שלושה ניצחונות חוץ בגיים נאמבר וואן מתוך ארבע סדרות? לא נכחיש זאת, אבל זו לא המציאות החדשה היחידה שנתקלנו בזה. המציאות החדשה האמיתית היא שמרגע זה והלאה אין יותר פלייאוף בישראל. יש רק סדרה בין בני השרון למכבי ת"א וכל השאר זה תוספות בצד. למה? ככה. אם לא ראיתם את זה קורה עד עכשיו בכל כלי התקשורת, תיכף זה יבוא.

למזלי, אם אפשר להגדיר את זה ככה, כבר הודעתי קבל עם, עדה ונתינים, שהסדרה המעניינת ביותר מבחינתי היא זו שבין הפועל עפולה לעירוני רמת גן. מודה שעכשיו גם לי לא תהיה ברירה אלא להישאב לענייני רו"ח ד. שמיר ורבי פנחס הגרשוני, אבל מבטיח לעשות מאמץ ככל הניתן לייצג בנאמנות גם את שאר ענייני ליגת קזינו לאורך הפלייאוף הזה.

ברכות ונצורות אם כן לרו"ח שאחראי לאירוע המרכזי של היום הראשון בפלייאוף, ניצחון על מכבי ת"א בנוקיה-ההיכל. אחד יש לו, עכשיו השאלה היא איך מביאים שניים נוספים. לדעתי לא תהיה לא לו ברירה אלא לחלץ מהשחקנים שלו יכולת עוד יותר טובה מאשר הראו.

מכבי ת"א נינוחה בדרך כלל עד שהיא חוטפת, וצריך להזכיר שהיא הגיעה למשחק אחרי ניצחונות קלים מאוד במחזורים שלפני כן. הפיגור ב-15 הפרש לאורך המחצית הראשונה הוא לא רק תולדה של ביצוע טוב יותר במגרש, אלא בעיקר של הכנה שלפני: טובה ונחושה בצד של בני השרון, פחות טובה ופחות נחושה ונופלת על אוזניים ערלות ועל תחושת סמוך על סמוך, יהיה בסדר, בצד של מכבי ת"א. זה קורה, זה קרה, זה יקרה. היו דברים כאלה בכל מקום.

הבעיה של מכבי ת"א היא שלוח השנה לבדו לא מעיר שחקנים והעובדה שפלייאוף עכשיו לא גרמה לכולם לחשוב שמה שעבד בשלושה משחקים נגד אותה יריבה קודם לכן, עלול שלא לקרות גם הפעם. גם המאמנים והתדרוך שלהם בחדר ההלבשה לא תמיד עוזרים. במיוחד אם חלק מהשחקנים מלאים בעצמם.

כבר במשחק הבא מכבי ת"א תגיע יותר מאשר 13 פעמים בלבד לקו העונשין, ורוב הסיכויים שתקלע לשלוש באחוז טוב יותר מאשר 29 ותזרוק פחות מ-28 שלשות. אבל השינוי מבחינתה צריך לבוא בדריכות ובקשיחות מהרגע הראשון. להידרדר לפיגור 15 נקודות במחצית הראשונה של משחק מספר 1 בפלייאוף? אלה דברים שפעם לא היו במכבי ת"א.

לא יודע עד כמה זה קשור ולא רוצה לכרוך סתם, אבל בשנים שמכבי היתה קצת יותר ישראלית ופחות זרה, וכשהמאמן שלה היה יותר דרוך וחד, זה לא קרה. גרשון עצמו אומר תמיד שקשה לנצח את אותה יריבה ארבע פעמים בעונה אחת. אתמול היתה הפעם הרביעית שבני השרון ומכבי ת"א פגשו זו את זו.

כמובן שהסיפור תלוי מאוד ברון סטיל, היחיד, כמו שנראה קוקי בלצ'ר כרגע, שיכול לאזן את הקו האחורי עם הקו הקדמי של בני השרון. נדמה לי, על אף שאינני, שגם בחצי גמר הגביע היה לו משחק מצוין, אבל יומיים אחר כך נגד מכבי ת"א הוא בלט פחות. עכשיו יש לו יותר זמן מנוחה, אבל להגיע אחרי שיא עונה (24 נקודות) ולהרביץ עוד משחק כזה לפחות – זה משהו שסטיל לא ממש הצטיין בו לאורך העונה הזו. ואם נחיה גם נראה לאן כל זה ילך.

