שלום,

האייטמון החגיגי עם רו"ח ד. שמיר לכבוד יום הולדת 5 לכדורסלע היה נהדר. מי שיכול פחות לחגוג הוא מיודענו הרו"ח עצמו, שזו שנה שנייה בה לא הצליח להגיע למעמד 4 הגדולות בליגת קזינו. מה דעת נשיא הסיפרה בעניין, האם תואר רו"ח יישלל? לאן מועדות פניו של הרו"ח? קבוצה אחרת בארץ? חו"ל? פרשן? אתמהה ממושכות האם נשיא הסיפרה ויו"ר הדירקטוריון יכול להבהיר ולחדד את הדברים.

ערב זך ונינוח,

נדב

שאלה נאה היא זו. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקראתי איפשהו משפט וחצי שאומר שלרו"ח חוזה לעונה נוספת, אבל לגמרי לא בטוח שימשיך.

בסיטואציה שנוצרה לא אהיה מופתע מאף התפתחות: גם אם ימשיך, גם אם לא ימשיך ואפילו אם יישב בחוץ בתחילת העונה. כמובן שמבחינה אישית הייתי מעדיף שיהפוך לפרשן לתקופה מסוימת, כי יבשושיותו הצינית והידע התיאורטי והמעשי שלו הופכים את השידור לחוויה בעיניי. יש להניח ואף להניח יש, שהאופציה הראשונה מבחינתי היא האופציה האחרונה מבחינתו. ולשאלתך, תואר הרו"ח לא יישלל בכל מקרה.

איפה הוא יהיה בסוף? סתם ניחוש – יישאר לעונה נוספת בבני השרון.

למייל הנשיאותי העמוס שלומות,

מבט חטוף אל הליגה היוונית יכול לתת לנו כאן בארץ הקודש מבט חטוף על איך תיראה עונת הכדורסל ללא פיינל פור. אוכלוסיית יוון מונה כ-11 מיליון איש, קצת יותר מאצלנו, והליגה היא בת 18 קבוצות ( מוגזם לחלוטין לטעמי).

שתי הענקיות של הליגה, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, דורסות בשלבי הפלייאוף המוקדמים (רבע וחצי גמר) את יריבותיהן בהפרשים מפחידים של 30 ו-40 הפרש ואף למעלה מכך. שתיהן יגיעו לגמר הפלייאוף (שאמנם צפוי להיות מרתק) כשמאזן המשחקים שלהן נקי מהפסדים לכל שאר קבוצות הליגה! בכל העונה!!

וכאן נשאלת השאלה שאולי כבוד הנשיא יוכל לענות עליה: האם ישנה מידה של עניין בליגה היוונית? האם הקהל מגיע בהמוניו למשחקי יתר הקבוצות? האם מישהו שם את כספו בתחילת העונה על האפשרות שקבוצה שלישית תיקח תואר?

ובכלל, לאוהדי הכדורסל כאן בארץ, שהתברכנו רק בקבוצה אחת כמו מכבי ולא בשתיים, מה הייתם מעדיפים לראות - את מכבי לוקחת אליפות אחרי אליפות בסדרות של הטוב מ-5 (ואין ויכוח שהיא הקבוצה הטובה בארץ) או ליהנות מהכרעות מרתקות מהסוג שהפיינל פור מספק לנו למרות כל ההסתייגויות הידועות?

איתי

אכן כי כן, הליגה היוונית הסריחה השנה הסרח היטב. פערים אדירים בין שתי הגדולות לכל האחרות. אחד המשחקים הסתיים ביותר מ-70 הפרש לזכות פנתינאייקוס, והיו הרבה משחקים של 40 הפרש ויותר. משחקים הוכרעו לא פעם כבר במחצית.

למען האמת, לא ממש עקבתי לעומק כדי להגיד לך אם קהל מגיע או לא. ספק אם מישהו שם כספו על קבוצה שלישית שתשתחל בין שתי הגדולות ותזכה בתואר. כל פרטי ההצגה ידועים מראש. כולל זהות האלופה, מתברר, יען כי את המייל שלחת לפני סדרת הגמר ואחריו שוב יצא שפאו אלופה בפעם התשיעית ברציפות וה-13 ב-14 השנים האחרונות.

מה האוהדים בארץ רוצים? אני כבר לא יודע, בחיי. בדרך כלל תלוי באוהדים של איזו קבוצה מדובר.

שלום,

בהמשך לפנייה כלשהי באחת המהדורות, לפיה גבוהים לא זוכים לקלוע סלי ניצחון ומאמנים אינם מכינים להם תרגילים כאלה, נזכרתי בסל האחרון של ניקולה וויצ'יץ' בצהוב, במשחק הגמר בארץ מול חולון.

ניקולה שרטט לעצמו תרגיל וביצע אותו בצורה מושלמת כדי להעלות את מכבי ליתרון נקודה, משהו כמו 7-6 שניות לסיום. את הסוף כולם יודעים. הנה סרט הפרידה של ניקולה שבסופו ניתן לראות את הסל.

נזכרתי בעוד דוגמאות: טרנס מוריס, למשל, קלע בעונה ששיחק במכבי 2 סלי ניצחון - הראשון מול לה מאן (71-74 למכבי) והשני מול מילאנו בחוץ (81-82 מכבי). עוד מהעונה הזו - סל ועבירה של פייזר שמבטיחים ניצחון מול ציבונה. בכלל, שחקנים גבוהים יכולים להופיע בקלאץ', כמו הניצחון הגדול במדריד בו קלעו מוריס וניקו 7 שלשות, רובן ברגעי הקלאץ'.

עוד משהו: סל גדול של ליאור אליהו, דקה לסוף, שנותן למכבי עלייה לגמר בישראל ב-2009, 70-72 על גלבוע/גליל וכמובן סל האליפות ב-2007, שנקלע על ידי ג'יימי ארנולד. הנה הוא כאן.

יונתן

מודה לך על ההשתתפות הפעילה והערנית ועל הרצון לשתף את העם בממצאיך.

שלום לנשיאנו.

בהקשר לפנייה של עומר שהאימרה "משחקים מכריעים מבפנים", אינה נכונה. אני בהחלט מסכים איתו ועם הנשיא שהגארדים משפיעים ביתרון ברור על הכרעות המשחק, אבל לשחקני הפנים יש את אפשרות התיקון.

במקרה שאותו גארד יכפה על עצמו זריקה מטורפת מ-10 מטרים על פרצוף של שחקן (די שכיח), רגע או שניים לפני הבאזר שחקן הפנים צריך להיות דרוך ומוכן לתקן. לתת איזה טפיחה קלה על הכדור והופ, סל ניצחון.

והנה עוד נתין מכובד ונאמן, וכל הכבוד, אגב, על הזיכרון המדוקדק לגבי הפרטים הקטנים של משחק מלפני יותר משנה. מודה שעל אפשרות תיקון ההחטאה שעומדת לזכות השחקנים הגבוהים לא חשבתי. נקודה יפה, אם כי גם על פי משנתך עדיין מדובר בהחלטה של גארד, מה שמשאיר את העניין על מקומו: הגארדים, יותר מהגבוהים, לוקחים את הכדור האחרון במצב של שוויון.

גילעד