מכבי ת"א. בהתחשב בכך שפיני גרשון הלך, דייויד בלאט היה חתום בטרוויזו והתנהלה בקיץ איזושהי מהפכה כללית בסגל של מכבי, שגרשון התחיל בה,
הבחירה בנבן ספאחיה טובה מאוד. הגישה הראשונית היתה שמרנית ומכבי רצתה ללכת על בלאט, ולא שזו החלטה רעה. רעיון שתמכתי בו ואני עדיין חושב שהיה נכון בשעתו. עם זאת, המציאות הכריחה את ההנהלה לשנות כיוון.

ארז אדלשטיין יכול היה אולי לשמש מועמד רציני לו היה גונב למכבי תואר, נניח, או לפחות מנצח אותם פעמיים מתוך חמישה המפגשים בינה לבין ירושלים שלו. הוא יכול היו לתבוע את עלבונו כתוצאה מההנחתות של גאידמק על ראשו לאורך העונה, ולעזוב לת"א אם היתה לו דרישה משם. ואולי אני סתם מבלבל את המוח ואדלשטיין יגיע רק בעוד חמש שנים (אם יוכיח את עצמו עד אז), כשמכבי תהיה בצרות אנושות וההנהלה תפנה אליו כמין מושיע של הפוך על הפוך כמו פיני גרשון ב-1998. ואולי לא יגיע לעולם.

שרון דרוקר זוהה עם האופציה של הישארות פיני גרשון במערכת כמנהל מקצועי, וברגע שפיני הלך - ירדה גם המועמדות שלו. זמנית, אגב. עוד הישג גדול אחד שלו אחרי יול"ב קאפ עם ירושלים וגביע האתגר עם אוראל גרייט, ישכנע את מכבי שמקומו, במוקדם או במאוחר, אצלה על הספסל.

כך שכמו שאני רואה ומבין את הדברים, הבחירה פה היתה בעצם בין שני קרואטים, יסמין רפשה לספאחיה. לא חושב שהיה מישהו פנוי שעדיף עליהם. ובין שני הקרואטים האלה, מאמן הנבחרת בהווה ומאמן הנבחרת בעבר, הבחירה בספאחיה מוצדקת ולו רק בגלל מאזן הראש בראש בעונה האחרונה: ספאחיה ניצח את מכבי פעמיים עם וילנה בתצוגות מרשימות מאוד, והיה הראשון לעשות את זה מול פיני גרשון מאז אטורה מסינה בעונת 1998/99. רפשה הפסיד למכבי פעמיים עם בולוניה, וגם חטף בראש 44 הפרש בגמר היורוליג ב-2004. הקהל לא היה מת על הרעיון לראות אותו כאן, ונראה לי שגם עלותו כבדה יותר מאשר זו של ספאחיה. בגדול, בחירה מעניינת וטובה, אבל לא בהכרח יהיה לספאחיה קל או נוח כאן. נחיה ונראה.

הפועל ירושלים. היה ברור שארז אדלשטיין יילך בתום עונה שהסתיימה בתבוסה גדולה בגמר הפיינל פור. אם היה מקום לפני הגמר הזה להעמיד את העונה על מאזניים ולשקול את הפלוס ואת המינוס, אחרי המשחק כבר לא היה כל טעם. ירושלים גמרה רע, ולא הושג אף ניצחון על מכבי ת"א בחמישה מפגשים. בעונות קודמות, עם תקציב קטן בהרבה, ירושלים עשתה את זה.

הבחירה בדן שמיר מבריקה. אין לי מושג איך זה ייגמר, אבל הרעיון מצוין. קצת כמו לטרוף את הקלפים מחדש, לגנוב למכבי ת"א מישהו שהיה מעורב בכל צעד ושעל כמעט, מכיר את רוח היריבה והאנשים בה ומוכן ומזומן לקחת על עצמו אחריות מלאה. הצוות שלידו, דניאל ששר ומתן חרוש, משלים שלישיה כל-ירושלמית. וזה נראה נהדר, על הנייר. קצת כמו באותה עונה בה הביא איתו יורם חרוש כמעט חצי מנבחרת העתודה לירושלים. איזשהו קו, איזושהי הצהרה. לחרוש זה לא הלך, אולי לשמיר דווקא כן.

ההחלטה על חמישה זרים, למשל, היא נטו שלו, יש להניח, כמי שבא ממכבי ת"א והבין את החשיבות של העצמת הספסל והגדלת האפשרויות העומדות לזכות המאמן. מי אמר שצירוף זר אקסטרה יוצר בעיה? אולי זה להיפך, ואפשר ליהנות ממנו כמו שצריך? בכל אופן, וכאמור, אחלה רעיון, יופי של בחירה בעיניי.

