך עוצמתי בליגת קזינו מאז ומעולם. ככה זה כשלמאמן יש קשרים באורוגוואי.

במבאלה אוסיב היה שם חזק ונאה, לא נכחיש זאת, אם כי הוא כבר לא איתנו, כך שנסיים עם הדריק שארפ של רמת גן, ג'ון שארפר, שהוא כמו שארפ – רק קצת יותר חד. על סמך שני המשחקים שלו כאן, מה שנכון נכון.

איך התגלגלתי לכל זה רק האל הטוב יודע. הרי המטרה היתה, בסך הכל, להציג כאן את רובטה פלאק.

הנה היא כאן.

וגם הפיוג'יז.