קטע נאה מאוד כתב כאן שחר הרמלין ובכלל – האיש כותב נהדר וכמה חבל שאף רשת תקשורת גדולה טרם קלטה אותו. מצד שני, אולי כדאי שאשתוק ומיד שמא מישהו באמת יצמיד לו חוזה מתחת לעט ויגנוב אותו מכדורסלע – אחד האתרים היותר מפוארים במזרח התיכון בפרט, ובדרום-מזרח אירופה באופן כללי.
אני לא אתיימר להרכיב את חמישיית כל הזמנים של אלה שמדברים טוב ויודעים להתראיין, כי שחר כבר לקח את הרעיון וגניבת זכויות יוצרים היא לא משהו שהייתי מת לעשות בכלל ולו בפרט. אז אני אתן לאצבעות להקליד בזריזות מירבית כמו תמיד, ופשוט נצטרך לחכות ולראות מה ייצא תחתן, אוקיי?
אוקיי, כאילו שאני באמת שואל אתכם.
אם אני מביט לאחור, אל כל אותן שנים בהן ראיינתי אנשי כדורסל קצרות או ארוכות, לפרקים או לספרים שלמים ממש, לדקה אינפורמציה או לעשר דקות של אינטרוויו רדיופוני, הרי שברור לגמרי שמקומו של רלף קליין בצמרת הכי צמרתית של הצמרות באשר הן. לא היה ולא יהיה כאיש המופלא הזה, שכמה צר לי על שלא הכרתי אותו לפני תחילת עבודתי העיתונאית. מי יודע כמה זוטות והברקות ובדיחות והתחכמויות פספסתי בשל החמצה אדירה וגדולה זו.
אחד ההבדלים הגדולים ביותר בין רלף לפיני גרשון, שהרמלין כבר הזכיר כאחד הגדולים והמובילים מבין אנשי הכדורסל הפעילים כיום, הוא שרלף פשוט נותן לך להרגיש שאפשר לשאול אותו כל דבר. הוא לא שולח בך מבט מזרה אימים, אם שאלת אותו שאלה קצת קשה או לא נוחה. הוא לא פותח פנקסי חשבונות אם הבאת לו ברכיה קלה מתחת לחגורה, או שמא נאמר את זה מפורשות: באזור האשכים. הוא מלביש על פניו חיוך, נותן לך להרגיש כאילו הוא איזה אחד שלא ממש שמע או לא ממש הבין, ועונה לך תשובה אפילו יותר מגניבה ממה שחשבת או שתיארת שיענה.
אהה, והוא גם לא יביך אותך בשום דרך, גם אם התגלית כטמבל בשאלה מאוד לא חכמה או מקצועית ששאלת. מקסימום, יחייך אליך במבט אבהי וסולח ויוציא אותך מזה באיזו יציאה אופיינית. יש בו קסם זר כלשהו, הוא לא נולד כאן ועד סוף ימיו יהיה בו האלמנט הזה שימנע ממנו להשפיל אותך. תרבות אחרת? לא אכחיש זאת.
פיני גרשון, לעומתו, באמת גדול כמרואיין, ענק אפילו, אבל יש בו את הקטע של הנוטר-טינה, הצבר המחוספס, שיידע לבעוט בך בחזרה בתחת אם תחצה איזשהו קו, וילבין את פניך ברבים בבחינת 'מה זה, רק לך מותר לדפוק אותי ואני לא אגיב?'.
רק שאת רלף אף אחד לא ממש רצה לדפוק לעולם, כי אף פעם לא היתה אפילו שמינית סיבה, וגם אם היתה - בדרך כלל לא הוא היה זה שסיפק אותה. הוא היה ועודנו הכי אנושי שאפשר, נעים הליכות בטירוף ולבבי לאללה.
אוקיי, אז פה ושם היה משחרר ניצרה על זה שמכבי לא הזמינו אותו לאיזה משחק, ולא נתנו לו כרטיס לפיינל פור ושמכבי לא זוכרים את הוותיקים ואיך להתייחס אליהם. ביג פאקינג דיל, אלה סתם יציאות של תסכול אולי, על השנים היפות שעברו מאליהם ולא יחזרו, ועל זה שהגיל הדביק אותך ואתה כבר בן 75 ועוד מעט תיאלץ לזחול לצמיתות מתחת לאיזו מצבת אבן כמו כולם. זה קשה, זה מבאס, וזה מוציא ממך קצת שאריות של לכלוך מפעם.
אבל רלף קליין הוא המרואיין הכי ענוג שפגשתי אי-פעם, ולמה ענוג? כי פשוט תענוג לדבר איתו. תענוג היה, תענוג עכשיו ואני רוצה רק לקוות שיהיה תענוג עוד הכי הרבה שנים שהאל הטוב מקציב לו ולי ולכולנו.
