שלומות לבני העם ובנותיו,

השעה היא 1.53 אחרי חצות והעייפות היא של 1.53 אחרי חצות, אם כי השעון הוזז אחורה בשעה אחת אז אולי זה פחות נורא מכפי שזה נשמע.

לפני דקה הודח רוז'ה-שלנו בחצי גמר אליפות ארצות הברית הפתוחה, אחרי חמש מערכות נגד נובאק דג'וקוביץ' ומשחק שנמשך בערך שלוש שעות ושלושת רבעי. משחק פגז.

עוד לפני ניצחה טורקיה מסל של קרם טונצ'רי, שהשאיר את סרביה עם חצי שנייה על השעון. הטורקים ניצחו בנקודה ועלו לגמר אליפות העולם. האמת? צפיתי שינצחו בשתיים. לא הייתי רחוק.

ולמעשה, הייתי נטוע על הכסא עוד קודם לכן, החל מ-19.00, במשחק בין ארצות הברית לליטא בחצי הגמר השני.

בסך הכל זה יוצא משהו כמו 7 שעות ברוטו של צפייה בשידורי ספורט מהרמה הגבוהה ביותר בעולם.

פה ושם קמתי אמנם מהכסא, לא נכחיש זאת.

אם לצרף את שני חצאי הגמר מטורניר הנשים – ווז'ניאקי נגד זבונרבה וקלייסטרס נגד ונוס וויליאמס, שגם אותם ראיתי במלואם, יש פה סיפור של עוד ארבע שעות נטו, נניח. סתם אני זורק, לא ממש מדדתי.

ארצה להודות לרעיית הנשיא, על שאיפשרה לי לעשות זאת. לא מכיר הרבה גברים שמקבלים חופש מוחלט כזה מנשותיהם. מה שנראה אולי פשוט, טבעי ומובן מאליו לבני העשרה ולרווקים או לאלה עם תינוק אחד בבית, הוא סיפור אחר לגמרי כשמסביב שלושה ילדים (ואחד מהם הוא תומרינגו סטאר – השובב מכולם).

ארצה להודות גם לאל הטוב.

ולהוריי שהביאוני עד הלום.

ולערוץ הספורט (אפילו שהחל באיחור את שידור המשחק בין טורקיה לסרביה), ובעיקר ליורוספורט על איכות הצילום, רמת השדרים והפרשנים ובכלל.

ולטורקים ולסרבים שהדגימו איך צריך להתנהל משחק כדורסל, כדי שיהיה בו עניין אמיתי. אולם מפוצץ, מתח תמידי, משחק צמוד, מהפכים של הרגע האחרון. קלאסי. החזיר את החשק.

ארצה להודות לרוז'ה-שלנו על קריירה נפלאה, שמצויה כעת בחלק היורד שלה ולא יעזור כלום.

אאחל גם הצלחה רבה בגמר לנובאק דג'וקוביץ' המנוול, אם כי נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאין לו סיכוי לנצח את המנוול המקורי.

אייטמונים ממש סביב כל אחד מאלה יגיעו, או שלא, במהלך היום. תלוי במוזה, בבריזה ובקריזה. אחרי הכל, צריך להתאבל שעתיים-שלוש על ההדחה של פדרר, כן?

שלומות ונצורות בשלב זה.