מארק סימפסון הוא באמת חומר לאגדות מבחינתי ומסיבה פשוטה: דמותו הגבוהה ביחס לעמדה בה שיחק, סגנון הקליעה המופתי וסוג השחקן שהוא, זכורים לי באופן מעומעם מדי לצערי. מכאן ועד הפלגה בדמיונות המרחק קצר מאוד. אלה היו שנים שבטרם השתלבות רשמית ומסודרת בגופי תקשורת ובעבודה כעיתונאי, שנים שליגת קזינו עדיין לא היתה מובנית באצבעות אשר על המקלדת באופן מובהק כל כך.

זכור לי האדון סימפסון באחד מאותם אירועים של ליגת הקיץ באוניברסיטת ת"א, או שמא היה זה במחצית המשחק שבין נבחרת גל"צ בה שיחקתי לבין נבחרת הח"כים. 1988, פחות או יותר. ונדמה לי, על אף שאינני, שסימפסון לקח שם חלק בתחרות השלשות ואולי אפילו ההטבעות, יו נואו. היה שם אמריקאי מספיק גבוה וקופץ סביר באולם. לא ייקחו אותו להתחרות גם. ייקחו.

האיש שיחק בבית"ר ת"א, שזה מה? אה? מי? או כולם ביחד. לא ממש סגור על זה במאה אחוז, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא שיחק בבית"ר בשתי קדנציות שונות: בעונת 1984/85 שהיתה הראשונה שלו בכדורסל האירופי אחרי שנבחר בסיבוב השביעי בדראפט ה-NBA (149 בידי דנבר נאגטס), ובעונת 1987/88.

איך התגלגל לכאן? רק האל הטוב יודע או זוכר. כנראה הברקה של סוכן שחקנים או משהו. יליד פורט וויין, אינדיאנה. בוגר מכללה קטנה בשם קאטאוובה שהכניסה אותו להיכל התהילה הפרטי שלה ב-1996, מספר שנים אחרי שפרש.

קלע מיומן, מדופלם ממש, שביסס חלק גדול מהמשחק שלו על זריקות לשלוש והשחיל אותן באמנות. פה ושם גם ניצל את הגובה שלו (2.03) כדי לשחק פנימה או עם הגב לסל.

דדלי-שוטר זה הוא.

בין הפעמיים-בית"ר ברזומה הוא דחס עונה בפאוק סלוניקי ובקאן מהליגה הצרפתית, והרביץ גם תורה בנאפולי, אבל תקופת השיא הגיעה מאוחר יותר: שנתיים טובות בקאחה בילבאו מספרד הביאו אותו לשנתיים נוספות בריאל מדריד המכובדת עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. אנחנו מדברים על 1991 עד 1993, תקופה בה שסימפסון, ההוא ששיחק בבית"ר ת"א, הפך להיות מחזיק גביע אירופה למחזיקות גביע עם ריאל, אלוף הליגה הספרדית וגם מחזיק הגביע המקומי. באותה עונה הוא שיחק גם נגד הפועל גליל עליון, קלע 25 נקודות (10 מ-13 מהשדה) ולקח 11 ריבאונדים. תשאלו את אופיר כוחלי, שי דולינסקי, ניר מטלון, יואב קדמן, אמיר בינו, דורון שפר, אנדרו קנדי, ברד ליף, מייק גיבסון. הם בטח זוכרים את ה-14 בינואר 1992. 81-94 למדריד.

בשנתיים מבין הארבע שלו בליגה הספרדית הוא היה השחקן שקלע הכי הרבה שלשות. קבלו נתונים מהפכניים ישירות מהתקופה ההיא: 83 שלשות מתוך 209 זריקות (39.7%) בעונה השנייה בבילבאו; 97 שלשות מ-216 ניסיונות (44.9%) בעונה השנייה שלו בריאל.

אחרי העונה במדריד, כשהוא בן 32, החליט לפרוש. אתמהה ממושכות ונואשות ולא אדע אם זה קרה בגלל פציעה, או שסתם נשבר לו הזובון וסימפסון הבין שאם לפרוש אז בשיא וכשחקן ריאל מדריד. שנתיים אחר כך, עם סאבוניס וארלאוקאס ואוברדוביץ'-הגביר, ריאל מדריד זכתה בגביע אירופה לאלופות.

מי שיחק אז בריאל? הווווו, שאלה טובה היא זו. ארוודיאס סאבוניס, ריקי בראון, חוזה ביריוקוב, אנטוניו מרטין, פפ קרגול, חוזה מיגל אנטונז, חוזה לאסה. הוא עוד הספיק לתפוס את הסוף בריאל של פרננדו רומאי וחוזה לואיס יורנטה. קליף לויק אימן. היו ימים.

את התקופה שלו בספרד הוא סיים עם 18.9 נקודות למשחק ו-4.8 ריבאונדים בממוצע על פני 171 משחקים (161 מהם בחמישייה הראשונה).

זמן קצר לאחר מכן פתח בקריירה חדשה כסוכן שחקנים. אם שרד? אם המשיך? אם החליף מקצועות לאורך השנים? זאת לא אדע.

בהתחשב בכל אלה וגם בעובדה הזניחה לפיה קלע 31.7 נקודות למשחק בקדנציה השנייה שלו בבית"ר ת"א, אין אלא להתחרט על כך שלא צורף לחיל התותחנים עוד קודם לכן. האיש היה תותחן, סקורר מעמדות הפורוורד וצלף מהמעלה הראשונה. וכידוע, טוב מאוחר מאשר לעולם לא.