על רובם המוחלט של התותחנים אשר בחילנו, כתבנו ונכתוב על בסיס צפייה בהם מהיציע, ו/או מעל גבי מרקע הטלוויזיה. אך טבעי הוא הדבר. הם שם ואנחנו פה. כל אחד בהתאם ליכולותיו (ובמקרה שלי, למוגבלויותיו). ברם אולם, פעם בירח כחול - באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב - יוצא לו לאדם להתמודד מול תותחן שכזה על המגרש. אחד על אחד ופנים אל פנים. גם אם מדובר בימים בהם הקריירה של האיש עדיין בחיתוליה, והוא עדיין לא הוכתר רשמית וסופית כתותחן - לא כיף גדול הוא העניין הזה, כמו שיכול להעיד עבדכם הנאמן מהמפגשים מול ארי רוזנברג.

הימים היו ימי ליגת הנערים והנוער. בעוד אני נעצרתי חדשות לבקרים בעוון שוטטות בלתי מוסברת על המגרשים, במדיה של הפועל גבת/עמק יזרעאל, היה רוזנברג אחד מכוכביה הגדולים, אם לא הגדול ביותר, של מכבי חיפה. קבוצה אדירה היתה זו במונחי אותן ליגות ואותה תקופה. ארי, אחיו ירדן, יעקב ג'ינו, ארז גולדשמידט, בועז שגב וכל השאר פירקו אותנו לגורמים, כמו שעשו לשאר הקבוצות, למעט למוטי אמישה, דורון קסקי, אלון אופיר וחבריהם בהפועל חיפה, שנאבקה עם המכבים ראש בראש על תואר הקבוצה הטובה בצפון.

ארי היה כבר אז שחקן אדיר. קליעה פנטסטית מכל הטווחים, מהירות עצומה, חדירה טובה לסל, הגנה מצוינת, ראיית משחק, אנרגיות ומוטיבציה בלתי נגמרות. כשאני חושב על זה לעומק, רק דבר אחד באמת לא היה לו: הרבה שיער. האיש מעולם (טוב, לפחות מאז שפגשתי בו לראשונה. לא חותם על מה שהיה בגילאי 5-14) לא הצטיין במחלפות מתבדרות ברוח. נהפוך הוא. ראשו המגולח הפך עם השנים לאחד מסמליו המסחריים, לא פחות מהג'אמפ המהיר והקטלני מבחוץ, למשל.

זכור לי במיוחד משחק אחד מולו בליגה לנוער, עת מסיבה שלא הובהרה עד היום הופקדתי (הופקדתי? הופקרתי!) על ידי המאמן לשמור אותו אישית. זה עבד מצוין במשך 14 שניות בדיוק. בשלוש הדקות הבאות הוא עשה עלי משהו כמו 15 נקודות, ואני ירדתי לספסל בבושת פנים, אבל גם בתחושת הקלה. שמישהו אחר ינסה להתמודד עם הסיוט הזה.

עוד לפני שמלאו לו 18 צורף לסגל הבוגר של מכבי חיפה, ובתוך פחות משנתיים הפך לאחד השחקנים החשובים בקבוצה, לצד דורון שפע, עדי גורדון, תומר שטיינהאור, ג'יימס טרי ואחרים, ותחת הדרכתו של פיני גרשון (לפחות בחלק מזמן). שמונה עונות רצופות עשה במדים הירוקים, לפני שיצא להתאוורר קצת ברמת השרון ובהפועל גבת, עונה אחת בכל קבוצה.

השנה בגבת, אותה זכיתי לראות מקרוב, היתה אחת הטובות ביותר שלו, עם כמעט 20 נקודות לערב. משחק השיא שלו באותה עונה היה בבית מול מכבי תל אביב. האיש פשוט סירב להחטיא, וסיים עם משהו כמו 43 נקודות ב-90 אחוז מהשדה. עם זאת, דווקא טעות טקטית שלו, מנעה מהמקומיים ניצחון סנסציוני באותו ערב בלתי נשכח. שתיים או שלוש שניות לסיום, במצב של שוויון, נשלח ארי לקו. את הראשונה הוא קלע בלי בעיות,
וגם הכדור השני הלך פנימה.

לבאן מרסר התחפש לרגע לקווטרבק ומצא במסירה אדירה על פני מגרש שלם את מוטי דניאל, שניצל בור אדיר בהגנה כדי לקלוע ליי-אפ קל, ושלח את המשחק להארכה, בה כבר שלטה מכבי ת"א. עד עצם היום הזה מורטים זקני גבת את מעט השערות שנותרו על קודקודיהם, כאשר הם נזכרים בהזדמנות שהוחמצה.

לאחר אותה עונה בגבת חזר למכבי חיפה לשנתיים נוספות, ירד לאילת לארבע עונות, ובתום עונה פושרת מאוד בהפועל תל אביב פרש בגיל 33. מאז, הוא מתמקד במקצועו כעורך דין, שאת לימודיו השלים עוד במהלך שנותיו כשחקן פעיל. בסך הכל רשומות לזכותו 4,287 נקודות ב-330 משחקים בליגה הבכירה ובחישוב זריז ממוצע ראוי ביותר של 13.0 לערב. מקום 27 ברשימת קלעי כל הזמנים, נכון לאפריל 2010.

72 פעם שיחק בנבחרת ישראל, תוך שהוא קולע 365 נקודות. היה חבר בסגל שהעפיל לאליפות העולם בספרד ב-1986, ולמרות שלא בדקתי באופן אישי, אני מוכן להמר שהוא רואה בכך את פסגת הקריירה שלו במדים הלאומיים. הוא אולי לא נחשב לאחד מכוכבי אותה נבחרת (מה שבהחלט מובן בהתחשב בכך שבאותם ימים שיחקו בה, בין השאר, גם מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, לבאן מרסר ומוטי דניאל), אולם בכל דקה ודקה שקיבל על המגרש נתן 120 אחוז מעצמו. כמו תמיד.

לאורך הקריירה שלו נחשב לא רק לאחד הישראלים הטובים בליגה, אלא גם למי שתמיד אומר את אשר על לבו, בלי לחשוש ובלי לדפוק חשבון לאיש. היו כאלה שלא ממש אהבו את זה, אבל הרוב המוחלט דווקא העריך את התכונה הזו. גם בשל כך, אבל קודם כל ולפני הכל בזכות היותו צלף מהשורה הראשונה, מצורף בזאת גם ארי רוזנברג לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר.

(נכתב בידי שחר הרמלין)