סהר, נתין נאמן, הרביץ היום מייל קצר ובו כתב: "בעקבות האווירה הפרטיזנית באתר עם תמונותיהם של גדולי האומה הסרבית ב'רואים עולם', אני רוצה להקדיש שיר ולמסור ד"ש לסשה דנילוביץ'".

הנה זה כאן.

דיסקו פרטיזני? נו, זה נאה. העם מבקש ולא אני זה שאעמוד בדרך.

חשבתי דווקא על פרנקי, ההוא שכבר ב-1983 הלך להוליווד, עם חתיכת שיר שכבש את צמרות המצעדים כמו שהיתה אומרת ודאי שוש עטרי ז"ל, לו רק היתה כאן עכשיו.

אחד הקליפים הזכורים ביותר, עם ראשי המעצמות של ארצות הברית וברית המועצות מכים זה את זה בזירת האגרוף. היו ימים.

והנה גם זה כאן.

קשה להאמין שעברו 27 שנים מאז יצא לעולם השיר הזה.

וגם רן בורוכוב-דנילוביצ'וב זורק פה קטנה משלו: "לרגל הלינק של אוהדי בלגרד שהכנסת לאייטמון ה-800 גרם עליהם, אני מזכיר את זה: תנו פה קליק.

הם שרים פה את "ערב של שושנים" בסרבו-קרואטית, הגנבים. ורק על זאת הייתי מביא להם בהפוכה את ישראל גוריון לשיר את התקווה כאן בנוקיה-יד אליהו". אוקיי, ישראל גוריון לא יגיע הערב או ביום חמישי לנוקיה-ההיכל, אבל את ערב של שושנים של הפרברים (יש נטייה לבלבל אותם בקטע הזה עם הדודאים) - אפשר בהחלט להשמיע כאן.

שהרי כדורסלע-האתר הוא זה, ולו חוקים משלו, כידוע.

האומנם ערב של שושנים מול הפרטיזנים?

אם נחיה גם נראה.