רבות נכתב ודובר כאן על אודות הלינק יוצא הדופן "סוסוני יאור". היו שהיללו אותו, היו שסלדו ממנו, ויותר מכל היו שהתווכחו מבלי להגיע להגדרה אחת, סופית ומדויקת (אולי כי פשוט אין): בשאלה הריונית-הגורל: איזהו סוסון? והתשובה: לא בהכרח זה הכובש את יצרו.

כך או אחרת, אחרת או כך, הנה עוד יוצא דופן שיעורר מחלוקת, אבל איש לא קבע שסוסון יאור חייב להיות בעל משקל עודף או כזה שלא מסוגל לנתר יותר מחמישה סנטימטרים. האיש הזה הוא לא פחות ולא יותר מאשר סוסון אימים. אחד שהעיניים נפקחות לרווחה כשמביטים בו מקרוב. פסל מהלך. איש מפוסל. פוסילי ג'רי? בעצם, הפעם נכחיש זאת, בניגוד למקובל.

רוברטאס יבטוקאס הוא פשוט ענק שרירי וגדול שתופס את מלוא קוטר עדשת המצלמה. גוף מחוטב מזה ספק אם קיים בכדורסל האירופי. סנטר גדול, חוסם, ריבאונדר ובכלל שחקן הגנה טוב בדרך כלל, אם כי לא הכי מלוטש בצד ההתקפי וזריקות העונשין שלו עלולת להטריד מפעם פעם את הצופה הנינוח הממוצע. ובכל זאת, בשל תכונותיו ומימדיו הפך להיות כזה שקבוצות צמרת רוצה בו אצלן בסגל ויעידו התחנות בהן שיחק עד היום: ריטאס וילנה, פנתינאייקוס, דינמו מוסקבה וחימקי מוסקבה.

כמנהג הסנטרים הוא הולך ומשתבח עם השנים פחות או יותר, כן? כי אליל גדול איננו, ואף פעם לא היה מאור הנבחרת הליטאית, למשל, אבל יש לו את הדברים שלו. וחוץ מזה, הרבה שנים סבל מפציעות כאלה ואחרות שהקשו עליו לפתח רצף ולהתקדם.

אכן כי כן גם הסוסונים המעוצבים והמפוסלים ביותר עלולים לספוג פציעות גופניות קשות, מסתבר. אולי האיש חשב שהוא בלתי פגיע, אבל יום אחד בהיר, סביר יותר שהיה דווקא סגרירי מאוד היום ההוא, האיש רכב במהירות של 140 קילומטרים על אופנוע מצ'וכלל משהו-משהו בדרכו לוילנה-הכרך. בעוד הוא מנסה לעקוף ואן שדהר במהירות עצומה בעצמו, פנה נהג הרכב שמאלה מבלי לראות את רוכב האופנוע, אף ש-2.11 הינו, ופגע בו. יבטקואס עף עשרות מטרים מעוצמת החבטה אל תוך שיחים בשולי הדרך, שלא נדע מצרות, והחמיץ את כל עונת הכדורסל הבאה.

אי-אז בימים, כשהיה צעיר יותר ומפוסל מעט פחות, קבע יבטוקאס שיא עולמי כשהטביע לסל בגובה 3.65 במסגרת אירוע האולסטאר בליטא, או שמא היה זה אירוע אחר כלשהו. העובדה שהוא הצליח לחבר ריצה מהירה מספיק עם ניתור מצוין עוזרת לו יותר מאשר לשרוכים של 2.25, נניח, שיכולים לקפוץ בעיקר מהמקום. קבלו כאן את הלינק בכבודו ובעצמו.

בכלל, עושה רושם שיש שני יבטוקאסים: זה שלפני התאונה וזה שאחריה. הראשון גדל ושיחק בבתי ספר תיכון בארצות הברית, כולל זה שבאקרון, אוהיו, בו התחנך גם לברון ג'יימס. אחר כך הוא הספיק לשחק קצת במכללת אריזונה ובהמשך חזר לליטא, הצטיין בעונותיו הראשונות שם כבוגר וגם נבחר בדראפט בסוף הסיבוב השני ב-2001 על ידי סן אנטוניו ספרס, חובבת בחירות השחקנים הבינלאומיים במיוחד בסביבות המקומות 60-50. ב-2002, פחות או יותר שנת השיא שלו בוילנה כשלצידו חברים משובחים כמו קאוקינאס, מצ'יאוסקאס, יסאיטיס ושישקאוסקאס, הוא נבחר לסנטר הטוב ביותר בליגה הליטאית.

ואז הגיעה התאונה. אחרי שהחלים הוא פחות מהיר ואתלטי, אבל יותר עבה ונפוח בשרירים, ועושה את שלו בריבאונדים, בחסימות וב-25 דקות על המגרש, פחות או יותר, שבהן הוא מצליח לשחק מבלי שיוציאו אותו בחמש עבירות. אבל הנוכחות, הוווווו הנוכחות. יבטוקאס הוא סוסון אימים שמוטב לא לעמוד בדרכו, לא לעבור לידו ואולי גם לא להביט בו שמא יאכל אותך חי.

כאמור, פסל ענק ושרירי במיוחד, שכמעט כל מי שצועד בסביבתו מרגיש ודאי קטן במיוחד. וגם זה רבותיי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים) סוג של סוסון יאור, שראוי לשרוץ אצלנו בביצה ההולכת ומתמלאת של כדורסלע-האתר.