ראש וראשון עומרי כספי, אשר אותגר במשימה אישית: קלע 15.2 נקודות בממוצע למשחק לפחות, נראה אותך, וחצה את גבול 300 הנקודות האישיות בנבחרת. שלב אחד מעל משה מזרחי. וכן, שא אותנו על גבך לאליפות אירופה. הנה האייטמון המפורט מלפני מספר שבועות בעניין, והחישובים המדויקים.

ובכן כי כן, וגם אכן כי כן - עמד ביעדים, החבוב.

בסיכום אוגוסט ושמונה משחקי הנבחרת יש לו 16.9 נקודות במשחק. הוא הקלע הראשי בנבחרת. יש לו היום 314 נקודות ובמשך אוגוסט הוא עבר על פני שיירה נחמדת שכוללת את אייבן לישיניסקי, חן ליפין, גבי טייכנר, אברהם שניאור ז"ל, מתן נאור, רביב לימונד, גרשון דקל, חיים חזן ז"ל, ארז מרקוביץ', ג'יימי ארנולד, אברהם הופמן, גבי נוימרק ומשה מזרחי.

מעשית, הוא קפץ מממוצע של 7.6 נקודות לפני משחקי ההכנה בקיץ הזה ל-11.6 נכון לעכשיו. זהו הממוצע הגבוה ביותר מבין כל השחקנים הפעילים בנבחרת ישראל. ולא נכחיש זאת: קו העלייה אמור להשתפר ולהתבטא גם בממוצע האישי בשנה הבאה.

כספי עלה מהמקום ה-71 ברשימה ל-58 בקיץ אחד. את הבאים בתור ובהם דרור חג'ג', רלף קליין ז"ל, שרון ששוווון – ושמחה!, ג'ים בוטרייט, אור גורן ואחרים הוא יעבור בקיץ הבא בהנחה שיצטרף למשחקי הנבחרת מממלכתו אשר ב-NBA.

כאשר כספי מביט ימינה ושמאלה בסביבתו, היחיד שמחזיק בממוצע קריירה טוב משלו הוא עוזר המאמן עודד קטש. האיש שנפצע בגיל 26, לא שיחק ארבע שנים ופרש בגיל 30, נהנה מממוצע של 14.6 נקודות בנבחרת ישראל. כרגע הוא סוגר את רשימת 25 המובילים בתולדות קלעי נבחרת ישראל, אבל זמן קצר אחרי פתיחת ההכנות בקיץ הבא הוא ייפלט לצמיתות מהרשימה הזו לטובת ליאור אליהו.

ממוצעים ספיקינג, אליהו עומד על 11 נקודות במשחק לעומת ה-14.6 של קטש. בגיל 25, פחות או יותר הגיל שבו קטש פרש, אליהו שיחק 13 משחקים יותר בנבחרת, נכון לעכשיו, מאשר קטש. עדיין, חסרים לו 37 נקודות כדי לעבור אותו. זה יכול להיות עניין של שני משחקים, יו נואו, ויכול גם ארבעה או חמישה. כך או אחרת, אחרת או כך, קטש ילך וידרדר במדרון כמו שקורה לחלק גדול מהפורשים: הזמן עושה את שלו ושמות חדשים, טריים ומוכשרים חדשים מצטרפים כל הזמן למרוץ הזה.

בו-זמנית, אגב, אליהו פתח פער גדול מהבא אחריו, עידו קוז'יקרו, שככל הנראה לא יראה את הארץ המובטחת של 25 הגדולים, אלא אם ייכלל בסגל הנבחרת בקיץ הבא ויצטיין במיוחד.

המרחק בינו לבין עודד קטש הוא סדר גודל של כ-140 נקודות, אלא שקטש, מה לעשות, כבר לא יהיה בן 25 הגדולים יען כי אליהו יחלוף על פניו, כאמור. מצד שני, המשימה הבאה לא רחוקה משם: להדיח את בארי ליבוביץ' ענק הרוח מהמקום ה-25, אם יקלע 145 נקודות נוספות בקריירה שלו בנבחרת. יכול? מסוגל? יצליח? יעשה זאת? נראה שצריך יותר מאשר קיץ אחד כדי ששחקן כמו קוז'יקרו יקלע 145 נקודות ובשנה הבאה הוא יהיה בן 33. בקיצור, אם נחיה גם נראה. האיש הוא לא רק קיר בטון אלא גם בעל לב רחב ולא מן הנמנע שימשוך את הקריירה הבינלאומית שלו אפילו שנתיים-שלוש נוספות, ואז ירשום את שמו באותיות גדולות בטופ 25 בכל מקרה (עד שיפילו אותו משם ביום סגריר אחד שחקנים כמו כספי, פניני ואחרים שיבואו).

הלאה, אל יניב גרין. הקצב נפגע משמעותית בטורניר האחרון ובמשחקי ההכנה המועטים שהיה שותף להם. הוא ירד ל-9.04 נקודות בממוצע למשחק, הנמוך ביותר בין חמשת הקלעים המובילים של נבחרת ישראל. גרין חמישי, יו נואו, אחרי ג'מצ'י, ברקוביץ', ינאי והנפלד.

