שלום טיטי,

ראשית, אני רוצה להודות לך על ההזדמנות הנדירה שנתת לנו לשאול אותך שאלות על הקריירה שלך.

השאלה שלי היא זו: תקן אותי אם אני טועה, המשחק שלך הסתמך תמיד על משחק קבוצתי איטי ומסודר והרבה פחות מזה על מתפרצות. בהסתמך על השינויים הגדולים שעבר הכדורסל לאורך השנים – משחק מהיר יותר, בולטות של הגארדים האתלטים, המון אחד על אחד – נראה שהסגנון שפעם התאים לך כמעט שאינו קיים עוד באירופה. לפעמים אפילו לא ב-NBA.

בהנחה שהיית צריך להתחיל את הקריירה שלך כשחקן כיום, איך היית מתאים את הסגנון שלך למצב החדש? ובהנחה שהיית המאמן של עצמך איך היית מתאים את יתרון הגובה שלך מול קבוצות מהירות שאין בהן סנטר ממשי?

יובל

שלום יובל,

תודה על השאלה. אכן, הייתי מעט יותר איטי מאשר כמה מהשחקנים היותר אתלטיים בתקופה בה שיחקתי, אם כי אני עדיין סבור שהייתי די מהיר עבור ביג גאי :-) כך או אחרת, אחרת או כך, משחק ואימון הם שני עניינים נפרדים לגמרי.

כאשר אני צופה במשחק NBA או NCAA, אני תוהה לעצמי האם יכולתי להתמודד עם שחקנים כל כך מהירים ועם המהירות של המשחק היום. זה היה דורש ממני הרבה מאבקים, מן הסתם.

אבל כמאמן, כשם שאתה עושה התאמות בהתקפה ובהגנה, אני סבור שכאשר אתה מגייס לקבוצתך בחור גדול, אתה צריך להיות בטוח שאתה שם אותו בסיטואציה בה הוא יכול להצליח במערכת הקבוצתית שלך. כמובן, לא תמיד זה עובד, וזה תלוי רבות בשחקן עצמו, עד כמה הוא מפתח את מהירותו ואת יכולותיו, זה עניין שתמיד יהיה באחריותו של השחקן עצמו.

ברור שאתה צריך בקבוצה שלך גארדים מהירים ואתלטיים, אבל אתה צריך גם כמה חבר'ה גדולים בצבע. מעולם לא הייתי ולעולם גם לא אהיה הבחור הכי מהיר שם, ואף על פי כן, אני עדיין יכול לתרום לקבוצה, וכך זה יימשך כל עוד אני נמצא במערכת הנכונה.

שלום,

כששיחקת בישראל הוקפת בשחקנים רבים. האם האמנת אז שדווקא עודד קטש הוא זה שיתפתח לדרגת מאמן? האם היו כבר אז תכונות שלו שיכלו להביא אותך לחשוב, שהבחור הזה יהפוך למאמן בסוף הקריירה?

אבי

שלום אבי,

בכנות, לא ראיתי את עודד הופך להיות מאמן. ראשית, קיוויתי שקריירת המשחק שלו תהיה ארוכה יותר, אלא שדברים לא תמיד מסתדרים כפי שאנחנו מצפים. אני שמח בשבילו, ומאחל לו הרבה הצלחה בקריירת האימון שלו.

כמו שחקני עבר רבים, הוא כנראה פשוט לא מסוגל להתרחק מהמשחק לאורך זמן. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו ככזה שיכול היה לרמז על כך שיום אחד הוא יהיה מאמן, זו העובדה שפעמים רבות במהלך הטיים אאוט הוא היה מעלה רעיונות מה לעשות ברגעים מסוימים של המשחק. עכשיו, כשאני מסתכל אחורה, ייתכן ששם נבטו ניצני קריירת האימון שלו, בלי שהוא ידע אפילו.

מצד שני, כולנו כשחקנים בטוחים שהיינו יכולים להיות מאמנים מעולים. :-)

שלומות,

באתר יש לינק מיוחד לזורקי עונשין מיוחדים וצילום שלך מופיע בראש כולם. חיפשתי ביוטיוב קטע שיזכיר איך אתה זורק לסל בדיוק, כי זכור לי שמדובר בזריקה עם יד אחת. לא מצאתי קטע כזה. האם תוכל לתאר בפרטי פרטים את זריקת העונשין שלך, כולל ההכנות שלפני ובזמן הזריקה עצמה? זו הזדמנות טובה לעשות זאת.

