"רגע לפני הפיינל פור ושני רגעים לפני יום הולדתו ה-40 דריק שארפ פותח את הלב ואת הבית" (ישראל היום", מוסף פסח, מתוך כותרת המשנה של כתבה שכותרתה "מלך האולם", 18.4.11).
בהתחשב בכך שהפיינל פור ביורוליג מתחיל ב-6 במאי ושארפ יהיה בן 40 רק ב-5 באוקטובר, אני מוצא את ההגדרות רגע ושני רגעים מעניינות במיוחד.
מתי בדיוק הפכו שבועיים וחצי לרגע בשפה העברית? ואם שבועיים וחצי הם רגע, האם שני רגעים לא אמורים להיות חמישה שבועות? איך, איך כמעט חצי שנה מתורגמת לשני רגעים?
מעניין, לא נכחיש זאת. שולי, אבל מעניין.
"רגע לפני הפיינל פור טל בורשטיין חוזר לעמדת מפתח במכבי ת"א בעקבות פציעתו של דורון פרקינס" ("ישראל היום", 3.5.11, מדור הספורט).
במחשבה שנייה מתברר ש"רגע" יכול להיות גם שלושה ימים אם רוצים.
"רגע לפני הפיינל פור והמפגש מול מכבי ת"א הוא מקדיש לנו בשמחה שיחה על הכדורסל של פעם ושל היום" (מתוך ראיון עם חואן אנטוניו קורבלאן, 3.5.11, "ידיעות אחרונות").
אכן כי כן, תגלית מרעישה: ידיעות מאשר את הממצא של ישראל היום לפיו "רגע" היא יחידת זמן שאורכה שלושה ימים. עובדה, גם הוא בוחר בהגדרה הזו דווקא ביום שלישי השבוע. אבל רגע, רגע (פאוזה של שנייה אחת בערך): די בטוח שהכתבת ראיינה את קורבלאן לפני יום, או יומיים, או שלושה ויותר ולאו דווקא אתמול. כלומר, ייתכן ש"רגע" הוא משהו שבין 4 ל-7 ימים ואולי יותר מזה. מי יודע.
"נגה, כנסי כבר למקלחת, מאוחר ואת מושכת זמן סתם". והתשובה בגרסה אחת: "רגע, דקה" וברגע אחרת: "רגע, שנייה" (מתחם ההיגיינה בלשכה הנשיאותית, 20.00 עד 21.00 בערך, כמעט מדי יום, עם אפשרות להחליף את השם לאיתי).
הופה, רגע הופך כאן ליחידת זמן קטנה מאוד: דקה, ואפילו שנייה. כלומר, שני רגעים הם שתי דקות או שתי שניות בערך. רחוק מאוד מהכמעט חצי שנה שאמורה לעבור עד ששארפ יהיה בן 40 על פי "ישראל היום".
אכן כי כן, מעניין. זניח, אבל מעניין.
נכנסתי לרגע למילון באתר וואלה! (אם כבר התחפשתי לאבשלום קור או רוביק רוזנטל, אני חייב ללכת עם העניין עד הסוף ולהצמיד את סימן הקריאה אחרי שם האתר). ההגדרה למלה רגע היא: "שנייה, דקה, זמן קצר, חלק קטן של זמן; הרף, חיש, פתע, פתאום, לפתע; מייד, לאלתר". זה לא מה שקורה בשטח, יו נואו.
רגע (עם דודלי) מתוך flatplanet.tv
ספגנו המון "רגעים" כאלה בתקשורת בשבועיים-שלושה האחרונים. וסוף-סוף, ממש עוד רגע יגיע הרגע, בתקווה שלא יחלוף בן רגע.
