הדאנק של קולמן היה באשמתי. נתקעתי בחסימה פשוטה של אחד השחקנים של מכבי, ועד שהספקתי להסתובב ולצאת משם כבר ראיתי את קולמן, השחקן עליו שמרתי, מתעופף להאלי-הופ רחוק מאוד ממני ודופק דאנק קל. הקהל מחא כפיים למבצע היפה, ואני התחלתי להבין איפה אני נמצא ומה קורה כשאתה משחק בליגת העל, ועוד נגד מכבי ת"א, ומאחר בתגובות.

למעט אותה פאדיחה, אני חושב שעשיתי עליו עבודה לא רעה. קולמן היה מסוג השחקנים שאם הפקדת עליו גארד הגבלת אותו יותר מאשר אם תציב מולו שחקן גבוה שישמור עליו. רוב המאמנים העדיפו להצמיד לו שחקן גבוה, אבל זו היתה טעות מצידם. כשאני, למשל, גארד של 1.96 מ', שמרתי עליו, הצלחתי יותר מאשר שחקנים בעמדת פאוור פורוורד.

נוריס היה רך מאוד, אבל גם חכם ומנוסה, אתלטי ובחור נחמד. נתתי לו תמיד ללכת שמאלה, כי הוא לא היה מסוגל לכדרר יותר מפעם אחת ביד שמאל ולמעשה היו לו קשיים ניכרים לכדרר באופן כללי. בתור מי שנחשב בעיקר כשחקן הגנה ברוב השנים שלו בליגה, אני יכול לומר ששמונים אחוזים מהשחקנים הימניים חודרים בעיקר לצד שמאל, ומרבית השמאליים הולכים דווקא ימינה. הכרחתי אותו לנוע עם כדור צד שמאל, אבל אפילו לשם, שזה כאמור נטייה די טבעית לימניים גם אם נדמה לכם אחרת, היה לו קשה להתקדם.

הוא נפל בין העמדות 3-4. היתה לו קליעה טובה לשלוש נקודות, משחק לואו-פוסט טוב בעיקר בצד השמאלי של הסל, אבל לו היתה לו יכולת כדרור כדי להיות סמול פורוורד אמיתי. בהמשך הקריירה יצא לנו לשחק יחד בגבעת שמואל והאמת שהוא קצת איכזב אותי, אולי בגלל שהיה כבר בסוף הקריירה שלו ודי מבוגר.

אני זוכר, שבמחצית של כל משחק הוא הלך לראות את דף הסטטיסטיקה ובדק כמה קלע, כמה מסר וכמה ריבאונדים הוריד, וזאת בשונה מהתדמית שלו כשחקן שחושב קודם כל על הקבוצה.