עדי

לעדי,

אני משער שזריקת העונשין שלי לא היתה כזו מיוחדת אם אתה לא יכול למצוא אותה ביו טיוב (ג'אסט קידינג). כמובן, היתה לי טכניקה שונה לזריקות עונשין ולזריקות רגילות. הזריקה שלי היתה ה"סקיי הוק", הקשה מעט לביצוע. השורה התחתונה היא שחשתי מאד בנוח עם זריקת העונשין ביד אחת שלי, וזה עבד לי.

קודם כל הייתי מוודא שיש לי יציבה טובה. הייתי מבצע את אותה רוטינה בכל פעם. הכתפיים שלי היו מוטות כלפי הסל, הייתי מכוון לאחורי החישוק, שומר על יציבה זקופה (יש להקפיד להישאר בתוך הזריקה ולא ליפול אחורה), ולבסוף רואה את הכדור נכנס פנימה.

אני חושב ששחקנים כבר לא עובדים היום מספיק על טכניקת הזריקה שלהם. במיוחד פה באמריקה. אתה אף פעם לא יכול לסיים לעבוד על הזריקה שלך. גם לא על הזריקה החופשית. האתלטיות יכולה רק להביא אותך עד שם.

היי טיטי,

האם תהיה מוכן לקבוצה בישראל בבוא הזמן, והאם אתה חושב שתקבל אי פעם הצעה רצינית לאמן קבוצה אירופית גדולה? בנוסף רציתי לשאול כמה שנים אתה כבר מאמן ומתי בעצם פרשת?

שלום מ.

לשלום,

אני נכנס כעת לשנתי השביעית כמאמן. אימנתי גם בתיכונים וגם בקולג'ים. אימנתי גם, ואני עדיין מאמן, את קבוצתו של הבן שלי במהלך 7 השנים האחרונות. אימון ללא הפסקה, כפי שאתה יכול לראות, וזה כיף.

פרשתי ממשחק פעיל מכמה סיבות. אני חושב שהסיבה הראשית היא הבריאות שלי. למרות שרציתי להמשיך ולשחק, הגוף שלי לא שיתף איתי פעולה בעניין הזה.

בכל מקרה, בין אם באימון גברים ובין אם באימון נשים, אני רואה את עצמי באימון. אני חושב שכל עוד אתה נהנה מאימון, לא משנה איזה סוג קבוצה אתה מאמן. העובדה שאני מאמן נשים כיום איננה אומרת בהכרח שלא אעשה הסבה לאימון גברים, אם תגיע הזדמנות טובה לעשות את זה. כמובן, יש שוני באימון בין שני המינים, ובכל זאת, אימון הוא אימון, כפי שאני רואה את זה.

אני לא מחפש משרת אימון בישראל או באירופה בזמן הקרוב, אבל אני סבור שמשרה כזו בהכרח תהיה מעניינת ומאתגרת. אני נהנה כעת מאימון קולג'ים, אבל מי יודע מה צופן בחובו העתיד. אגב, הבדלים קיימים גם בין אימון קבוצות קולג' לקבוצות מקצועניות.

טיטי שלום,

תודה רבה שאתה מתארח כאן. למיטב זכרוני היו לך מספר ממאמנים בתקופתך בישראל (שרף, ילובאץ, חרוש, גרשון, בלאט). מי היה הטוב ביותר בהם ואנא ציין לפחות דבר אחד שלקחת איתך מכל אחד מהם.

ענת

שלום ענת,

היו לי אי אילו מאמנים במהלך הקריירה הקצרה שלי בישראל. אני לא באמת חושב על זה. כל אחד מהם מאמן שונה, בעל סגנון שונה. במובן מסוים אני אסיר תודה על כך שהיו לי הרבה מאמנים. אני חושב שזה באמת סייע לקריירת האימון שלי. למדתי קצת מכל אחד מהם, נהניתי לשחק עבור כל אחד מהם, וכפי שאמרתי, הם היו שונים זה מזה.

בלאט היה ככל הנראה זה שהכי נהניתי לשחק תחתיו. אני חושב שהשילוב בין הידע שלו בכדורסל אמריקאי לבין הכדורסל האירופי הופך אותו למעניין מכולם. ושוב, כל המאמנים שהזכרת בשאלתך הם מאמנים גדולים עם בסיס נרחב בכדורסל והרבה ניסיון.

