מזה מספר ימים שרבי פנחס הגרשוני אינו מצולם או מצוטט. או שהתקשורת מיצתה עניין, או שהרב מיצה עניין, או שהמאמן החדש דייויד בלאט לקח אליו את כל אור הזרקורים או שהמונדוביפ מכסה על כולם והופך את הסיפור של מכבי ת"א לצדדי וזניח בימים אלה.

ובכל מקרה, קשה שלא להתייחס למאורעות ולו רק בקצרה, ולו רק בפינת 'שיר אחד ביום' – הדרך הטובה ביותר לפתור עניין שכולם מדברים עליו, אבל בו זמנית אין חשק וכוח לשפוך עליו, נניח, קילו וחצי טקסט, בעיקר כי נשפך זה מכבר בכל המקומות האחרים האפשריים.

הסיפור לפיו פוטר, הוזז, הודח – תקראו לזה איך שתקראו – המאמן הכל-יכול כמעט של מכבי ת"א ברוב השנים שבין 1998 ועד 2010, עדיין מהדהד ורוחש. מי היה מאמין שכך יקרה, מי היה מאמין שגרשון, שלאט-לאט הפסיד במקומות בהם לא הפסיד קודם לכן - יפסיד גם במשחק הגמר.

קיצור האירועים? קודם כל, אובדן תואר ראשון בישראל כמאמן מכבי ת"א (הפסד לנהריה בגביע המדינה בעונת2008/09), אחר כך אי-עלייה לשלב ההצלבה באותה עונה, אחר כך גם הפסד בסדרת הצלבה לפרטיזן בלגרד עם יתרון ביתיות ועד לאובדן האליפות בארץ.

כך או אחרת, אחרת או כך, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהארץ געשה וסערה בעיקר סביב סיפור התנהגותו של גרשון, שבסופו של דבר שימש גם עילה לסיום דרכו המקצועית בקבוצה לצד הפספוס במשחק האליפות.

ההתנהגות ההיא במדיסון סקוור גארדן באותו משחק ראווה נגד הניקס; העימות מול אריק אלפסי בפיינל פור; היחסים הלא טובים עם חלק משחקניו וכך הלאה, יו נואו.

ועכשיו, אחרי שהחתמתו של בלאט כמאמן ראשי היא עניין סופי וגמור וסגור לכל דבר, ברור לגמרי שמאוחר מכדי להתנצל.

ואיך אני יודע? כי טימבאלנד, יחד עם וואן ריפאבליק, שרו על זה כבר לפני למעלה מ-86 מיליון צפיות ביוטיוב, כאילו ידעו בדיוק מה עומד להתרחש.

it's too late to apologize

ובדרך הזו ניפרד רשמית, עד להודעה חדשה, מפיני גרשון שליווה אותנו כאן במשך תקופה ארוכה בין אם בשם זה, בין אם בשם המופיע בתעודת הזהות שלו, פנחס (שאינו חס, תוספת באחריות כדורסלע) ובין אם כרבי פנחס הגרשוני, כבוד הרב או שלל הטיות נוספות בעניין הזה.

שלומות ונצורות בשלב זה.