בעשר וחצי הדלקתי את הטלוויזיה. יום חג הוא זה, עת ברבע הגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה מתמודדים בדרבי מנוולים ספרדי רפל נדאל ודויד פרר.

אגב, לפני שאני ממשיך: למה כשהבחור ספרדי כותבים ב-100 מתוך כל 100 מקרים דויד, עם י', וכשהוא ישראלי הוא ב-90 מתוך 100 מקרים דוד בלי י'?

שאלה מעניינת, תודו.

כך או אחרת, אחרת או כך, התכוננו שני החברים לנבחרת הדייויס של ספרד, לעלייה למגרש. עוד שם, במסדרון, לפני היציאה למגרש, מחכה להם מראיין זריז לשאלת בזק ותשובה בזק שמגיעה במבטא ספרדי כבד.

ואז הם עולים לחימום, והקהל ממלא את האצטדיון, ויש שופטת. היי, שופטת. ואף אחד לא עושה מזה עניין. ואם כן, זה בטח לא לגבי היותה אשה, אלא סביב השאלה שמעלה מאטס וילאנדר, שחקן עבר ופרשן שקולו ערב באוזניי תמידית: האם יהיה לה האומץ לקרוא את נדאל לסדר, כשהוא משהה את המשחק מעבר לקבוע בחוק?

אמר שם משהו הפרשן, אם כי לא לגמרי הבנתי במאה אחוז, שבמשחקים קודמים המנוול משך לפעמים משהו כמו 35 שניות בין חבטה לחבטה, וזה בניגוד לחוק. שלא שאני יודע תוך כמה זמן צריך להרביץ סרב מרגע שניגשת לקו, אבל וילאנדר אמר שמה שנדאל עושה רחוק מלהיות ספורטיבי עבור הצופים במגרש, הצופים בטלוויזיה וכל מי שמעורב. ואז שאל לגבי השופטת, כן? אם יהיה לה אומץ וכו', אם כי השתמש במלה guts שפעמים רבות מתורגמת כאן כביצים, יו נואו. ביצי זכר.

בקיצור, הסתבכתי.

הלאה.

פרר הוא מהזריזים האלה. מגיעים לכל כדור, נלחמים עד הסוף. היה צפי למאבק ממושך מאוד, אבל מאזן המפגשים הראה 3-11 למנוול הראשי. הצפי היה לעוד ניצחון, אולי 0-3, אולי 1-3, אבל בטל לא להפסד 3-0 של נדאל.

לפיכך הצטרף גם שוטה הנבואה לעניין והימר על אנדר 34 וחצי משחקונים. רוצה לומר, משהו כמו, נניח, 5:7, 3:6, 4:6 לנדאל ושלום על ישראל והיידה למזומנים.

ברם אולם ואף על פי כן, כבר בפתיחת המשחק התברר שנדאל לא רץ אחרי כל כדור. נדיר לראות את זה ממי שבמיטבו עולה על הסעות גם למאדים, כדי להוריד משם כדור בלתי אפשרי ומספיק לחזור בזמן.

ולפתע – הוא לא רץ, הוא לא.

ופרר שובר אותו ועולה ל-2:0.

יאאא אולוהייים, מה זה?

והנה נדאל עוזב את המגרש ויורד לטיפול בחדר ההלבשה.

ועושה את זה שוב במערכה השנייה, או השלישית, או מי זוכר.

פצוע, אה?

כאן התהפך היחס. הבן אדם זכה בטורנירים הגדולים האחרונים והגיע לאוסטרליה כדי לסגור ארבע זכיות ברצף בגרנד סלאם. לא ככה זה אמור להיות. לא ככה הוא אמור לרדת מהמגרש, עם 3:0 נגד פרר ברבע גמר.

עד עכשיו לא לגמרי הבנתי מה בדיוק הפציעה, כי היו מהלכים שבהם הוא רץ כמו פנתר והיו מהלכים שבהם עזב הכל ולא התאמץ בכלל.

אמרו שהוא קצת חולה, אמרו.

אחר כך דיברו על גב תחתון, דיברו.

ומה שלא יהיה, זה לא נדאל שאני מכיר. ומעריך. וגם חושש ממנו. מנוול שכמותו.

ובשורה התחתונה, היות שנדאל הוא כבר היסטוריה בכל הקשור ואוסטרליה הפתוחה לשנת 2011, יש לומר ואף לומר יש שרוז'ה-שלנו עשוי ליהנות פה מההפקר.

אלא שכאן, ואני רואה זאת בחומרה רבה, הפציע לפתע במהלך שידור הדרבי הספרדי האדון המכובד והמנוול עד מאוד אנדי מארי, שישחק בחצי הגמר נגד פרר. המראיינת המהוגנת, שאת שמה לא אזכור כעת וייתכן שמעולם לא ידעתי, ביקשה ממנו איזה טיפ קטן לקראת חצי הגמר בין שלנו לבין הקיפוד הסרבי, הלוא הוא החבר נובאק ג'וקוביץ'.

והסקוטי המנוול עונה לה, שהמשחק פתוח וייתכן שלפדרר יש יתרון קל, אבל הוא הולך על UPSET.

על UPSET הוא הולך, המנוול.

ולא שהקיפוד הסרבי העוקצני אינו מרתיע. במיטבו הוא הרי משובח עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, אבל לא נוכל לסבול את עצם המחשבה שנדאל המנוול הוסר מהדרך,

ו"שלנו" יוכרע בחצי הגמר על ידי קוציו של הקיפוד.

מחר, ב-10.00 בבוקר, שעה ששחקני רומא ומכבי ת"א אחריהם, או להיפך, יקיימו אימון קליעות אחרון לפני המשחק בערב במחזור השני בטופ 16 ביורוליג (כמה רחוק, קטן ולא חשוב זה נשמע, בחיי) – ייפתח המשחק בין רוז'ה-שלנו לקוצן מסרביה בפייט מארץ הפייטים על אחת הבמות המכובדות ביותר בעולם.

נרצה לשלוח לו קריאת עידוד נרגשת בגרון ניחר:

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!

נגד כל המנוולים באשר הם. מארי, ג'וקוביץ'. בטח עכשיו, כשהמנוול הראשי כבר הוסר מהדרך.

ואם נחיה גם נצפה. בכיליון עיניים אפילו.