אני חושב שפיני גרשון היה "מיסטר אישיות", כזה שגורם לשחקן לרצות לשחק בשבילו. בלאט היה, כפי שציינתי, השילוב המושלם בין שני עולמות הכדורסל. יורם חרוש היה מקשיב לשחקנים שלו, וניגש לכל מצב בצורה רגועה. שרף העלה את רמת האינטנסיביות ל-HIGH כל הזמן.

כפי שאמרתי קודם, אני סבור כי כל המאפיינים הללו השפיעו על קריירת האימון שלי, והפכו אותי למאמן טוב יותר.

למאמן קונסטנטין פופה,

שמחתי לשמוע שאתה מאמן כיום. ספר לנו בבקשה מעט יותר על העבודה הנוכחית שלך כמאמן קבוצת הנשים של אוניברסיטת אינדיאנפוליס. אני מנסה לתאר לעצמי אותך עם ה-2.20 מ' שלך בפסקי הזמן ומסביבך שחקניות בגובה 1.75, אולי 1.85, וזה נראה לי קצת משעשע ואפילו מוזר.

דרך אגב, מה ההבדלים המרכזיים בין להיות שחקן בסביבה של גברים לבין להיות מאמן בסביבה של נשים?

דוד

לדוד,

מעט לגבי העבודה שלי. מוניתי למאמן ראשי לפני מספר חודשים לאחר ארבע שנים בהן הייתי עוזר מאמן. אני משער שבגלל שהייתי טוב בתור עוזר מאמן, ההנהלה לא היססה להציע לי את משרת המאמן הראשי ואפילו לא שקלה להביא מישהו מבחוץ.

בכל מקרה, כמו בכל מקום אחר שהייתי בו, האנשים או השחקנים שאני עובד איתם מתרגלים לגובה שלי. כל דבר הופך בסוף ל"נורמלי", כמו שאומרים. האמת היא שאני חושב שיש לי אפילו כמה יתרונות בזכות הגובה, כאשר אני בא לגייס שחקן חדש, ולדון איתו או עם משפחתו. אני מביא משהו מאד שונה לשולחן. מלבד הניסיון והרקע שלי, גם הגובה שלי נכנס לתמונה. כולם רוצים לשמוע ממני קצת יותר (ממש כמוך עכשיו :-).

סמוך עלי, זה עוזר בעסקים האלה. אני לא חושב שהשחקנים שלי נדהמים מהגובה שלי, ברגע שהם מתרגלים אליו.

לגבי אימון נשים, ישנם הבדלים. אתה צריך לעבוד יותר על יסודות, אך מצד שני הכימיה הקבוצתית היא מדהימה. האמון משחק תפקיד מרכזי, והדרך בה אתה ניגש לשחקניות היא שונה מאשר אצל גברים. אתה לא צריך להתעסק הרבה עם אגו, אבל אתה מתמודד עם סיטואציות אחרות. ההבדל הגדול ביותר בין קבוצת נשים לקבוצת גברים בקולג', הוא זה שאני לא צריך להיות מודאג ממוסר העבודה בכיתה. זה פלוס ענק.

לטיטי פופה שלום,

הייתי רוצה לדעת אם אתה עדיין בקשר עם אנשים מסוימים מהתקופה שלך בישראל. בזמנו קראתי בעיתון שהיית חבר של נייט האפמן ובראד ליף. האם תוכל לספר לנו מה הם עושים כיום?

רונן

לרונן,

לצערי, איבדתי את עקבותיהם של רוב השחקנים ששיחקתי איתם. היחיד שאני ממש שומר איתו על קשר זה נייט האפמן. הוא התחתן מחדש ויש לו בן. הוא שוקל לפנות לקריירת אימון אם וכאשר תיווצר סיטואציה מתאימה.

לגבי ליף, דיברתי איתו מספר פעמים בשנים האחרונות, ולדעתי כיום הוא בסן דייגו. הוא נהנה שם מאד ומאמן בתיכון. לפי מה שהבנתי הבן הבכור שלו הוא שחקן לא רע בכלל. לצערי, קשה לשמור על קשר עם אנשים כאשר אתם נמצאים בחלקים שונים של המדינה.

נתקלתי בבאק ג'ונסון במחנה אולסטאר לילדים בקיץ של שנה שעברה באטלנטה. הוא נהנה מהחיים איפשהו באלבמה. קשה להאמין שיש לנו ילדים וכמה מהם הם טינאייג'רס. נראה לי שאנחנו מזדקנים אחרי ככלות הכל.

