לא מצאתי זמן לומר השבוע ש:

בין אם הוא סרחיו ובין אם הוא סרג'יו, יול הוא שחקן-שחקן. עוד עדות בעניין אפשר היה לקבל במשחק של ריאל נגד סיינה בשבוע שעבר. משחק בו אפשר היה להתרשם בעיקר מהגנות חזקות של שתי הקבוצות, משחק פיזי ושימוש מוגבר של הפרשן, רו"ח ד. שמיר, בביטויים באנגלית כמו סייד-אאוט, או לג-קיק. רבאק, שמיר, תגיד "כדור חוץ", או "בעט לו ברגל". זה לא יעשה אותך פחות פרופסור.

ויאיל נא, אם כן, מאמננו הגדול בתורה התורה מסיני לשתף את יול באופן משמעותי יותר, גם אם זה בא על חשבון פאבלו פריג'וני, כן?

ואגב, הצפייה הנינוחה הזו בריאל נגד סיינה התאפשרה, בעצם, בזכות העובדה שהמשחק בין אפס פילזן למכבי ת"א הוקדם ליום רביעי. רק אז הבנתי, בעצם, כמה משחקים מעניינים אנחנו מפסידים – אני מפסיד – בגלל שהם משודרים בדיוק במועד של משחקי מכבי, ואין אפשרות לצפות בהם יען כי על מכבי פרנסתנו, ובזאת יש להודות. בלי הנוכחות של מכבי ת"א ביורוליג, המפעל הזה היה מקבל ארבע שורות בעיתונים ו-12 באינטרנט.

מה עוד?

הפועל פ"ת נשים ומאמנה הנודע גיל 'והתרגיל' סלע, עלו השבוע אוטומטית לגמר גביע האיגוד וממתינים בגמר למנצחת בין הפועל ראשל"צ לאליצור ת"א. למה אוטומטית? כי היריבה, הפועל נהריה, הודיעה שהיא לא מגיעה כי יש לה בקושי חמש שחקניות כשירות או משהו כזה והרוב פצועות. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שליגות הנשים, גם ליגת קזינו אגב, היא די חרטאבונה בכל מה שקשור לסגלים. לא מעט פעמים קבוצות מגיעות עם 7-8 שחקניות למשחק וספק אם יש יותר משתיים-שלוש קבוצות, אם בכלל, שמצליחות למלא את כל העמודות הריקות בטופס המשחק. מה זה פה? בחו"כ.

התוכניות השבועיות של ONE ON ONE מגיעות לסדר גודל של 20 אלף צפיות פחות או יותר. קל להקליק, קשה להגיע למגרשים עצמם. לא נכחיש זאת.

ובכל זאת השאלה היא: איך, איך גורמים אפילו לעשרה אחוז מכל אותם אנשים שקוראים על כדורסל בעיתון או באינטרנט, או צופים בו בטלוויזיה ומקשיבים ברדיו, להגיע למגרשים? מה סוד הקסם? איך מפענחים את העניין וממריצים את הקהל להגיע? אולי כדאי לחבר אבנר קופל, חובב הסקרים, האירועים וההשקעות הנוצצות, לשכור גוף שיבדוק את הנושא על פני תקופה ארוכה ובאופן הכי יסודי שאפשר. חתיכת תעלומה, למען האמת.

הלאה.

בני השרון עומדים לצרף גארד אחרי הפציעה של דורי אסף, ושחררו את אוגונה אוניקווה לראשון לציון. אמר כבוד היו"ר אלדד אקוניס שהמהלך הזה יעזור לשני הצדדים, כלומר גם לבני השרון וגם לפורוורד הניגרי. אני נוטה להסכים איתו, אבל אם נחיה גם נראה. תלוי מאוד מי יהיה הגארד שבני השרון יצרפו, ותלוי גם האם הגארדים של ראשון, שלא מצליחים לשמור על עקביות, יוכלו לקדם עניינים ולעמוד בסטנדרטים שאני מניח שארון מגי, דרל טאקר ואוניקווה יציבו. יטרח נא, אגב, החבר מגי ויזיז רגליים בהגנה.

ועוד.

בשקט מוחלט, לפחות אצלנו, עבר הדרבי ה-100 בין פנרבחצ'ה לגלטסראיי בליגה הטורקית. דרבי שהוא גדול יותר מאפס פילזן נגד כל יריבה טורקית אחרת, יען כי מדובר בשני מועדונים ותיקים ובעלי מסורת ארוכה מאוד, בעוד פילזן הוא מועדון חדש יחסית. נגמר 77-81 לפנרבחצ'ה. סתם, שתדעו. הרי תיכף, עניין של ימים, גלטסראיי שהיא היריבה האחרונה של הפועל ירושלים בטופ 16 של היורוקאפ, תהפוך למעניינת גם מבחינתנו ולו לכמה שעות.

אגב, זה מזכיר לי שאביב "נדמה לי" לביא כינה אתמול את היורוקאפ בשם "יורופליג". מעניין, בהתחשב בזה שהיורו פליג בכינוי המסוים הזה החזיקה בקושי עונה או שתיים, אם אני זוכר נכון. מצד שני, לא מאשים אותו. כבר מזמן איבדנו כולנו את הדרך בסבך השמות השונים והמשונים שמוענקים לתחרויות האירופיות ומוחלפים כל שנתיים-שלוש.

ועוד אגב אחד בעניין טעויות: היום, בעיתון שהיתה לו פעם מדינה, צילום נאה כרפאל במדור הספורט מהמשחק במלחה. בכיתוב נטען שלישצ'וק באזור. חיפשתי טוב ולא מצאתי אותו בין ויקטור קלאבר, למאט נילסן ולננדו דה קולו. נעזוב את זה. הכי טוב לא לצפות וזהו.

ועוד אגב אחד: אם כבר טורקיה, ריקי דייויס, ההוא מהקליפרס, סלטיקס, קליבלנד, מינסוטה וכאלה, עם הבנדנה, נו, המשיגענע, עניין של 711 משחקי NBA מאחוריו, הגיע לטלקום אנקרה. יאאא אולוהייים, היה מתאים לנו פה אחד כזה לחודשיים וחצי שנותרו לסוף העונה. מתאים לראשון לציון בכלל. עם אפרים.

ולסיום, החבר נבן ספאחיה ביקר לזמן קצר בארץ הקודש, שפע חיוכים כהרגלו, התראיין בנינוחות ובנועם הליכות, ואני חושב שהוא יעשה לנו חמישים אחוז הנחה במחיר, ברגע שנבין שכדאי לנסות פעם אחת מאמן זר גם בכדורסל, יען כי כל כך טוב לו פה. בכלל, חימם את הלב לראות אותו ואת גודס מפגינים קירבה וחיבה כזו.

מבחינתי, הם הצוות הבא של נבחרת ישראל. ואני רוצה גם את רו"ח "לג-קיק" ד. שמיר בסביבה.

בינתיים, היות שמונה אריק שיבק לתפקיד, ירדה מועמדותו של ספאחיה לאימון הנבחרת (מועמדות שהיתה, פחות או יותר, הצעה שלי ולא יותר מזה). הייתי מציע אותו, אגב, כמאמן נבחרת הביפ של ישראל, אבל עזבו. לא מגיע להם מאמן כמו ספאחיה, ולא נרצה להסתכן בכך שהביפ ממש יצליח פתאום, ידחק את רגלי כולנו ויעשה מכולנו גמדמדים, כן?

שלומות ונצורות בשלב זה.