כשמאמננו הגולה הגיע אתמול לשחק עם אריס נגד פנתינאייקוס באתונה, האם היה ברור לו שזה הולך להיות משחק של 30 הפרש פלוס? האם ישנם מצבים כאלה שבאמת אי אפשר להימנע מהם כמו, למשל, להגיע למשחק חוץ נגד פנתינאייקוס שהפסידה שלושה משחקים רצופים ביורוליג והמוראל שלה על הרצפה, ולדעת שאתה הולך לחטוף 30? האם היה משהו שאריס היתה יכולה לעשות ולא עשתה? האם נקודות השבר של קבוצה כמו אריס, שמגיעה לפגוש יריבה במצב כזה, רבות יותר לאורך משחק? האם היא פריכה יותר ומתמוססת יותר? נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאכן כן, אם כי אתמהה ממושכות ונואשות ואף פעם לא אוכל להיות בטוח במאה אחוז בתשובה.

זאת ועוד.

כשהתורה מסיני ויתר במהלך העונה על אקסל הרוול, האם הוא חשב טוב-טוב-טוב לפני כן, או רק פעם אחת טוב? כי לא לגמרי ברור לי המהלך הזה: הרוול במיטבו לא נופל מאף אחד משחקני ריאל מדריד הנוכחיים שבתפקידו. מחמת הספק והצניעות יש לומר ואף לומר יש, שייתכן שישנם דברים שמסינה ראה ומלשכת הדירקטוריון לא רואים. אולי שחיקה ועייפות, אולי אי-התאמה כזו או אחרת (נוטה לאיבודים, חם מזג, לא תמיד הכי חכם על המגרש, אבל איזה שחקן, יאאא אולוהיים!). בינתיים, הרוול קלע 16 נקודות, הוריד 11 ריבאונדים, מסר 8 אסיסטים וחסם שלוש פעמים עם בילבאו אתמול וניצח את ריאל במדריד. נקמה קלאסית. ועוד עם מדד מצוין, 36 נקודות.

הלאה.

לא נעים לומר, נכנעתי אתמול פעמיים: קודם כל, לאיתי סלע שהעדיף לראות את מכבי ביפ נגד בית"ר ביפ ששודר במקביל להפועל ג"ג הפקות ואירועים נגד הפועל ירושלים. אחר כך, כשנגמר הביפ ואפשר היה להתחבר סולו לכדורסל, הרמתי ידיים ביתרון 53:50 לירושלים. רק שלוש הפרש, אבל היה לי ברור שירושלים לוקחים את זה. איכשהו נראה כמו אחד מאותם משחקים שהמנצחת ברורה, ולא יעזור אם ישחקו עוד שעתיים.

העייפות מיום חם ומתיש שברה אותי, כנראה, ופרשתי. ולחשוב שהיו לי תוכניות לשתות בצמא כל דקה ודקה מהמשחק. או שזה החום הכבד שהיה כאן אתמול, או שהסרט המשודר כבר לא אטרקטיבי כמו חשבתי.

בסופו של דבר, אני חושב שצריך לומר גם את זה: כשמכבי ת"א משחקת רע ביורוליג או מפסידה לעיתים תכופות, ליגת קזינו היא מפלט מעניין ופתאום כל מאבק צמוד בין ראשון לאשקלון נראה כמו הדבר הכי טוב ומתאים שיכול לנחות עלי. מצד שני, כשמכבי ת"א משחקת טוב ו/או מנצחת משחקים ויוצרת עניין, משחקי ליגת קזינו הופכים לא פעם לסוג של טירחה. אז מי אמר שאין קשר בין ראשון לחמישי? הנה מצאתי אחד, גם אם לא מבוסס ושלם במאה אחוז.

יש עוד.

ואולי זו הזקנה. לא קמתי לראות את משחק הרוקיז עם כספי, לא קמתי לראות את האולסטאר. היום, ובכלל מאז שיש ילדים, החשבון הוא פשוט: מילא לדפוק לעצמך את השעון הביולוגי ליומיים-שלושה קדימה, זה לגמרי עניין פרטי שלך. אבל לדפוק את השעון הביולוגי שלך על חשבון המשפחה, ולהיות סהרורי במשך יומיים על חשבון הילדים שלך והמחויבויות כלפיהם – ואני הרי אבא פעיל במיוחד – זה פשוט לא עובד יתר. עם כספי ובלי כספי. ובטח כשמדובר באולסטאר שכבר שנים לא באמת מעניין אותי.

בית הלחמי או רו"ח ד. שמיר? הראשון היה עוזר מאמן בנבחרת, השני מונה לתפקיד לאחרונה. הראשון חצה את הארבעים מזמן, השני עוד לא. הראשון היה במעמד גמר הגביע, השני ניצח בו וזכה בתארים. פעמיים. יש לשמיר תדמית יותר טובה, וכל אחד יחשוב וינתח למה, כמה, איפה ואיך. הערב זו לא רק הזדמנות של בית הלחמי לעלות לגמר הגביע, זו גם הזדמנות אישית שלו לטשטש במשהו את הפער הזה. אשקלון בגמר? לא נכחיש זאת. אומרים על בית הלחמי שקשה לו לבנות רצף של ארבעה ניצחונות. לספירתי, לאשקלון יש עכשיו רצף של שניים.

חוץ מזה, מדובר במשחק בין חביב סיפרה מכהן, עומאר סניד, לבין מי שעשוי להיות חביב הסיפרה החדש, שון ג'יימס שמוביל כרגע את 'חביב נולד'. מה גם שהמשחק מתחיל ב-19.00, שעה של בני אדם מן היישוב.

טירוף קל? מסתמן. נייחל לו שיבוא.

מכבי ת"א – נתניה? כל ניצחון של מכבי ת"א בפחות מ-15 הפרש ייחשב לסוג של הישג מבחינת נתניה.

שלומות ונצורות בשלב זה.