בתחרות השלשות השבועית במסגרת תוכנית האינטרנט ONE ON ONE הופיעה בשבוע שעבר לראשונה שחקנית, לייני סלווין מרמת השרון. היא קלעה שבע מעשר שלשות ודייקה גם בזריקה מחצי מגרש, מה שהביא אותה על פי שיטת הניקוד שם ל-9.5 נקודות – מקום ראשון בין כל הזורקים מתחילת העונה לצד אנדרו ויזנייבסקי.

זה העלה בי את השאלה (יותר נכון באחי, ששוב גרם לי לצאת משגרת חיי) האם נשים קולעות טוב יותר או לפחות באותה מידה כמו גברים. השאלות האלה הולכות אלי, בעקבות העובדה שבשנתיים האחרונות אני מאמן את הנשים של הפועל פ"ת מהליגה הלאומית, וגם את קבוצת הליגה הארצית של האגודה.

אז הנה, בין הגביע הספרדי, לאיטלקי, ליווני, ל-NBA ולליגת קזינו, גם דיבור קצר על ענייני כדורסל בין גברים לנשים. ואם כבר הגענו לזה, אז לא רק סביב הקליעה.

ההבדל הברור הוא כמובן בצד הפיזי ורואים את זה בעיקר בהתקפה. בכל מה שקשור לניתור, אחד על אחד, יציאה מחסימה לזריקה, יכולת אתלטית וגופנית ותכונות ופעולות נוספות קיים הבדל גדול מאוד בין שחקניות לשחקנים, וגם בין שחקניות לשחקניות. הזרות הן קצת כמו הגברים של הנשים, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מבחינת היכולות שלהן והמבנה הפיזי שלהן.

כדורסל נשים מושתת על תרגילים ארוכים, שאמורים להביא לידי ביטוי הנעת כדור ומשחק חכם. סגנון כזה עוזר לייצור זריקה פנויה ומספיק זמן לשחרר את הכדור לפני שיגיע ניסיון ההפרעה של ההגנה. הזרות הן למעשה אלה שיכולות ורשאיות לשבור את התרגיל בפעולה של אחת על אחת. בניגוד לכדורסל גברים, יש מעט מאוד שחקניות שיכולות ליצור לעצמן מצב באחת על אחת, ומעט גארדיות שיכולות לקחת שחקנית עם הגב לסל.

אצל נשים בולטת המשמעת הטקטית, בעיקר בגלל הקושי ליצור מצבים של אחד על אחד ולהכריע דברים בעצמן. לכן יש גם יותר הקשבה למאמן ונראה שחלקו של המאמן בכדורסל הנשים גדול ומכריע יותר בתוצאה הסופית. בנות מבצעות את המהלכים שהן מתבקשות באופן יותר עקבי. בדרך כלל יש גם יותר סדר ופחות שבירות תרגילים. המשחק הקבוצתי דומיננטי וכמעט שאין בידודים. הבנת המשחק גבוהה, אם כי הדרכים לביצוע עובדות בדרך אחרת. חוץ מזה, מלבד גארדיות שמשחקות בעמדות 1 ו-2, יש מעט שחקניות ישראליות בתפקידים האחרים שיכולות לשחק בהצלחה בשתי עמדות.

ראיתי במשחק גמר הגביע את דייויד בלות'נטל לוקח פתאום שלשה מתשעה מטר בניגוד גמור לכל ציפייה או מהלך התקפה קבוצתי, ובאופן מאוד פתאומי. אלה דברים שלא יכולים לקרות בכדורסל נשים, גם כי מעט שחקניות יעזו לבצע מהלך כזה וגם בגלל שפיזית שחקניות מתקשות להגיע לסל במידת דיוק גבוהה ממרחק כל כך גדול. פיני גרשון, אגב, שם על הפרצוף הבעה מופתעת במיוחד אחרי שהכדור נכנס. כאילו רצה להגיד: "ואללה, גם זרק בניגוד לתנועה, גם הפתיע אותי ואת כולם וגם נכנס לו. באמת שאני לא יודע אם להיות מרוצה מזה או לא, אפילו שנכנס, אבל יאללה, נחליק לו את זה".

או, למשל, זריקות מהסוג שדורון פרקינס לוקח פתאום כשהוא חופשי יחסית, אבל מאוד רחוק מהסל. זריקה של כוח משמונה וחצי מטר, כמעט בלתי ניתור. השומר אף פעם לא מאמין שהוא הולך לזרוק ממרחק כזה. אצל נשים זה לא יקרה בדרך כלל.

הרבה שחקנים זורקים תוך כדי ניתור, בעוד מעט שחקניות משתמשות בג'אמפ-שוט. רובן זורקות ממצב נייח ויציאה מחסימה ועלייה לזריקה, או פעולה שמביאה שחקנית לקץ' אנד שוט קורות רק מעט. ועם זאת, לא מפתיע אותי שלייני סלווין קלעה באחוזים גבוהים ואני בטוח שישנן שחקניות נוספות שיכולות לקלוע ככה ואפילו טוב ממנה. בכל הקשור לסט-שוט אני חושב שנשים קולעות לא פחות טוב מגברים. מצד שני, אם התחרות היתה מתקיימת עם חוקים של הגבלת זמן וריצה מהירה ולחוצה מעמדת קליעה אחת לאחרת אני משוכנע שיהיה יותר קשה לשחקניות מול שחקנים והתוצאות הסופיות ישקפו את זה.

gilse@inter.net.il