בני-השרון. אפי בירנבוים חזר לקבוצה בה אימן לפני שעזב לשתי עונות בהפועל ת"א. העזיבה של יעקב ג'ינו היתה כנראה הכרחית, אחרי עונה מאוד לא שקטה שעברה על הקבוצה הזו מכל הבחינות, כולל כשלון מקצועי בסופו של דבר בליגה. האפשרויות העיקריות שעמדו בפני בני השרון, אני מניח, היו אבי אשכנזי, ארז אדלשטיין ובירנבוים.

אישית, אני חושב שהקבוצה הזו היתה צריכה ללכת על אדלשטיין. אין לי מושג למה זה לא קרה, אולי עניינים כספיים, אולי חשש ממאמן דומיננטי ויצרי (מדי), ואולי אדלשטיין באמת דיבר ברצינות על שנת חופש מכדורסל, או ניסיון לעזוב כאן הכל ולאמן בחו"ל. בשורה התחתונה, בני השרון חוזרת לבירנבוים. למשהו בטוח, למקום שכבר היתה בו והיה לה סביר איתו, פחות או יותר. והמאמן הזה, הוותיק ביותר בליגה אחרי עזיבתו של גרשון ליוון, יצטרך להטעין את עצמו באנרגיות מחודשות אחרי עונה מעייפת ומתישה נורא בהפועל ת"א. בשורה גדולה אני לא רואה כאן, אבל על סמך הרקורד של אפי אני בטוח שהם יהיו יותר טובים מאשר בעונה שעברה. אוי ואבוי אם לא.

מכבי ראשל"צ. החלטה די אמיצה של הנהלת ראשל"צ הביאה למינויו של גלעד כץ, עוזר המאמן בשנה וחצי האחרונות. אבל זו לא רק החלטה אמיצה, אלא גם כלכלית. קל יותר להעסיק כלכלית את כץ מאשר את בירנבוים, אשכנזי או בית הלחמי, וראשל"צ לא ממהרת להוציא כסף. והאמת היא, שיהיה קל יותר להדיח אותו במקרה של כישלון. אלא שאז זה יעלה לקבוצה עוד כסף.

לכץ היה חלק חשוב בעונה המוצלחת של ראשל"צ ועל פניו נראה שמדובר בהחלטה הגיונית, שנותנת הזדמנות לשחקן עבר עם רקע די רחב בליגה ובכלל, בחור פיקח ושחקן פיקח בזמנו. לפני שנתיים הוא עוד אימן בליגה הארצית. עכשיו זה הזמן שלו. כישלון, ומי יודע אם ומתי יקבל הזדמנות גדולה כזו שוב. הצלחה, והוא חזק בתוך הסבב וכנראה שגם לאורך זמן. זו בחירה טובה מהולה בחשש קל בגלל חוסר הניסיון, אבל נראה שהסיכויים להצליח לא נופלים מהסיכויים להיכשל, וכנראה שאפילו גדולים יותר.

הפועל גליל עליון. עודד קטש ממשיך לעונה נוספת, אחרי שהתחיל את העונה שעברה כמנג'ר, עזב בטענה שאינו ממצה את עצמו (או משהו כזה), ואחר כך חזר כמאמן כדי להשאיר את הקבוצה בליגה. ברגע שובו לקבוצה היא נראתה בצרות צרורות, ובסופו של דבר בליגה המתארכת כמו מסטיק הוא כמעט הצליח להגיע למקום הרביעי, כשאורן עמיאל, המאמן (המקבילה של גלעד כץ?), לא מצליח ליישם את שאיפותיו, זז הצידה אבל נשאר במערכת לצד קטש.

הבחירה בקטש טובה הן משום שיש בה המשכיות, והן משום שלמאמן יש פוטנציאל גדול להצליח. וכבר נהיו לי פתאום שני שומים באותו משפט ואפילו לא יצחק אחד, שזה בסדר, אבל גם קצת מזעזע באופן כללי. אז הנה – אני מפסיק עם זה מיד.

כל שנה שעוברת מרחיקה את קטש מכאב הטראומה ההיא על פציעתו, ובעקבותיה סיום הקריירה מוקדם מאוד מהצפוי. כל שנה שעוברת מבגרת אותו באופן אישי. כל שנה כזו יכולה, אני מניח, לעשות לו רק טוב בכל הקשור לתפישתו את העסק ולמיקומו על מפת הכדורסל הישראלי. אם הוא אכן היה אמור להיות עוזרו של ספאחיה במכבי ת"א לפני גיא גודס, ובחר בכל זאת להמשיך כמאמן ראשי בגליל עליון, יכול להיות שהוא מתעתד להיות בעסק הרבה מאוד זמן ומעדיף התבססות יסודית על פני תהליכי אינסטנט. בחירה טובה של הגליל. וגם של קטש.