השאלה הגדולה ביותר ביחס לנתונים שלו היא כבר לא האם יוכל לעלות למקום הרביעי ולדחוק משם את הנפלד, יען כי זה לא יקרה, קרוב לוודאי, בטח שלא בקצב שהראה הקיץ. השאלה החדשה היא, האם יהיה שם בקיץ הבא כדי להגיע למקום הרביעי, או השלישי, מבחינת סך ההופעות שלו. גרין יושב עכשיו על 144 הופעות, חמישי בתולדות הנבחרת. מעליו בוזי ינאי האגדי עם 150 ונדב הנפלד חסר התקדים עם 160. קיץ אינטנסיבי מאוד, שכולל השתתפות במשחקי הכנה רבים, יביא אותו לחלוף על פני היונה. קיץ רגוע יותר, יקפיץ אותו מעל ינאי. ובכל מקרה, קודם כל הוא צריך להיות שם, כשיר ובריא.

להלפרין הוקדש באחרונה אייטמון סטטל'ה נרחב למדי, והונחו על גבו, צווארו וכתפיו משקל רב. דירקטוריון כדורסלע-האתר קרא לו לפרוץ קדימה ולהשתלב בין החמישה הראשונים וזה יקרה. כרגע המרחק בינו לבין גרין, שיושב שם, עומד על פחות מ-100 נקודות. שני קיצים, אולי אפילו אחד, והלפרין יעשה את זה. ה-12.6 שלו בטורניר לעומת ה-3.8 של גרין מראים את הכיוון לעתיד באופן ברור לגמרי. כרגע הוא יושב על ממוצע קריירה של 10.5 נקודות במשחק.

אם טל בורשטיין יהיה שם גם בקיץ הבא, ואין סיבה שלא יהיה – נברכו בבריאות שלמה ברגע זה ממש – הוא יעשה עוד צעד לעבר התברגות הכי גבוהה שרק יספיק ויוכל. עם ממוצע קריירה של 10.8 נקודות בנבחרת ישראל, ו-7.6 עם 24 דקות במשחק בטורניר של אוגוסט, יש לו עוד לאן לטפס, ויש מי שתומך ומאמין בו.

הצעד הראשון יהיה להיכנס לעשירייה הראשונה על חשבון מאיר טפירו, עניין של נקודות בודדות, ואז הוא צפוי לראות את הגב של יותם הלפרין שנמצא לפניו. המשימה, לפיכך, תהיה לדלג מעל תקועים במקום כמו מוטי דניאל, טל ברודי ולבאן מרסר, שכבר לא יכולים להתקדם לשום מקום, יו נואו. יניב גרין עשה את זה, יותם הלפרין יעשה זאת מיד בתחילת הקיץ הבא. וגם טל בורשטיין.

עם זאת, בתנאים נורמלים ושווים לכולם, את הלפרין הוא כנראה לא יעבור אף פעם למרות שהמרחק ביניהם קטן מ-100 נקודות, אבל בורשטיין בן 30 והלפרין בן 26.

ובואו לא נכחיש גם זאת: אם בורשטיין היה כשיר לחלוטין לאורך הקריירה, או מחמיץ רק 15-10 אחוזים ממשחקי הנבחרת שהחסיר לאורך השנים בגלל פציעות, הוא היה עם עוד 500-400 נקודות בכיס. במקרה כזה היינו מדברים עליו כעל מועמד רציני מאוד לסיים את הקריירה מיד אחרי דורון ג'מצ'י ומיקי ברקוביץ', ולפני בועז ינאי ונדב הנפלד.

בין המקומות 27 (קוז'יקרו) ל-46 אין אף שחקן ליגה פעיל. שחקנים שהיו בדרך לשם כמו דרור חג'ג', משה מזרחי, שרון ששווווון – ושמחה, ארז מרקוביץ' ומתן נאור, הורד עליהם המסך בהקשר של נבחרת ישראל. עוד שחקן שאמור להיות שם מזמן, וכרגע עתידו בהקשר של נבחרת ישראל כלל לא ברור, הוא רביב לימונד שתקוע במקום באופן מאוד ברור.

כפי שפורסם בלבדית ומזעזע זה מכבר בכדורסלע-האתר האיש בבעיה, שבאה לידי ביטוי במהלך אוגוסט. אם גם תחת המאמן שצעד איתו יד ביד אל מדליית הכסף באליפות אירופה לנבחרות צעירות ב-2004, כל מה שהוא יכול להפיק זו שורה שכוללת 7.6 דקות, 2.6 נקודות ורק חמישה משחקים בהם היה על הפרקט – הוא עומד להצטרף כנראה לרשימת השחקנים מהפיסקה הקודמת.

זו לא תהיה הפתעה גדולה אם בקיץ הבא לימונד לא ייכלל בסגל הסופי של הנבחרת לאליפות אירופה, גם אם ירביץ עונה טובה במנורקה. עושה רושם שהוא הולך לכיוון ההינתקות שמאפיין את מקרה אפיק נסים, יותר מאשר להתחבר ולמצוא מחדש את מקומו בנבחרת ישראל כשחקן רוטציה לכל דבר ועניין. הוא יושב כרגע במקום ה-65 בין הקלעים, רחוק מכולם וללא תזוזה ממשית.

ובנימת נכאים מסוימת זו ניפרד, יען כי בלי לשים לב נחצה גבול הקילו טקסט ויש להתפנות למשימות דיומא ודלילא אחרות.

שלומות ונצורות בשלב זה.