אתמול הלכתי בפעם הראשונה העונה למשחק בליגה השנייה. הבקעה נגד הפועל ת"א (היינו חייבים כמה חבר'ה תושבי האזור, אוהדי מכבי, לעודד את הקבוצה המקומית נגד הפועל).

הגעתי חדור אמונה שאני הולך לראות משחק טוב, באולם חדש, אחרי הכל כל מיני פרשנים "מטעם" מגדירים את הליגה השנייה כליגה נהדרת, "ליגת הישראלים".

מה אני אגיד לך, סיוט פיזי ונפשי כזה לא עברתי במשחק כדורסל מעולם (ואני עוד זוכר את הימים של מארק סימפסון בבית"ר ת"א).

נתחיל בכך שהכיסאות הנפתחים ביציע צפופים, אין מקום לרגליים, אתה חייב לשבת במדרגות, להגיע לשירותים זו משימה לאומית ממש, אבל את כל זה עוד אני יכול לסבול. ואז התחיל הכדורסל.

מביך, עלוב, תת רמה - אלה מילים קטנות לעומת מה שראיתי. למעשה שתי הקבוצות משחקות באותה טקטיקה. לבקעה יש תרגיל אחד, כנראה תרגיל מספר 5, שמטרתו להעביר את הכדור למספר 5 (פול דילייני). את הכדור מוסר בדרך כלל שחקן שראלי (רוב המשחק סקוורר) או אז מתבצע תרגיל OPEN מושלם שמטרתו בעצם שהישראלים ייעלמו מהאזור ולא יפריעו לדילייני לחדור או לזרוק לסל, וגם שלא יפריעו לברדפורד לתפוס ריבאונד התקפה אם יש כזה.

המעניין שגם הפועל ת"א משחקת תרגיל זהה שמספר 4, דהיינו ישראלי מכדרר (בדרך כלל ירון להט) וכל מטרתו למסור את הכדור למספר 4 (אסברי) ואז שוב תרגיל אופן שכל מטרתו שאוסברי יחדור ואם הוא יפספס יוטר ייקח את הריבאונד.

פעם אחרונה שראיתי קבוצות משחקות ככה היה בליגה למקומות עבודה, וגם בקט-סל שנותנים את הכדור לשחקן הכי טוב. פשוט עלוב, והישראלים אוי הישראלים, לצערי כל אחד נראה מיליון דולר – אתלטים, קופצים, זורקים - רק מה, לא יודעים לשים את הכדור בחור הקטן שנקרא סל.

בקיצור היה ערב קשה מאוד. החלטתי שאני עם הליגה השנייה גמרתי. כבר עדיף שהפועל יעלו ומכבי יתנו להם 50 הפרש.

ליאור

ראיתי מעט מאוד משחקים מהליגה הלאומית בעונה האחרונה, ככה שאני לא יודע אם לצחוק, או להתאכזב או לאשר או להכחיש. איכשהו, מפח הנפש שלך נשמע לי מאוד אותנטי. שאלה לי אליך: יכול להיות שבגלל שאתה אוהד מכבי ת"א, שנמצאת בטופ והרמה שלה גבוהה בהרבה מעל כולן, פתאום כמעט כל דבר שהוא לא מכבי נראה לך רחוק, משמים ולא מעניין? לא יודע אם אני בכיוון, אבל שאל את עצמך את השאלה הזו.

אין תשובה מוחלטת ועל כל דוגמא שמעידה על משהו שעשוי להתפתח לכלל כלשהו, אפשר תמיד להציב דוגמא הפוכה שמבטלת את הכלל עוד לפני שהתבסס.

אין חוקים, אין כללים. מדובר בכמה וכמה (וכמה!) גורמים שעומדים מאחורי העניין. אם אפי בירנבוים הביא את וויליאמס וסימונס למכבי ת"א, אפשר להניח שהוא האמין ביכולת שלהם וביכולת שלו לבצע את ההתאמות הנכונות כדי להקל עליהם להשתלב.

מצד שני לא יכולתי לחזות מראש את ההצלחה של דורון פרקינס, למשל, למרות שבקווים כלליים הסגנון שלו מזכיר את זה של ג'ייסון וויליאמס, בהבדל אחד גדול ומשמעותי: הוא פוינט גארד והכדור אצלו ביד לפני כולם. הוא קובע והוא מכוון.

לסיכום, אין טעם להתפלמס. בשורה התחתונה אין כללים ברורים. כדורסל זה לא מתמטיקה, אמרו חז"לינו בעבר, ואני מניח שתחושות בטן שמעורבות בעין מקצועית ובנתוני עלות, הם שמפיקים את התשובות לשאלה שלך.

לנשיא שלום,

ברצוני לערער על תוצאות אנ-דנ-דינו ראדג'ה המקולל. האם הקרואטי האוטומטי נמצא תחת פיקוח עורך דין ורואה חשבון? האם הפיתוח שלו בוצע על ידי כבוד הנשיא, שאינו ידוע כאיש תוכנה משכמו ומעלה?

לדעתי, בגלל ששמי מתחיל ב"ת", הקרואטי לא בוחר בי. אולי הוא לא לוקח את האחרון? אנא עארף. כך או אחרת, אשתי סטודנטית לסטטיסטיקה שמתחננת שאקנה לה מחשבון חדש. כל הזמן אני אומר לה, השבוע אנחנו מקבלים מחשבון מכדורסלע-האתר, ועוד שבוע חולף לו והיא נאלצת לעשות חילוק ארוך על דף נייר משבצות.

מניסיונך העשיר עם דינו, האם עדיף לתת שם שמתחיל ב"א", "ל" או "ת"?

תומר