זוטות ונצורות עליכם,

תודה לכל מי שבירך ברכות, איחל איחולים ופרגן פרגונים לרגל יום ההולדת הנשיאותי שחל בתחילת השבוע. תודה גם למי שהתכוון ושכח, או לא הספיק, ואפילו לאלה שלא ידעו – אם כי זה אומר, בעצם, שביום ראשון הם לא באו בשערי כדורסלע-האתר עת ריצדה קוביית 'נרימה כוסית' מצד שמאל למעלה בעמוד הראשי.

הלאה.

ראיתי אתמול את המשחק האחרון לעונה זו בליגת קזינו לנשים בין אשדוד לרמת השרון. מה יש לומר, קזינו יותר מזה - אין. אני רואה מעט כדורסל נשים, אין דרך אחרת לומר את זה, ובדרך כלל מצטמצם בשנים האחרונות לסדרות הגמר כשהן טורחות שלא ליפול על משחק גברים במקביל. עניין של סדר עדיפויות וצרכי עבודה. אבל דבר אחד משותף יש כמעט לכל המשחקים האלה:

קזינו, קזינו, קזינו. כדור לפה, כדור לשם, טעות לשם ולפה, ועוד אחת – על זה מוכרעות אליפויות בליגת הנשים. 6 נקודות הפרש דקה לסוף שווה כלום, בערך. קבוצה קלעה סל ועלתה לשתיים הפרש, חמש שניות לסיום? היא תפסיד משלשה מחצי מגרש, שפגעה בקרש, הכדור נחת על ראשו של השופט הקירח (או השמן, או הנמוך, כי אחד מהם תמיד נמצא על המגרש) וייכנס לסל בדרך נס.

בדרך נס? איזה נס מה נס – זה התסריט היותר פשוט בליגת קזינו לנשים.

העיניים רואות והראש מסרב להשלים. איך אפשר לעשות כל כך הרבה טעויות במאני טיים זאת לא ברור לי, ולי זאת לא ברור. אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת. ועוד שחקניות מנוסות כמו ריבי גרינבוים-שלנו,
ולא כאלה שהתחילו לשחק הבוקר.

את סל הניצחון של רמת השרון צריך לראות שוב ושוב, כי לא הספקתי ממש לעיין בו לעומק. אחר כך שמעתי את השחקניות מדברות על כך שהוצאת החוץ הזו תורגלה שוב ושוב בימים האחרונים על פי גירסה אחת, ובשבועות האחרונים על פי גירסה אחרת. אני יודע דבר אחד: מהלך כזה לא יצא לי לראות שנים, אם בכלל. סל ששווה אליפות מושג כתוצאה ממסירה מקו החצי היישר לתוך הצבע, ושחקנית קולעת שם סל קל מבלי מפריע?

כאמור, צריך לצפות שוב. אבל גם אם בוצעו שם החסימות המסובכות ביותר בעולם, וגם אם נעשו פעולות הסחה כאלה ואחרות, אסור לקבוצה המגינה לקבל סל כזה כשעל השעון מספר שניות אחרונות במשחק על עונה שלמה. אין תירוצים ואין מחילה, אם כי מראה שחקניות אשדוד בוכות אחרי המשחק בהחלט גרם לכך שגם לבו של יו"ר הדירקטוריון זע במקומו באי נוחות.

ארצה לפרגן לצמד המזוהה מורן ברק ואביב 'נדמה לי' לביא על שנים רבות של שידורי כדורסל חיים מהמגרשים והעלאת קרנו של העניין הזה. חוזר שוב על עניין אחד שכבר יצא לי לכתוב לגבי ברק: בבקשה, הפחתה של 20 אחוז במינון המלים. ושנית, אין צורך בדרמטיות מיותרות: אם קבוצה רצה ל-2:13, וזה דבר שקורה כל הזמן כידוע לכל מי שנמצא בעייסק כל כך הרבה שנים, אין צורך להשתגע עם "ריצת ש-ל-ו-ש ע-ש-ר-ה – ש-תיים!". ההדגשות החוזרות ונשנות האלה מיותרות לגמרי, בטח בליגת קזינו לנשים שבה הבלתי צפוי הוא הצפוי. אם לא היתה ריצה כזו, או מהלכים כאלה, זו לא היתה קזינו נשים אלא ליגה אחרת.

ובאשר לפרשן – "לא מאמין לך" הוא ביטוי שאינן הולם את דמותך כבדת הראש. המלצה נשיאותית: רד מזה ואל תצטרף ללהקה שכבר חרשה את הביטוי הזה לעומק ולגובה. לא מתאים לך, לא יושב עליך.

זה בעניין הנשים, כן? ומצטרף לקטע אחר על כדורסל נשים שנכתב כאן לאחרונה, כך שכל מי שחשב שכדורסלע-האתר סוגר את שעריו בפני התחום הזה מוזמן לבדוק זאת שוב, שלא לדבר על מילון הערכים 'זה א-ב של כדורסלע' שבימים אלה ממש מציג שחקנית בחלון הראווה שלו.

הלאה.

בימים אלה ממש מסתיימת העונה הסדירה ב-NBA ותיכף יתחיל כאן הפלייאוף של ה-NBA. הלב משתוקק להצטרף למרוץ ולבחון יום-יום ושעה-שעה את המתפתח שם. לראות הרבה שידורים, לעקוב מקרוב, אבל המציאות אחרת. השעות הפוכות, קזינו גברים עדיין חי, והחובות והמחויבויות ביומיום רבות עד מאוד ועד בלי ועד אין קץ.

מן הסתם אצטרף סופית ורשמית באופן ממשי למעקב אחר ה-NBA ולא רק חלקי ומזדמן, שנייה אחת אחרי שקזינו גברים תסתיים. מה שמשאיר, בערך, שבועיים-שלושה קסומים של NBA שבהם כל משחק הוא קריטי. בהזדמנות זו אני קורא לחבר הממושקף שמפקח על העניינים: עזוב אותך, תמצא שיטה אחרת. אנשים כמונו, שהארבעים כבר מאחוריהם, כבר זמן לא יכולים, לא מסוגלים ואפילו לא רוצים לעבור 82 משחקים בעונה לכל קבוצה, כדי להגיע למאני טיים. די, צא מזה. זה נגמר.

שלומות ונצורות בשלב זה.