סיפור-סיפור, אה? אני מניח שככה מרגיש מישהו שנקלע לזירת שוד של מקצוענים, נניח. הכל קורה כל כך מהר עד שלא שמים לב מה בדיוק היה שם, איך וכמה ("גנב עירוני" בקולנוע כבר ראיתם?). מפה לשם ועוד לפני שמכבי ת"א הספיקה לומר מירזה טלטוביץ', כבר היה 6:15. סחור-סחור נכנס, אבל דווקא ויטוריה המשיכה לסחרר את העיניים עם ריצה נוספת של 0:11 עד לנקודת עונשין של טל בורשטיין. אגב, עונשין – מכבי דייקה ב-46.1% בלבד, שלוש עשיריות יותר מאשר קאחה לבוראל מחוץ לקשת. נתון נאה שמסביר חלק גדול מהפערים בין הקבוצות אתמול.

נהוג לחשוב ששחקן חדש צריך שבועיים-שלושה של אימונים כדי להתערות בקבוצה ולהיקלט בה לפחות חלקית. מרטין רנצ'יק הוכיח אחרת, עם 12 נקודות ב-75% לשתי נקודות. האיש הגיע באמצע השבוע או משהו, ופגש את החברים החדשים שלו לקבוצה קצת אחרי הנחיתה שלהם מארצות הברית שם הפסידו לממפיס וסן אנטוניו. כל כך פתוח היה הצבע של מכבי, וכל כך נוח היה לחדור לשם בכדרור ומסירה, שכל מה שנשאר זה להניח את הכדור בסל. פוט דה בול אין דה באסקט קלאסי, ואין פה כל רמז או כוונה להזכיר את ג'ף פוט, כן? אגב, איפה הוא? נסע לספרד בכלל? למשחק הוא לא התלבש.

אני לא יודע אם אפשר לבנות על זה, אבל הנה מהלך שבהחלט שווה ניסיון נוסף: צ'אק אידסון שיחק ברבע האחרון כרכז על חשבון פרקינס נדמה לי, על אף שאינני. כל עוד לא מביאים רכז שהוא גם בעל בית, גם מנוסה וגם יותר מרכז מאשר מפזר, אופציית אידסון בעמדה מספר 1 על חשבון אחד מהחברים פ"פ עשויה להיות קורצת. אלה לא רק המספרים (14 נקודות, 8 אסיסטים, 7 ריבאונדים, 4 חטיפות, 3 איבודים) שמוכיחים מה שידענו תמיד: אידסון הוא סוג של היפראקטיבי במגרש, רק שבמכבי הוא הלך קצת לאיבוד. זו גם העובדה שהוא יכול לעשות כל מה שפרקינס ופארגו עושים ויותר, אם כי השיק האתלטי יהיה פחות מלהיב, כן? ואם צריך לשים לו כדור ביד כדי שירגיש חופשי יותר להניע ולהתניע, לט איט בי.

מצד שני, חלק גדול מהמספרים שלו הוא קבע ברבע האחרון כשהקבוצות עלו למגרש ב-27 הפרש. יפה שמכבי רצה ל-0:13 בפתיחת הרבע האחרון, באמת יפה, אבל אני קונה פחות את הסיפור על הגאווה של מכבי והקיפאון של איוונוביץ', וחושב שלשאננות והעייפות של ויטוריה היה חלק לא פחות גדול מזה. ככה או קאחה, נשאלת השאלה האם אידסון יוכל לעשות את כל מה שעשה בחלק האחרון, גם כשהמשחק חי והיריבה טרייה? אם נחיה גם נראה, תלוי בעיקר במאמננו העולה (הגולה לשעבר).

טל בורשטיין הרביץ כמה וכמה (וכמה!) מהלכים יפים ברבע האחרון, אבל לא נעים לי להגיד – כל העייסק הזה נראה כמו משחק של פואנלבראדה שמגיעה לויטוריה. על פניו זה 20 הפרש מראש, תלוי כמה הקבוצה הביתית מתאמצת. לא שטל לא יודע ולא יכול לשחק כדורסל, ולא שהוא היה צריך לעזוב את מכבי ת"א, או שצריכים היו להראות לו את הדרך החוצה. ולא שהוא אינו ספורטאי ברמה גבוהה. אלא שעל אף כל הלאווים האלה, אני די משוכנע שמעבר למסירות היפות לשחקנים שחותכים ללא כדור, ולערבים טובים פה ושם בקליעה מבחוץ, בורשטיין הוא כבר לא שחקן של 24 דקות ביורוליג עבור קבוצה שרוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. היי, ובואו לא נהיה קטנוניים: אני לא מפיל כלום מההפסד הזה על טל. הוא פשוט התאים לי נהדר לאות ט', הייתם אמורים לעלות על זה בעצמכם.

