שלומות לעם היושב בציון ובגולה,

פסחתי אתמול על גיים נאמבר 3 בין הפועל ירושלים למכבי אשדוד, גם משום שהתוצאה היתה ברורה לי מראש, גם בגלל הופעה של נגה סלע חסרת התקדים עם חוג הג'אז שלה על במות בית לזרוס אשר ברמת-גן-העיר וגם בגלל שעוד לא התרגלתי לרעיון שקזינו חזרה.

אכן כי כן, לחזור לשגרה הוא מהלך מבורך בסופו(קליס) של עניין, אבל לא תמיד הוא פשוט לביצוע. אחרי כל העליות והירידות שבאו עלינו, החל מימים מטלטלים ורבי משמעות כמו יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, ולהבדיל ענייני פיינל פור היורוליג, לא פשוט להתרגל לרעיון שלי ניילון עדיין כאן וטרם יצא לחופשת הקיץ.

למזלנו, ובאופן מפתיע מאוד, מזג האוויר עוד לא לגמרי השתגע, וימים סתווים-משהו מפתיעים לטובה את דרי הנשיאות. ובפראפראזה על ענף הביפ המיותר, הרי זהו מזג אוויר טוב לכדורסל. ובקיצור, מבטיח להתאפס הערב עת מורן רוט וגל מקל יתחרו זה בזה כדי לנסות ולהכריע הצדק בידי מי: צורקה-הנתין-המשובח הנאבק על תדמיתו של רוט בעינינו, או רב"ס בולע הכדורים הכחולים והאדומים, ממציא הקריאה "היידה גוני נזעק מבין לגלים".

כך או אחרת, אחרת או כך, ביום חמישי צנוע למראה זה, ארצה ליידע את העם על תשוקותיי הנסתרות בימים האחרונים. אינני אוהד פנתינאייקוס, זאת יש לומר, ולמעשה האהדה היא רגש שאני רחוק מלהתחבר אליו זה שנים רבות, ובכל זאת מצאתי עצמי באחרונה שומע שוב ושוב, שוב ושוב, כאסיר המתהלך ב-4 על 3 המשותף שלו (מה גודל התאים בבתי הסוהר היום בעידן המודרני, מישהו יודע?) את ההמנון של פנתינאייקוס.

אם אתם מול המחשב על הבוקר, ממליץ לכם מאוד לפתוח את היום בדקה וחמישים אחת שניות של ההמנון של פאו. יש בו משהו צבאי קליל מצד אחד, וכמעט שריקת ציפורים בשעת שחרית באחד מקיבוצינו המרוחקים למרגלות ההר או על שפת הנחל. מאוד עליז ומשוחרר, גאה ונעים לשמיעה. שלוש פעמים ביום, במקום תרופה, והנפש משתובבת. האמינו לי – זה מומלץ.

ופתאום נזכרתי גם בקיומו של ההמנון של אולימפיאקוס, 2:47 דקות אורכו, עומקו ונפחו. הרבה יותר מלודרמטי, מושקע, חצוצרות, תופים ועניינים באופן הרבה יותר בולט. שלוש פעמים ביום, בצמוד להמנון של פנתינאייקוס אם אפשר, ואז תדעו כי אמת היא זו: לא רק אוהדי מוסיקה זרה אתם, אלא גם עמוק-עמוק בתוך חדוות הכדורסל האירופי. זה שלשמו, בין השאר, אנחנו מתכנסים כאן מדי יום.

איידע את אלה שלא ידעו ואזכיר לאלה שלא זכרו, שביום ראשון יתקיים גמר הגביע היווני בין שתי הקבוצות האלה. וכשאני חושב על זה, קצת קשה לי עם בני השרון נגד ראשון לציון הזה, נו. מה לעשות. צריך לומר את האמת.

אבל כעת, כאשר הנפש מעט שפופה בעקבות מחשבות על גורלנו הלא-משהו בכלל בליגת קזינו, דעו לכם כי יש תרופה מלבבת.

הנה ההמנון של פנתינאייקוס.

והנה ההמנון של אולימפיאקוס.

שלוש פעמים ביום, עובד באותה מידה לפני ואחרי הארוחה.

שלומות ונצורות בשלב זה.