"ז'ליקו רבראצ'ה אולה-אולה", קריאות אוהדי פנתינאייקוס אחרי הזכייה בגביע אירופה בסלוניקי 2000 עדיין מהדהדות כאילו היו אתמול. אבל איכשהו ומשום מה, רבראצ'ה הולך אצלי הרבה יותר עם בנטון טרוויזו מאשר עם פאו. אולי כי שיחק באיטליה ארבע שנים לעומת שנתיים ביוון. אולי כי עם טרוויזו הוא ביסס את מעמדו ככוכב אירופי גדול בפעם הראשונה והכל היה טרי עדיין, מרשים, חדש ומיוחד.

אולי, כן? לא בטוח. יכול להיות שישנם אנשים שיאמרו שבכל מה שקשור לתקופה שלו באירופה רבראצ'ה הוא קודם כל פרטיזן בלגרד, או פנתינאייקוס ולא טרוויזו. באתר שלי עדיין מותר לי להגיד מה שאני חושב, או ככה לפחות נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.

גזע עץ היה הרבראצ'ה הזה. אף אחד לא ידע מהו גובהו האמיתי. 2.10? 2.11? ב-NBA רשמו אותו כ-2.13, אבל האמת היא שתקופתו שם, בליגה ההיא, עניינה לנו את הזובון. רבראצ'ה היה שחקן אירופי לעילא, שנפצע יותר מדי בעומס של ה-NBA ובזבז את מרבית זמנו שם, אם כי לפעמים, יו נואו, הרביץ תורה גם בבני הערלים. רגע, גם הוא ערך, בעצם. טוב, לא משנה.

שש שנים ראשונות עשה בפרטיזן בלגרד. בתנאים של היום הוא היה נשלף משם על ידי מועדון גדול כבר אחרי שנתיים. היה חלק מהקבוצה שזכתה בגביע אירופה לאלופות עם דנילוביץ', דג'ורג'ביץ' ואוברדוביץ', צעיר בן 18, ממש בראשית דרכו.

בטרוויזו-העיר-הקטנה הוא חבר לאדון הנרי וויליאמס, ושניהם הובילו את המועדון הזה היישר אל תוככי לבו של הנשיא. היה מן הגדולים שבחוסמים, ריבאונדר גדול, אחוזי קליעה נאים כרפאל היו לו. פיזי למדי, במידות הנכונות. קליעה מעניינת, מזוהה, כדור מעל לראש. היה קשה לעצור אותו. חצי מרחק – צ'אקל'ה, פנימה.

אליל היה.

לקח אליפות איטליה ב-1997 תחת מייק ד'אנטוני. שנתיים מאוחר יותר זכה גם בגביע ספורטה בהדרכתו של ז'לימיר-הגביר. הכל בטרוויזו, כן? אני מקווה שאתם איתי, עוקבים אחרי הכתוב.

בקיץ 1999 יצא לפנתינאייקוס וחבר שם לדיאן בודירוגה וגם לכותש. לקח גביע אירופה, לקח. בסלוניקי-העיר. אפילו הוא, סנטר דפנסיבי באופיו, התקשה מאוד להתמודד אז מול נייט האפמן ענק הרוח.
היה זה קרב ענקים תרתי משמע. קרב של ממש, ורבראצ'ה הוכתר שם כ-MVP של הפיינל פור, למרות שהאפמן היה טוב ממנו, אבל תארים הולכים למנצחים בדרך כלל.

שנה אחר כך, בגמר הסופרו-ליג, עת ישב הכותש הפצוע בצד והביט במתרחש בעצב ומבלי יכולת לסייע, נקם האפמן ברבראצ'ה וזכה בגביע.

זה היה האות לקום וללכת ל-NBA. הרי בדראפט הוא נבחר כבר ב-1994 בידי סיאטל, וצעיר יותר הוא לא נעשה עם השנים. קם והלך. לאורך השנים הזכויות עליו הועברו בטריידים שונים מסיאטל למינסוטה ומשם לטורונטו ועד לדטרויט פיסטונס.

פיסטונס. שיהיה פיסטונס. ב-2001 רבראצ'ה הגיע. שלוש עונות היה שם, עוד קצת באטלנטה ואחר כך שתי עונות בקליפרס עד גיל 34. הנתונים הכי טובים היו בעונה הראשונה שלו כשעוד היה בריא, כשיר, בכושר, רוצה, נלחם. בסופו של עניין, אחרי כל מיני עניינים, בעיות גב, בעיות לב, הוא גמר קריירה שם עם 5.9 נקודות ו-3.2 ריבאונדים ב-15 דקות למשחק.

הספיק עוד לגנוב איזה חודשיים-שלושה בוולנסיה בתחילת עונת 2007/08, אבל קם והחליט לפרוש בתוך העונה סופית, רשמית וחד משמעית. הרגיש שזה לא זה, ושאין טעם למשוך סתם.

אליל נערץ היה.

הרביץ תורה, אגב, גם ברמת הנבחרת. שתי מדליות זהב באליפויות אירופה ב-1995 ו-1997. זהב באליפות העולם ב-1998. כסף באולימפיאדת אטלנטה. ולא פחות מזה הוא זוכה בכבוד רב מצד ראשי כדורסלע-האתר מעצם היותו אחד מחבורת השבעה שהקימה קרן התומכת בקידום, טיפוח ומימון צרכי ילדים ביוגוסלביה, לצד דיוואץ', דנילוביץ', דג'ורג'ביץ', סאביץ', פספאל ובודירוגה.

נעמת לנו מאוד, רבראצ'ה, לאורך הקריירה. שב עמנו בחיל התותחנים. ברור שהגב כואב ויש בעיות בלב, אבל זה בסדר: נעלה אותך לכמה דקות פה ושם כשנוביל ביתרון גדול על פני היריבות במשחקים עתידיים ולא נגרום לך להתרוצץ יותר מדי. סמוך על סמוך.