טיטי שלום,

אני זוכר ששיחקת עונה אחת בהפועל ירושלים לפני שעזבת את ישראל. מה הזיכרונות שלך מהמועדון הזה? אגב, לפני שעברת לירושלים האם היתה לך אפשרות להמשיך במכבי ת"א, או שפשוט החוזה הסתיים ושני הצדדים התקדמו הלאה?

שגיא

לשגיא,

העונה שלי בהפועל ירושלים היתה מעט שונה מהחוויה במכבי. הרגע הזכור לי ביותר הוא כמובן גמר הגביע בו היתה לנו הזדמנות לעשות משהו מיוחד עבור ירושלים. למרבה הצער, לא הצלחנו להביא גביע להפועל.

היתה לי הזדמנות אמתית להישאר במכבי, אפילו לפני שהחוזה שלי תם. למעשה, במהלך שנתי השלישית הייתי במו"מ עם ההנהלה לגבי הארכת החוזה שלי. בסופו של דבר זה לא יצא אל הפועל והחלטתי שאני רוצה לנסות משהו שונה בקבוצה חדשה, וכך הגעתי להפועל ירושלים.

השהות שלי בישראל היתה חוויה שלא תאמן עם שני מועדונים גדולים. לכבוד היה לי להיות חלק משני הארגונים המאוד מקצועיים הללו, נהניתי מכל רגע.

טיטי שלום,

נחמד לשמוע ממך. שאלתי היא האם אתה מחזיק בו זמנית שלושה דרכונים: אמריקאי, ישראלי ורומני? האם אתה עושה שימוש בדרכון הישראלי שלך באיזושהי דרך בימים אלה? מאז שעזבת את ישראל האם שקלת לשוב ולחיות כאן?

שי

שי,

בכנות, עד לפני כמה שנים, הדרכון היחיד שהשתמשתי בו היה הדרכון הישראלי. רק לא מזמן קיבלתי את האזרחות האמריקאית. מאז שקיבלתי את האזרחות הישראלית לא ממש דאגתי לגבי דברים אחרים. לא יצאתי מאמריקה בשנים האחרונות. בנוגע לאזרחות הרומנית שלי, אני לא ממש זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שהוטרדתי בגללה. נעלמתי משם למשך 20 שנה, ודברים משתנים שם. אני יכול להחיל מחדש את האזרחות הרומנית שלי, אבל אני לא חושב שזה ייתן לי משהו.

לגבי מגורים בישראל – never say never. לא יודע מה העתיד צופן לי, כרגע, כמובן החיים שלי כאן, אבל אין לדעת. אם תיווצר סיטואציה מתאימה לי ולמשפחתי (לפני הכל), אני בהחלט אשקול מגורים בישראל. היה לנו נפלא בישראל ופגשנו שם הרבה אנשים טובים. לא תהיה לי בעיה לגור בישראל.

שלום,

עד כמה שזכור לי לפני שהגעת למכבי ת"א שיחקת קצת בפו אורטז לצד אנטואן ריגודו ודארן דיי, וגם זכית באליפות. האם אני צודק? תוכל לספר קצת על שניהם? ואם הצליח לכם כל כך יפה למה הצטרפת למכבי ולא נשארת שם?

אפי

לאפי,

אפתח ואומר כי הייתי בר מזל לשחק במספר מועדונים ווינרים בקריירה שלי. הייתי מוקף גם בשחקנים נפלאים ובמאמנים מעולים. הזכרת כמה מהם, אנטואן ריגודו ודארן דיי. השהות שלי בצרפת היתה קצרה ועם ריגודו, למשל, מחסום השפה היווה בעיה. אני יודע שהיתה לו שהות קצרה בNBA וניסיתי ליצור איתו קשר בזמן שהיה כאן. למרבה הצער לא הצלחתי לשמור איתו על קשר.

כששיחקתי בצרפת הייתי כבר בדיבורים עם מכבי, שיחקתי עבור אורטז וכבר נשאתי ונתתי עם מכבי על חוזה. כשסיימתי שם כבר היה לי חוזה בישראל, ולא היה סיכוי שאשאר בצרפת. כשהקבוצה הצרפתית הציעה להישאר זה כבר היה טיפה מאוחר מדי. היה לי חוזה עם מכבי.