הלאה. אל נתניה. פינוק, עם 30 ו-10 ומדד 40, יאאא אולוהיים! שמוליק ברנר עם 38 דקות על המגרש וזריקה אחת לסל. ליאור חכמון עם 0 מ-7 מהשדה וטוני וושהאם עם 6 ריבאונדים בהתקפה כאילו הוא בהפועל חולון של 2007/08, קופץ בתורו לריבאונד ההתקפה אחרי שאריק קמבל וכריס ווטסון תרמו את הניתור שלהם.

איזו קבוצה מוזרה, מיוחדת. אולי הורדתי מערכם, אבל אני נשאר עם ההערכה שמדברת על כך שנתניה עלולה להישאר בלי אוויר. מה גם שמי יכול היה לדעת לפני הסדרה שטנק מרכזי ומשמעותי כמו קוז'יקרו ייתקף בכאבי גב שיגבילו אותו ל-8 דקות לא יעילות?

לא רק שהוא מוסיף לקשיחות הקבוצתית, קוז'יקרו, אלא גם גורם ליריבה להתעייף. עוד קרב מיקום, עוד ליפוף זרועות, עוד ניתור ודחיפה ומכה. קילינגסוורת' לא יתעייף רק מלעלות ולרדת את המגרש, אלא גם ובעיקר מכל ההתנגשויות שלו עם קוז'יקרו. כלומר, אמור היה.

החיסרון של עידו פגע לא רק בקבוצה ובתוצאה, יש לו השלכות גם למשחקים הבאים. נתניה מגיעה פחות חבולה וכואבת ועייפה מאשר חשבתי שתגיע למשחק מספר 2, וגם חיפה, כמו מכבי ת"א, חשבה אולי שיש לה פה עסק נוח יחסית שנתון למרותה אחרי שניצחה את נתניה פעמיים בפערים נוחים לאורך העונה. גם אני חשבתי. וטעיתי, אבל מדובר במשחק אחד, אם כי חייבים להודות שכעת הסדרה נראית אחרת. ומה עם קוז'יקרו – ישחק או לא?

לזכותו של אריק אלפסי, שכבר נבחר למאמן העונה בכל מיני מקומות ויוזז משם אם הרו"ח יעיף את מכבי ת"א מהפלייאוף, הוא מצא דרך להרחיב את הרוטציה הקצרה גם מבלי להביא עוד זר. שמוליק ברנר אמנם לא נושם, אבל אלפסי הקפיץ את אלירן גואטה, הכפיל ושילש את הדקות שלו על המגרש והרוויח עוד פייטר מנוסה שישים לו על הלוח חמש נקודות למשחק. כל אחת, כמו שנהוג לומר, היא בונוס לעומת מה שהיה קודם.

בעצם, אני עושה כאן משהו ממש לא לעניין. מתחיל לקשקש על כל סדרה בקטנה ומסביב ובקצב הזה עוד אגיע בטעות לשלושה קילו טקסט. היי, זו לא הכוונה, זו לא המטרה, עמוס-לחוץ-צפוף-עסוק היום. לא התכוונתי, סליחה מראש. לא לפתח ציפיות.

מה שאני כן רוצה לומר הוא, שצריך ליהנות מהחודש הזה.

שאלה אותי אתמול רעיית הנשיא מתי כל העייסק הזה נגמר. אמרתי לה שנותנים לנו יומיים הנחה, וסוגרים את הבאסטה ב-29 בחודש, יומיים לפני הסיום הרשמי של חודש מאי. אני חושב שהתשובה היתה סבירה בעיניה. בעתיד הממש לא רחוק, עושה רושם, ואם נחיה כמובן, יש פה סיכוי ממשי שאצא מהלשכה הנשיאותית בסתם ערב של חול מבלי צורך להתעדכן בנעשה בפלייאוף כאן, ביוון, באיטליה, בספרד או ב-NBA.

בחיי, תיכף זה נגמר. אנחת הרווחה מאיימת להתפרץ כבר עכשיו, אבל באותה מידה זה עצוב. ולכן, כדאי שנאמץ ללב כל רגע מסעיר שעומד להתרחש כאן בקרוב, אחרת זה יברח מבין הידיים וחבל. לפי ההתחלה, יש למה לצפות וייתכן שכבר ביום רביעי אצא בהמוניי לצפות בעירוני רמת גן והפועל עפולה בלייב ולא דרך הטלוויזיה.

שלומות ונצורות בשלב זה.