השיר הזה תקוע ברדיו כבר חודשים ולא זז. הקול המתוק הזה, יו נואו, קשה להשתחרר ממנו. בכלל, התעשייה הולכת ומתמלאת בקולות מהסוג הזה. ואם רק הייתי מתמצא יותר בשמות הנוכחיים של מי מבצע מה, הייתי מרביץ פה לפחות עוד שלוש-ארבע דוגמאות.

אבל אני לא. הגעתי לגיל שכבר אי אפשר להכיל.

ומצד שני, תמיד אהבתי קולות נשיים ככלל, ולא היתה לי התנגדות לקולות הקטנים שלי.

הנה, קטע אחד שאני זוכר בעיקר בזכות "ניו אורדר" שמבצעים את הקטע המקורי, ועד לרגע זה לא ידעתי מי שרה אותו בגרסת הכיסוי (כבוד ויקר ליוטיוב בהזדמנות זו).

קחו אותו כאן. מתוק-מתוק הקול, לא?

שלא לדבר על השיר, פגז בפני עצמו, והנה הוא בגרסה המקורית שלו.

פיייייי קיבינימט, כמה זמן לא שמעתי אותם.

ואם לחזור לרגע לאיך ולמה הגעתי לכל זה, אז לברון ג'יימס מעורב. וגם אניה מארינה.

שמא אסביר? שמא אינדיד.

לברון, יו נואו, אומרים לו כולם: בוא, חבוב, בוא וקח מה שאתה רוצה. רק תגיד. מלך מלכים אתה, עבדים נרצעים כולנו לרגליך. קח מה שאתה רוצה.

קליבלנד, ניו יורק, ניו ג'רזי, שיקאגו, לא יודע מי. מיאמי? קליפרס? דאלאס? לא יודע. כולם, בערך.

ואני אומר: חמורים, זה מאוד פשוט. במקום להשמיע את הקולות המחוספסים שלכם והמצגות המשובחות והיקרות, כל מה שהייתם צריכים זה להשמיע לו את אניה מארינה.

כי לקול שלה אי אפשר לסרב והאג'נדה שלה היא בדיוק כמו זו שלכם:

Whatever you like

"וזה הכול"!!! היה פולט בטירוף מאמננו הלאומי לשעבר, אליו אנו מתגעגעים מאוד, לו היה שואלים לעצתו.

לא ברור לי למה אנשים מחפשים פתרונות קשים מדי במקומות, שבהם כל מה שצריך זה להפעיל את הראש.

היידה אניה, הנה היא כאן.