סיינה-מה-סיינה, מכבי-מה-מכבי, זה תמיד נחמד, כן? אבל רנה ווקר חזרה אתמול לחיי יו"ר הדירקטוריון. מיהי רנה? מיד לרדת ל-15 פוש-אפס. רנה מ"24", זה ברור. ועם טוויסט בעלילה: פתאום היא לא מדברת עם ג'ק, פתאום ג'ק הוא לטורח עבורה, פתאום היא קוטעת לאנשים ידיים וכל דמותה מתהפכת. היי, מה זה פה? תשובות בפרקים הבאים. ימי רביעי בלילה, 22.05 בהוט 3, כן? יפה, כי זה הכי חשוב.

והנה גם פעמיים "רנה" בשירה העברית והעולמית.

קטע אחד של אריאל הורביץ בשיר שמוכר כאן מאוד וטיפה נשכח.

קטע אחד מתוך אלבום גדול של טוק-טוק המופתיים, וגם כאן כשמו כן הוא: רנה.

מאוד מלנכולי השני, לא נכחיש זאת, אבל יפהפה לטעמי. והסולן של הלהקה, מארק הוליס, נותן בו את כל מה שיש לו. ויש לו המון. איזו להקה זו היתה, יאאא אולוהייים! ומי ישיב ימים שאבדו?

בהיעדר תשובה מוסמכת, פשוט אלך הלאה.

אתמול פורסמו שיבוצי עוזרי המאמנים בנבחרות השונות, ולפתע גם נשמע קולו לראשונה מזה זמן של דוד פריש, יו"ר הוועדה המקצועית החדש שמחליף את איתן רוב. אז אחד-אחד, פרה-פרה, רנה-רנה.

קודם כל, כבוד ויקר הוא לנו שהכותש ורו"ח ד. שמיר מונו לעוזריו של אריק שיבק בנבחרת. הבחירה הזו בשניים מהטובים שבמאמנינו הצעירים נראית טוב, מריחה טוב ומתיישבת טוב לצד אריק שיבק. זו דעתי, ודעתי היא בדיוק זו. מאמנים פעילים, טובים, עובדים, צעירים.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכבר כתבתי באייטמון קודם כאן שהשניים האלה יחד עם גיא גודס עדיין לא מוכנים, בעיניי, לתפקיד המאמן הראשי וכדאי שישתפשפו עוד שנתיים-שלוש לפני שאחד מהם יקבל את עמדת המאמן המוביל. ואם אפשר מתוך המכונה הנוסעת עצמה – למה לא. בכיף ובכבוד ויקר.

אגב, לקטש הוצע קודם תפקיד מאמן נבחרת הנוער. צר לי לצטט את עצמי שוב, אם כי לפחות באתר שלי עדיין מותר לי לעשות דברים כאלה, ובכל זאת: הרגשתי והשפריצותי מעל אתר מופתי זה כי קטש לא ממש חי בשלום עם עניין הנוער. הוא מלמל משהו על כך שספק אם זה יסתדר לו עם תוכניותיו העתידיות, וכי הוא מעוניין אולי לנסות ולאמן באירופה (ומכאן שלא יהיה זמין לענייני הנבחרת).

נו, אז עבר חודש ומה קרה? העונה עדיין בעיצומה, שום דבר ממשי לא קרה אבל כשהגיע הג'וב בנבחרת הבוגרת קטש לוקח את זה. בעצם, רגע, אולי טעות שלי: דובר על אפשרות שהוא יאמן את נבחרת בולגריה לצד רבי פנחס הגרשוני. אולי לזה הוא התכוון? מי יודע. אצל קטש אי אפשר לדעת שום דבר, תאמינו לי.

רק שאלה קטנה עם זאת: קטש, שמהרגע הראשון שלו על המגרש ישר קיבל את הג'וב המרכזי, האם הוא בכלל מסוגל להיות חלק מצוות שבו ישנו מישהו מעליו? האם יתרגל? האם ימצא את עצמו שם? אני משוכנע ששיבק ושמיר הם אנשים נוחים ומקסימים לעבוד איתם. ובכל זאת, לא הם הבעיה, אם בכלל קיימת, אלא עודד עצמו. הנפש שלו, הרזומה שלו, הדברים שעבר. תשובות משוערות? אני מניח שאם נחיה גם נראה.

זאת ועוד.

בין השמות החדשים בנבחרות אותר לפתע שמו של רוני בוסאני, זה שאינו מאמן כבר זמן רב, כמאמן הבא של הנבחרת האולימפית. אמנם הנבחרת האולימפית, בואו נודה, אינה מעניינת כאן אפילו כלבים עזובים, עושה רושם, אבל נדמה לי, על אף שאינני ארז אדלשטיין, שהאחרון שאימן בה ובהצלחה ככל הזכור לי, הוא הג'ינג'י המקריח עצמו. במלים אחרות: האם אדלשטיין יותר מדי טוב עבור איגוד הכדורסל, או שהוא משלם את חלקו בכישלון הנבחרת בתפקידו שם כעוזר ממאמן? ואם זהו המחיר, מדוע אחרים, כמו דני פרנקו למשל, ממשיכים הלאה?

