תראו מה זה ליגה צרפתית. המחזור הראשון התקיים בשבת ונוסף לו קינוח ביום ראשון, המשחק המרכזי בין לה מאן, האלופה, לבין דיז'ון.

ואיך שזה התחיל – בום טראח והליגה הצרפתית מוכיחה כבר ממחזור הפתיחה, שיש בה תחרויות, אתגר ושום דבר לא סגור מראש. אמנם בכירי הכדורסלנים של צרפת כבר לא משחקים בליגה הזו ודור שלם של שחקנים נפלט החוצה, בעיקר ל-NBA ולספרד, אבל יש בה עניין. וזה משהו קטן, פעוט, שאצלנו כמעט שאין.

זה היה מחזור פתיחה שבו לה מאן ופו-אורטז, שתי נציגות היורוליג, מפסידות, וגם שטרסבורג, זו שייצגה את צרפת ביורוליג בעונה שעברה.

האמת? אני מסתכל על ההרכב שלה לה מאן, ולא יודע איך היא תרוץ ביורוליג לאורך זמן. במחשבה שנייה, גם הסיבוב הראשון של היורוליג במתכונת של 24 קבוצות הוא די חרטא-ברטא, אז אולי היא בכל זאת תעשה משהו-איכשהו. קראתי שהם צירפו עכשיו את הסנטר הקרואטי ההוא, הכבד ההוא, נו, מאטה סקלין. טוב, לפחות במשחק הבכורה נגד דיז'ון הוא עוד לא עמד לרשותה.

עם הרכב של קני גרגורי, יאניק בוקולו, אריק-שלנו קמבל וסנדרו ניצ'ביץ' אתם רוצים לעשות דברים גדולים ביורוליג? דיז'ון רמזה, שכדאי לחשוב קודם כל על הליגה הצרפתית. ולהיערך למאבק קשה מאוד נגד כל מיני קבוצות שירצו לגנוב את האליפות. אולי עם סקלין ואלאן קופי שיחזור מפציעה בנובמבר, לה מאן תוכל לדבר בקול קצת יותר רם כדי שכולם יוכלו לשמוע ואחר כך גם לראות.

מצד שני עומדת דיז'ון, ועם טריו שכולל את טי.ג'יי לוקס (ששיחק עם גיל סלע האגדי בגיסן והמריא עד לפו-אורטז ביורוליג), מריו בנטו ולורן סיארה, ועם מאמן מנוסה כמו ז'ק מונקלאר, יש לדיז'ון בסיס להוסיף עליו עוד שני שחקנים בכירים וללכת קדימה. יודעים מה, גם מלאיי נ'דוי שווה אזכור. אוקיי, אז עוד שחקן אחד טוב ויש שם קבוצה לעקוב אחריה.

הלאה, פו-אורטז. מה נשאר מפו-אורטז, בשם אלוהים? כואב הלב. ג'ון גילכריסט, אוקיי. נו. נגיד. לא הצלחתי לאהוב אותו כאן, עם כל הכבוד, אז שאני אוהב אותו שם? וזה מה שפו-אורטז מביאה, זר מראשון לציון עם ניסיון של שנה באירופה? ומי עוד, ריקרדו גריר משטרסבורג, סי.סי האריסון מפאריס, שהוא באמת שחקן טוב, אבל נו, באמת. בריטון ג'ונסן, עם 1 מ-14 מהשדה במשחק הבכורה שלו? וטיירי רופר בתור הצרפתי המוביל? לא נסחפנו קצת?

לא אהבתי. מאוד לא. אני מבין שרצו לבנות מחדש אחרי הקטסטרופה של העונה שעברה, אבל לא יודע. זו לא נראית לי קבוצה שאפשר אפילו לסמפט אותה, ומה היה לי כלפי פו-אורטז כל השנים אם לא סימפטיה? בכל מקרה, זה נגמר 15 הפרש ללה האבר. קבוצה שאני יכול להתחבר אליה הרבה יותר טוב השנה, ולא רק בגלל שבעבר הלא רחוק שיחקו בה גיא קנטור ויריב יצקן, אלא בעיקר צמד שאני מאוד אוהב: טוני סטנלי ופלויד מילר הקשיש-משהו (כבר 33), שעשה שנים יפות מאוד בליגה האהודה עלי במיוחד – לאומית ב' של הצרפתים.

מי נשאר, שטרסבורג? אוקיי, אפיק נסים שוב כשחקן הששי, אבל איפה עוד יש שחקן ששי שלוקח 16 זריקות ב-27 דקות? זה הרי מטורף. אני אוהב שם את ג'ון מקורד, קצת את קלוד מרקיז, מכיר גם את אריק סאנדרס שהיה אמור לשחק בעונה שעברה בהפועל ת"א ונופנף עוד לפני שהחלה העונה. וזהו בערך. אני מאוד מקווה שהקבוצה שאיבדה בבת אחת את שני האחים גריר ועוד לא מעט שחקנים אחרים בדרך, תדע לנצל את האולם המאוד ביתי שלה בדרך כלל כדי לעשות דברים יפים. ולו למען אפיק-שלנו נסים. קרופורד פאלמר כבר פרש ולא יוכל להניף עוד גביע כמו בצילום, וגם הגרירים אינם, אבל הנה אפיק, משמאל, והוא ינסה לעשות את זה מחדש. אבל בשביל זה צריך לשחק, כן? ולא להפסיד בבית לקבוצות כמו רואן.

אני מתבייש להודות שהשחקן היחיד שאני באמת מכיר אצל רואן, היריבה, הוא מארק סליירס. באמת יופי של שחקן. שמעתי קצת על ארון הארפר וגם על דווריק ספנסר, אבל לא יותר מדי. ואם אלה מספיקים כדי לנצח את שטרסבורג בחוץ, אז מישהו פה צריך להתעורר ומהר.

זהו, בציפייה דרוכה לליגות המעניינות יותר: איטליה, ספרד, והשנה גם יוון. יאללה, שיתחיל כבר.