שלום טיטי,

הייתי רוצה לדעת מיהו השחקן הטוב ביותר שיצא לך לראות בתקופה ששיחקת בישראל, מיהו המאמן הטוב ביותר ומיהי הקבוצה הטובה ביותר מלבד מכבי ת"א והפועל ירושלים. חוץ מזה מהי העיר שהכי אהבת באירופה והאולם מחוץ לישראל שהכי אהבת לשחק בו.

אלי

אלי,

השחקן הישראלי הטוב ביותר הוא לדעתי עודד קטש. בנוגע למאמן – יהיה קשה לומר אבל כנראה דייויד בלאט. גליל תמיד היתה אחת מקבוצות הצמרת לצד מכבי ת"א והפועל ירושלים. לונדון היא העיר האהובה עלי והאצטדיון האולימפי באתונה הוא אחד המקומות שהכי נהניתי לשחק בהם.

שלום,

הייתי שמח לשמוע תגובה כלשהי שלך על דריק שארפ ששיחקת לצדו במכבי ת"א. הוא מתקרב לגיל 40 ועדיין חלק מהקבוצה. מה דעתך עליו? די ברור שהוא עדיין יכול לשחק קצת אפילו ברמות הכי גבוהות, אבל כמעט שלא נוגע בכדור ויושב על הספסל. יש שמועות שהקבוצה רוצה לתת לו איזשהו ג'וב, אב הוא מעדיף לשחק. האם אתה חושב שהוא צריך להישאר במועדון או לפרוש?

מנשה

למנשה,

אני חושב שזה מדהים שדריק עדיין חלק מהקבוצה בגיל 40. טוב בשבילו. לא דיברתי איתו זמן רב (למרות שהייתי שמח), אבל הוא בחור נהדר. אני חושב שלסיים את הקריירה במכבי יהיה משמעותי עבור דריק הרבה יותר מאשר ללכת למועדון אחר רק בשביל לשחק.

כמובן, יש סיבה למה הוא עדיין שם. הרבה פעמים מאמנים והנהלה מחפשים דברים אחרים אצל שחקן ותיק, לאו דווקא דקות משחק. ניסיון, בגרות, כבוד, ידע, גישה ווינרית וכו' הן חלק מהאיכויות ששחקן ותיק כמו שארפ יכול להביא לקבוצה.

קריירת המשחק של שחקן מקצועי איננה ארוכה מאד (תאמין או לא), שחקנים כמו דריק יכולים לשחק בשקט עוד כמה שנים, בעוד שאחרים אינם כל כך ברי מזל. כל עוד הוא יכול להמשיך להתחרות עם החבר'ה הצעירים, אני חושב שהוא צריך להמשיך להתחרות. הוא היחיד שיודע מתי יגיע הזמן להתקדם הלאה, ואולי להיות חלק מהנהלת הקבוצה, אם ישנה אופציה כזו. אני חושב שזה יהיה נהדר בשבילו.

שלום,

האם שיחקת אי פעם יחד עם גיורגי מורסאן כדי להרכיב את הקו הקדמי הגבוה ביותר בעולם בכל הזמנים? אם כן, מתי ואיפה זה קרה? מה הגובה המדויק שלך ואולי אתה גם יודע מה הגובה שלו באותה הזדמנות.

תודה,

נמרוד

נמרוד,

שיחקתי עם ג'ורג' מורסאן ברומניה. היינו אז צעירים ויפים. לא שהיום אני כל כך זקן, כן? :-) הפעם האחרונה ששיחקנו יחד היתה ב-997 או משהו כזה. הזמן עף. הגובה שלי הוא משהו בסביבות ה-2.18 (אולי קצת פחות, אני חש שאני מתקצר עם השנים :-) אני לא לגמרי בטוח לגביו, אני משער שזה משהו בסביבות ה-2.27.

לסיום, לכל האנשים ששאלו שאלות והתעניינו בי: היה לי כיף לענות על כל השאלות שלכם, ואני באמת מעריך את העובדה שישנם אנשים רבים שמנסים לשמור על קשר עם כמה מאיתנו, האנשים שבנקודה כזו או אחרת היו חלק מחייכם שם בישראל. היתה לי חוויה נהדרת בישראל ואני מחשיב את עצמי כבר מזל על כך שזכיתי לבלות כמה שנים במקום נפלא כמו ישראל. זה היה נהדר עבורי ועבור המשפחה שלי. אני רוצה להודות לכל אחד מכם על השאלות ולאחל לכם רק טוב.

Shalom

קונסטנטין טיטי פופה.