אי אז בימים, עת שחור משחור היה שערנו, נטול פדחות, קרחות או שיבה, ישבנו במסיבות הכתה בגיל 12 ורקדנו את הסלואו שלנו כשברקע AIR SUPPLY. לא משנה מה הקטע, איזה שיר ובאיזו רצועת של התקליט בחרת, היה שם שיר אהבה. כל אחד מהם בינגו, כל אחד מצליח, כל אחד מוכר וידוע.

לימים התביישנו בלהקה הזו קצת, ובעיקר בעצמנו על שאהבנו אותה. ייתכן ששרידי הבושה ההיא נותרו עד היום. כלומר, אם אני מרביץ עכשיו את השם של הלהקה הזו במנוע החיפוש של כדורסלע-האתר, האם אני מוצא שם אזכור? וואלאק, לא בטוח. לא בטוח.

בושנו בהם כי הם היו להקה לבנות, יו נואו, ולא לבנים כזה-כאילו, עוד לפני שנולדו הכזה-כאילו. הם היו קיטשיים להחריד. אבל מילא המלים, גם אם בחרת להתעלם מהן היו שם המלודיות, פיייי קיבינימט, והן לבדן גרמו לך להתאהב בילדה הבאה שתעבור מול העיניים שלך, ואפילו לא משנה מי היא ומה היא ואיך היא נראית.

כי בחסות המוסיקה של AIR SUPPLY כל אחת נראתה פתאום כמו מיס עולם. היתה שם איזו עוצמה בלהקה העדינה והמתחשבת הזו, והם בכלל לא התכוונו.

בשלב כלשהו התבגרנו, הלכנו הלאה והשארנו את החולמניות שבין הבנות להרהר בבחורים מתאימים יותר מאיתנו, יו נואו. כאלה שיהיה להם כל מה שצריך, או לפחות קול מקסים כמו לראסל היצ'קוק האוסטרלי, זה שלקח על עצמו את השירה יותר מאשר חברו לצמד, גרהאם ראסל.

אכן כי כן, ראסל היצ'קוק וגרהאם ראסל. אלה השמות. יכלו לקרוא לעצמם הראסלים או משהו ולסגור עניין, אבל הם בחרו ב"אספקת אוויר". נודה בזאת: כחמצן היו לנו בשעתו.

שאקיל אוניל, שהודיע על פרישה אתמול, לא היה עדין בכלל על המגרש. רמס, מעך, שאג וגם דרס, אבל נפשו השובבה והרגישה גם יחד והאהבה העצמית הגדולה שלו – בין אם היא משחק כלפי חוץ או צורך עמוק – מביאים אותי לחשוב שבעצם, יש סיכוי שהוא היה אוהב את זה.

זאת אומרת, מופתע, כן. אולי אפילו מקמט מצח וקרחת כשהוא שומע שבכדורסלע-האתר הוחלט להקדיש לו שירי של צמד זמרים אוסטרליים רחוק ונושן במקום איזה ראפר אופנתי. ומצד שני, אולי היה עוצם עיניים ומתענג על הצלילים, מפליג גם הוא אל ימי כתה ו' שלו ונזכר. יש סיכוי לא קטן שגם הוא רקד את הסלואו שלו לצלילי הראסלים. אחרי הכל, הבדל השנים בינו לבין נשיא הסיפרה קטן הינו, מה גם ש-AIR SUPPLY הרביצו שמונה שירים בטופ 10 של המצעד האמריקני מתישהו בחלק הראשון של האייטיז.

הנה THE ONE THAT YOU LOVE

שיר שהדיזל היה מקדיש לעצמו בכל מקרה, יען כי אדם אחד בעולם כולו, להערכתו, שאינו אוהב אותו.

ולא פחות מתאים ומרטיט מזה הוא השיר האגדי-אגדי מאותה משפחת מלודרמה ממש של שירי הצמד האוסטרלי: הארי נילסון. והיי, צוד בדיחי, בלי להתכוון מתברר שמצאתי עבורך עוד אחד שצריך לכתוב עליו ב'לזכרם – מוסיקה'. נילסון, עם להיט של פעם בחיים, ראוי להימצא בחלקת הקבר שלנו. נצפה לפרופיל של רבע קילו טקסט, כן?

הנה זה כאן.

זכיתם בשני שירי פרידה לא צפויים לחלוטין מאחד השחקנים הטובים בכל הזמנים. שיהיה יום נינוח עם סערות מתונות לפחות כמו הקולות יוצאי הדופן של ראסל היצ'קוק והארי נילסון.