לא יודע מה להגיד לכם.

ודוד פריש. הוווווו, דוד פריש. אדם ותיק מאוד, דוד פריש. מעט חשדן כזה, קצת ציני. הדור הישן, נו. מבלי לזלזל, חלילה. סתם עניין של כמה וכמה (וכמה!) מאפיינים נורמטיביים של האנשים שהיו כאן כשהכל התחיל.

היה פעם שחקן בנבחרת ישראל, במכבי ת"א. איש מכבי הינו. בחורף, בקיץ, בסתיו ובאביב. בסופו של דבר, אין לי דבר נגדו חלילה, אבל גדולים האיגוד האלה, בחיי: לקחו אדם מהקטע הארגוני והפכו אותו לראש הוועדה המקצועית. האיש בן 75, היה יו"ר ועדת הכספים של האיגוד, עסק בכסף ימינה, כסף שמאלה. הוא צריך לעקוב ולפקח ולרדוף אחרי עבודת המאמנים של נבחרות ישראל השונות במגרשינו בעלי היציע בצד אחד? תמוה עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. נראה, נשמע ומריח כמו עוד איזה דיל כזה או אחר בין המרכזים והאנשים שמושכים בחוטי הנדמה להם, על אף שאינם.

וקטנה אחרונה, יען כי יש סיינה – מכבי היום, אבל אין לי כוח לכתוב על זה, בחייכם ובלאו הכי עד שאכתוב כבר יהיה מחר ויהיה צורך בהרמת אייטמון טרי וריחני יותר. מה עושים? מוותרים ונותנים לטלוויזיה לדבר.

אבל רגע, קטנה אחרונה, כאמור. באותה הודעה שנמסרה לתקשורת ונחתה גם בתיבת המייל הנשיאותית נכתב, כי האיגוד מאמץ את החלטת פיב"א להרחיק את קשת שלוש הנקודות בחצי מטר נוסף מ-6.25 ל-6.75 מטר החל מאוקטובר. כלומר, מהעונה הבאה.

עניין פעוט? לא בהכרח. מיד חשבתי על הקלעים חסרי המצפון מול אלה שמוגבלים בשיגור הירי. קודם כל, ברור לגמרי שאחוזי הקליעה ירדו פשוט כי זה טבעו של עניין: ככל שזורקים מרחוק יותר, הסיכוי לקלוע פוחת. אבל האם יהיו מרגע זה והלאה שחקנים שחצי המטר יעשה עבורם את כל ההבדל?

נדמה לי, על אף שאינני יהוא אורלנד, שאכן כי כן.

חצי המטר הזה לא ישפיע כנראה על דורון פרקינס או דייויד בלות'נטל או שרון ששון או גור פורת שיכולים לזרוק גם מ-7.50 מטר בלי בעיה. אבל גוני יזרעאלי? דרור חג'ג'? ודאי יוגב אוחיון, שהזריקה שלו לשלוש אינה טבעית ומעבירה אצלו 16 עצרת מחשבות (אהה, איך אני? 16 עצרת!). ובקיצור, יהיו שחקנים, בעיקר כאלה שהזריקה שלהם מאומצת ולא נקייה, שיחשבו פעמיים ושלוש אם לזרוק או לא, וגם אם יקחו אותה בסוף, את הזריקה, היא תיפול פנימה באחוזים פחותים בהרבה מאשר עד היום. כל זה, כאמור, החל מהעונה הבאה.

ועכשיו באמת אחרון חביב. היונה ההנפלדית התארח אתמול והוא בן 41 וחצי שנים, באקדמיית המחוננים במכון ווינגייט. את דבריו של המכובד ושאר אנשי כדורסל שהיו שם ודיברו על אודותיו תוכלו לקרוא כאן, ממש כאן, אם רק תרביצו קליק קטנטן. אבל בעצם, כל מה שרציתי לומר הוא, שהתרגשתי לשמוע על הביקור ההנפלדי שם, על דברים שאמר שם, על דברים שאמרו עליו. עכשיו כבר חרוש ובלינקו מספרים לילדים האלה מי היה הנפלד ומה הם עשו. איך שהזמן טס, לא להאמין, וכולנו נעשים פתאום זקנים כאלה בלי לשים לב. אהה, סר ש. הרמלין הקשיש? מה אתה אומר? האין זאת?

שלומות ונצורות בשלב זה.