הו לברון, מה עצוב המחזה. מה אתה חוזה? ואיך תצא מזה?

המלכנו מלך, המלכנו. קשרנו לו כתרים, פיארנו את שמו, היללנו את גודלו, קילסנו את קומתו, החמאנו ליכולתו, זימרנו בשבחו. נתנו בו סימנים: K.I.N.G. אבל מה שווה המלך ללא טבעת המלך?

הסלטיקס נתנו ללברון והקאבס את השיעור הכי עתיק ב-NBA, זה שכל ינוקא וחובב כדורסל בן יומו מזמר מתוך שינה: העונה הרגילה שווה לתחת. הייפ ותחזיות מוקדמות שווים לתחת. עם שני תארי MVP אפשר בעיקר למנוע אבק מאזור מסוים מאוד על הספרייה הביתית. מה שבאמת חשוב זה מה אתה עושה בפלייאוף. וכאן, מה לעשות – וסליחה מראש על דברי הכפירה – לברון עמד בשורה אחת עם כל שחקן טוב אחר.

אף אחד לא יכול לטעון שמחכים ללברון עם הסכין בין השיניים משל היה שה תמים בבית המטבחיים של טוביה השוחט. ממש לא. הרוב הגורף של פרשני הכדורסל מפרגן לו דרך קבע ללא הרף ורוצה לראות אותו נמשח למלוכה באופן רשמי ומלכותי. אבל אי אפשר להתעלם שנפל דבר בפלייאוף הנוכחי: ההכרה הקולקטיבית שמדובר באדם בשר ודם, ולא במכונת כדורסל בלתי עצירה שקולעת או מכריעה משחקים מתי שרק מתחשק לה.

אני מודה ומתוודה שגם חטאתי בחטא ההיבריס בנוגע לאיש. היכולת של האיש לאורך כל העונה היתה מדהימה. ההרגשה של "הנה מגיע הפלייאוף, לברון הולך לתת בראש ולפגוש את קובי בגמר" נבנתה לאורך זמן רב, ורק קיבלה חיזוק עם הצטרפותו של אנטואן ג'יימיסון לצוות מסייע מהטובים בליגה. אבל מסתבר שגם אצל לברון יש אבל.

כמה באמת הפריע ללברון המרפק בסדרה מול הסלטיקס – איני יודע. מה שאני כן יודע זה שהאיש ירד בסדרה הזו – למעט במשחק השני – לדרגת סמל בן תמותה. אגב, גם אחרי הבום לפרצוף שהוא והקאבס קיבלו במשחק החמישי, האמנתי ללברון – טנק מרכבה בגוף של... ובכן, טנק מרכבה - שהוא הולך לתת בראש במשחק השישי. "אני לא רוצה להתייחס לשאלה האם זה היה משחק הבית האחרון שלי בקליבלנד, כי יהיה משחק שביעי", הוא אמר בשחצנות חיובית. והאמנתי, באמת שהאמנתי.

בואו נשים כרגע בצד את הסלטיקס המרשימים, שידעו להגיע בשיא בזמנם ובמועדם. יש לי הרגשה שעוד ידברו עליהם מספיק בזמן הקרוב. כמו חצי עולם ואחותו, גם אני תוהה מה יעלה בגורלו של לברון בקיץ הקרוב. שמא עלבונו הצורב בקליבלנד יגרום לו לאולקוס כזה גדול שישאיר אותו באוהיו רק כדי לשקם את גאוותו הפצועה? שמא יחליט 'חלאס, נמאס לי מחבורת הלוזרים שאופפת אותי' ויחבור לג'יי זי וביונסה שלו בניו ג'רזי? שמא יועיל להניח את ישבנו המלכותי במדיסון סקוור גארדן? אולי יממש הלכה למעשה את חיבתו לעסקים ויקים קבוצה חדשה, אליה ימשוך את כל הפרי-אייג'נטס התותחים של הקיץ, כדוויין ווייד ואמארה סטודמאייר?

לא יודע. לו ידעתי, הייתי לוחש דבר מה באוזנו של שוטה הנבואה ורץ לשים על זה בוחטה באתרי ההימורים. מה שאני כן יודע זה מה שכולם יודעים עכשיו – גדול ככל שתהיה, את שבע שנים הרעות כנראה תצטרך לעבור בכל מקרה בדרך לטבעת, ואם לשפוט לפי הדברים שאמר בסיום המשחק, גם לברון מבין את זה.

אם יחפוץ בנחמה בהסתמך על תקדים ג'ורדן, לברון יכול למצוא אותה בעובדה שכעת אמורות להתחיל שבע השנים הטובות שלו. כמו בכל השנים האחרונות, נעקוב אחריו מקרוב.

קיץ נעים שיהיה לך, החבוב ג'יימס. יש לי הרגשה שעוד נתראה.