ואם מכבי ת"א תנצח את סיינה ב-12 ואחר כך תפסיד לריאל מדריד ב-9, מה אז? ואם פילזן ינצחו את ריאל ב-14 ויובסו בסיינה בשבוע שלאחר מכן ב-22, מה אז? ואם מכבי ת"א מנצחת בדיוק ב-4 כמו שהפסידה, וריאל מפסידה בטורקיה בדיוק ב-7, כמו שניצחה אותם?

מכל עבר מופנות השאלות אל יו"ר הדירקטוריון, שהוא חובב קטן מאוד של ספקולציות. קטן מאוד מאוד. כל כך מאוד, עד שזה מזכיר לו את המורה המיתולוגית למתמטיקה אטילקה שריסט, שהטילה בו מורא רב בימי התיכון.

כלפי חוץ אני משתדל לענות בחן רב. בפנים, והרשו לי לשתף אתכם בזה, ממש לא מסקרן אותי לדעת מה יקרה אם סיינה תפסיד ב-5, מכבי תנצח ב-6, ריאל תפסיד ב-7 ופילזן ינצחו ב-8, גם אם כל זה לא אפשרי כמובן. או לפחות לא בשבוע אחד של משחקים.

חיה ותן לחיות. ומה שיהיה יהיה. אלה שני משפטים שמדריכים אותי בכל פעם שיוצא לי לשמוע מחדש טחינות לעוסות של ספקולציות. כלומר, בהחלט מסקרם איך זה יתפתח ואילו משחקים צפויים לנו, אבל החישובים המתמטיים ממני והלאה. והלאה. והלאה.

הלאה.

ידוע לי שרבים מבני העם אכן נוהים אחר העניין בעיניים בורקות, שהרי יש בזה משהו מן הסקרנות, סם החיים, הרצון לדעת הכל וכמה שיותר ואם אפשר גם הכי מהיר והכי נכון. אותי, רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), זה לא מסקרן בכלל. אמתין לזמן אמת, אראה במו עיניי ואיהנה מרגע ההתרחשות. ככה אני עם סיטואציות מהסוג הזה.

אז היידה פילזן ב-8, מכבי ב-7, ריאל ב-6 וסיינה ב-5. או להיפך.

רגע, ועוד לא אמרתי מי מפסידה ומי מנצחת מכל אלה.

בשורה התחתונה, כמובן, זה רק פתיח לנושא עצמו. והנושא עצמו הוא סיטואציה. מצב. ובאמת, המצב לפיו אף קבוצה לא שמטה עדיין משחק ביתי בבית ו' של הטופ 16 היא נדירה יחסית. עד כמה נדירה? לא יודע, לא בדקתי שנים אחורה. בינתיים, העייסק עומד על 8 ניצחונות ביתיים מ-8 משחקים. כולם, אגב, בעשר הפרש ומטה. עוד ארבעה משחקים יתקיימו השבוע ובשבוע הבא. באמת סיטואציה לא שגרתית.

סיטואציה. Situation.

לא יודע אם שמעתם שאליסון מויה הכבירה מגיעה לארץ להופעה ביום ששי, במסגרת פסטיבל האישה בתיאטרון חולון. סולנית יאזו לשעבר נראית היום אחרת לגמרי מאשר פעם. רזה ומטופחת יותר, שרה בסגנונות אחרים לגמרי (בלוז וכאלה) מאשר אלה שהעלו אותה לגדולה בתחילת ה-80' כחצי הצמד יאזו לצד וינס קלארק. אלילים היו. ולדעתי, עד כמה שאני זוכר, התקליט הראשון שלהם היה השלישי שקניתי כנער אחרי אלה של תיסלם ושל ניק קרשו.

מעניין – דברים כאלה אני זוכר מה אכלתי ביום חמישי שעבר בצהריים אני לא זוכר. מנפלאות המוח האנושי.

וכך או אחרת, אחרת או כך, מן הגדולות היא. ו-situation היה ונשאר עד היום זיכרון נעים וחביב, אם כי המוני בית ישראל ועם לועז כבר לא מרקדים לצליליו בדיסקוטקים ובמועדונים.

הנה הוא כאן, קטע חזק באחד מעשרות הרי מיקסים שנערכו לו עם השנים.

והיידה אליסון מויה, מחביבות הנשיא בכל הזמנים.