בפעם המי יודע כמה העונה קשה מאוד היה שלא לפרגן לפרטיזן בלגרד על משחק יוצא מהכלל. הסגל יותר קצר, יותר צעיר ועלותו זולה באופן מאוד-מאוד-מאוד משמעותי משל אולימפיאקוס, ובכל זאת עם כדורסל חכם, המון אמביציה ותיאום יוצא מהכלל תמיד אפשר להגיע רחוק.

וגם קרוב. כמה קרובה היתה פרטיזן לעלות לגמר היורוליג, יאאא אולוהייים! מרחק אייר-בול אחד תחת לחץ של מילוש תיאודושיץ', ה-MVP של היורוליג לעונה הנוכחית, שהסתיים במין ליי-אפ של ג'וש צ'ילדרס 2.6 שניות לסיום, שפשוט היה במקום הנכון וניצל את הניתור הפנטסטי שלו כדי לעשות מכלום סל שוויון ולשלוח את המשחק להארכה.

במאמר מוסגר כדאי לומר, שמי שאכל את הלב יותר מכל שחקני פרטיזן בלגרד – בהגזמה, כמובן, בהגזמה – הוא שוטה הנבואה שהלך על אנדר 158.5 נקודות במשחק, ובמקום לסגור עניין בהחטאה הזו של תיאודושיץ', הוא נאלץ לראות איך אף אחד משחקני פרטיזן לא סגר את צ'ילדרס מגישה לחישוק ואיך אנדר קלאסי של 134 נקודות (67-67) הופך אחרי הארכה להיות אובר (80-83 ליוונים). פספוס ראשון של שוטה הנבואה לאחר זמן רב של המון בול פגיעה רצופים.

כך או אחרת, אחרת או כך, היה שם סיום פנטסטי. קצ'מן יצא בחמש עבירות ואחר כך גם בוז'יץ', שלא לדבר על מתיחת השריר של בו מקאלב, שחזר בהמשך לשחק. איזה משחק, איזה משחק.

והלב יוצא אל שחקני פרטיזן בלגרד ומאמנם, החבר דושקו וויושביץ', שמאוד מזכיר את רון קופמן, אגב, ואת עומרי שרון, רק יותר רזה ולא יודע מלה בעברית.

אגב מלה בעברית, שפות וכאלה – נדמה לי, על אף שאינני, שוויושביץ' מעביר את פסקי הזמן בסרבית וצ'אבי פסקוואל מברצלונה מדבר בספרדית. איך מבינים מקאלב, רוברטס, וסלי, טרנס מוריס, אראזם לורבק ואחרים מה נאמר שם בדיוק? אולי על ידי מתורגמנים, אולי על ידי שרטוטים, אולי שפת הכדורסל היא באמת שפה בינלאומית שאפשר להבין את הכוונה הכללית על ידי לימוד של מספר מלות מפתח בלבד בשפה זרה.

ובקיצור, כנראה שאם הקבוצות האלה הגיעו לאן שהגיעו, זו לא בעיה לא כל כך גדולה כמו שמנסים לעשות כאן מראש בענף הביפ, למשל, עם החתמתו של מאמן זר שאינו דובר עברית או אנגלית לנבחרת הביפ של ישראל.

אבל אני עכשיו בקטע של שיר בכלל, יען כי שמתי לב שמזה זמן לא רב לא שרנו כאן יחד משום מה. קבלו קטע מונוטוני-משהו אבל יפה-יפה ושמו: "שיהיה זה צערכם האחרון" של להקת בנדראס מסקוטלנד.

מוקדש לאנשי פרטיזן בלגרד בעקבות ההפסד הדחוק וקורע הלב לאולימפיאקוס אחרי הארכה.

הנה זה כאן. יופי של שיר, באמת.