ריצ'רד הנדריקס הוא סוג של שחקן בלתי ממומש כרגע. כותב הנתין המכובד משה שוורדי במייל הדו-שבועי שלו (או שהאיש בא בצרורות, או שהוא נעלם לחודשים): "הנדריקס נראה בינתיים כמו גרסה של בנואה, שום דבר מגובש התקפית וחוסר תזמון מופלא הגנתית בעיקר בריבאונד. אולי זה חוסר ביטחון". כל אחד והזיכרונות שלו ושוורדי מספיק ותיק כדי לזכור את בנואה וזה נאה. אני מוסיף, שהאיש הזה הוא שחקן של 13 ו-10 עונתי ביורוליג, בתנאי שמשחקים איתו בעמדה הטבעית שלו, פאוור פורוורד, ונותנים לו 29-28 דקות לערב. ספק אם הוא ידע או לקח בחשבון – לא רק הוא בעצם, גם המאמן שלו – שליאור אליהו יגיע על אותה משבצת בשלב מאוחר.

יאאא אולוהייים, איזה יופי של משחק נתן דייויד לוגאן. ספק אם מישהו ראה אותו בכלל כשהוא עבר כאן לכמה וכמה (וכמה!) שבועות אצל מיקי ברקוביץ' ורוני בוסאני בעונת הירידה של רמת השרון, אבל מי שמחפש מציאות מתכוון בדיוק לשחקנים כאלה. סקורר שקולע 25 נקודות במשחק במקרה הזה, והדיבור עליו הוא לאו דווקא סביב הנקודות שקלע אלא על הדרך שבה השתלב בקבוצה גדולה, ועל כך שהבין שצריך גם למסור ולהניע ולנוע לטובת כולם. לא רק הבין אלא גם מבצע. הקרדיט, במקרה הזה, גם לאזרחות הפולנית שלו, כן? בלעדיה אני לא יודע אם ויטוריה ואיוונוביץ', עם כל המחמאות שהורעפו עליהם בעניין הזה, בוחרים בו בכלל כאחד משני האמריקאים במכסה המותרת (אלא אם כן משהו השתנה בחוקים ואני לא מודע).

ולסיום, האיש שלשמו התכנסנו. פרננדו סן אמטריו, קולע סל הניצחון במשחק מספר שלוש נגד ברצלונה בגמר הפלייאוף בעונה שעברה. סל של אליפות, למעשה. שחקן נהדר, קולע מבחוץ, מוריד ריבאונדים, מוסר, שומר, משחק בשביל כל השחקנים המקומיים ביחד (יען כי ויטוריה, יו נואו, אין בה יותר מדי מקומיים – הוא וריבאס הם שני הספרדים היחידים שמקבלים דקות, אם לא כוללים בעלי אזרחות מקומית כמו אולסון האמריקאי). בגיל 26 הוא הנשמה, הלב, הגוף – מה שתרצו. הוא האיש שמחבר אבל לא מסתפק רק בהגדרה הזו, אלא גם מעמיד מספרים ונתונים ועובדות בשטח ולא בתיאוריה. היחיד שאני יכול לראות בדמיוני מגיע לאותה סיטואציה לאורך זמן במכבי ת"א הוא גיא פניני. מאחורי שניהם עונה טובה מאוד. עם הפנים קדימה לעונה החדשה – אני די משוכנע שסן אמטריו יעשה את זה גם הפעם. האם פניני טוב מספיק לעשות את זה שנה אחר שנה? עם חילופי המאמנים התכופים שהבחור הזה עבר בשנים האחרונות (משהו כמו חמישה מאמנים בארבע שנים), לעומת אותו פרצוף שסן אמטריו רואה בוקר וערב עונה שלישית ברציפות, אני ממש לא יודע להגיד.

ואי אפשר להיפרד באמת בלי להקדיש לסן אמטריו את השיר הכל כך מתבקש עבורו. הנה הוא פה.