כבר סוכם, הובהר והוצהר כאן, ש'סוסוני יאור' אינו קודש לביגמנים בלבד. מזה זמן רב שישבנו כאן בדירקטוריון בחיפוש אחר גארד/פורוורד כזה, יו נואו, עם גוף גדול ואולי כמה וכמה (וכמה!) קילוגרמים מיותרים. ואם אפשר, כזה שגם שיחק בארץ.

בסוף, אחרי מחשבות, הוחלט ללכת על הזר המעוטר ביותר בתולדות הליגה השנייה: האדון לדל איקלס שהגיע להפועל ת"א וכבר במשחקו הראשון הרביץ תורה מול מכבי אשדוד עם 30 נקודות ו-20 ריבאונדים. עוד לפני כן
הוא
שיחק במכבי ראשון לציון בליגת קזינו. מומחי זיכרון טוענים, שהוא החליף שם את דארן דיי.

אחורה בשנים. האיש שיחק באוניברסיטת ניו אורלינס ובהמשך נבחר בסיבוב השני של דראפט 1986 בידי וושינגטון בולטס. היה סקורר מצוין שמכיר רק שני דברים: את החישוק ואת הדרך אליו.

האיש נהג להוריד את הראש וללכת פנימה. או שלקח איתו בדרך שני אנשים ועלה יחד איתם לסל, כשהוא גובר עליהם ברוב הזמן הודות לשהייה פנטסטית באוויר סטייל מייקל ג'ורדן כמעט (באמת), או שביצע עבירות תוקף לרוב ודרס את שומריו.

אזכור את חורף 1990, אולי 1991, כשהסוסון החדש של כדורסלע-האתר ביקש חוזה לארבע עונות מהבולטס תמורת שמונה מיליון דולר, אחרי עונה שבה הרביץ 13.3 נקודות למשחק. אלא מה, האיש לא התאמן כמו שצריך לאורך כל טרום העונה, העלה במשקל ובסוף סיכם לשנתיים תמורת 1.4 מיליון דולר. איזה פארש הוא יצא.

גם כשכבר הוריד במשקל התקשה לשחק הרבה דקות, וצילום שלו כשהוא מתכופף, מתנשף ואוחז בשולי מכנסיו מצוי עד היום, יש להניח ואף להניח יש, בכל מערכת עיתון שמכבדת את עצמה בוושינגטון וסביבותיה.

כאן, אגב, בהפועל ת"א ומכבי ראשל"צ, הוא כבר היה שמן לכל דבר ועניין. שמן ממש. ממדים שעזרו לו לשחק כפורוורד בראשל"צ וכמעט כסנטר בהפועל ת"א. 20.2 נקודות למשחק בראשל"צ-העיר; 21.8 נקודות בהפועל תל-אביב הכרך. ואחוזי קליעה מצוינים לשתי נקודות בכל אחת מהקבוצות.

הוא היה השוטינג גארד הפותח של הבולטס לאחר העזיבה של ג'ף מאלון ליוטה, אבל איכשהו דפק את זה. העלה במשקל, כאמור, ולא ממש חזר לעניינים. פתח 17 פעמים בחמישייה ב-1990/91 והמאזן הקבוצתי במשחקים האלה הראה שני ניצחונות ו-15 הפסדים.

קליעה מבחוץ טובה במיוחד לא היתה לו, אבל הוא זרק וזרק מכל הזוויות. הוא גם לא הגיע כמעט לקו העונשין. לעומת זאת, הלך לו מצוין בסחיטת עבירות בתחילת דרכו, אבל עם הזמן איקלס הלך ונחלש גם בפקטור הזה. היה שחקן לא יציב. לא שמר. לפעמים בכלל לא ניסה. פה ושם מסר. יחסית לאתלטיות שלו אפשר היה לצפות לריבאונד טוב יותר ביחס לעמדה מספר 2 ששיחק ב-NBA. שום-כלום וכלום-שום. היה אחד הגרועים בעניין הזה נכון לאותו זמן.

אבל בסופו של דבר, הבעיה העיקרית שלו שהתחילה ב-NBA והחמירה בהמשך, כשכיתת רגליו בליגת קזינו ובזו שמתחתיה, היתה היעדר כושר גופני. לאט לאט האיש איבד את זה והתקשה לשחק, פשוט ככה.

קראו לו THE BIG EASY, אחד שהוא גדול פיזית מצד אחד, והכל בא לו בקלות מצד שני. מה מתקבל? עצלן שמן וחסר אוויר באופן כרוני. באיזשהו מקום פתאום הבינו ב-NBA שהוא לא מתאים להיות שחקן חמישייה אלא בעיקר שחקן ל-15-18 דקות שעולה מהספסל בעיקר למטרות קליעה.

יוצא שאני מדבר בו רעות, יוצא. אבל כך או אחרת, אחרת או כך, האיש היה סקורר-סקורר. שיחק שבע עונות ב-NBA והרביץ 441 משחקים כשהוא מעמיד ממוצע קריירה של 10.8 נקודות בוושינגטון, שהתחלפה לאורך הקדנציות ועם הזמן מבולטס לוויזארדס, וגם במיאמי.

קראו לו גם A-TRAIN. היה חזק ודורסני. ככל הידוע, או לפחות עד לאחרונה, הוא עבד בשירות הוויזארדס כנציג המועדון אל מול הקהילה. שב עימנו, סוסון יאור יקר, סידרנו לך יופי של מיקום בביצה, עם נוף וכאלה וכל השאר.