שלום,

לגבי שאלתו של רועי על המנוני פנתינאייקוס ואולימפיאקוס באחת המהדורות הקודמות, אני יכול לומר בוודאות כי המנון פאו שייך גם לקבוצת הכדורסל של המועדון ולא רק לביפ, והוא מנוגן תדיר בכל משחקי הבית של הקבוצה. זאת ועוד, בפיינל פור בברצלונה שמתי לב שהאוהדים הירוקים שרים את ההמנון בגאווה רבה.

דביר

נאה ורוב תונ"צ לך על הפרטים. הנה שוב ההמנון של פאו למי שלא שמע עד עכשיו את ציוץ הציפור המלבב.

שלומות,

גיליתי באיזה אירוע כדורסל הכי הייתי רוצה להיות, לראות ולנתח כל מהלך. אני לא מדבר על גמר ליגת מנש, גם לא על גמר היורוליג וגם לא על הפיינל פור שלנו. אני מדבר על אותה ישיבה שבה בוחרים בכירי הליגה את חמישיית העונה.

איך אפשר, שנה שנייה ברצף, חמישייה עם שלושה ישראלים? למה בדיוק החליטו בכירי הליגה (אני מקווה שהם בוחרים ולא בכירי מפעל הפיס) להכניס פנימה את ליאור אליהו? ואם הם לא הצליחו למצוא פתרון לשאלת מקל/רוט, והחליטו להכניס את שניהם, למה בדיוק נכנס פנימה גם ג'רמי פארגו? (ואני מגדיר את עצמי כאוהד מכבי).

איך אפשר לבחור חמישייה עם ארבעה גארדים, בלי סנטר ושהגבוה היחיד יהיה אליהו? לקח לי דקה בערך למצוא רשימה של גבוהים מצוינים שמגיע להם מקום הרבה לפני ליאור: תיישון ג'יימס(!), בריאן רנדל, קורטני פלס, רומאו טראוויס, סחור - סחור, וורן קרטר, ג'וש דאנקן, לורנזו גורדון, ראשון טרנר לפני הפציעה, והייתי מכניס לפני אליהו גם את ארון מגי ואפילו את טיילר ווילקרסון. אין לי שום דבר נגד אליהו, אבל ההכנסה שלו היא במילה אחת: בחו"כ!

רועי

רק כשאני עובר על האמירה שלך אני מבין כמה ישן מרגיש לי פתאום כל הסיפור הזה. פחות מחודש – ועונת 2010/11 היא באמת עד כדי כך היסטוריה. זו התחושה.

דנו בזה, אני חושב, לפחות בשניים-שלושה מקרים, וגם אם לא העיקרון חייב להיות זה: בחירות ולא משנה מהן ומי קובע אותן, לעולם יהיו שנויות במחלוקות ותמיד יימצאו יותר מדרך אחת או שתיים להציב פתרונות כאלה ואחרים. לעצם העניין, גם אני חושב שתיישון ג'יימס אמור להיות בחמישייה הזו בכל מחיר וכל סיבה או הסבר להיעדרותו לא יישמעו מספיק טוב, כולל אי העלייה לפיינל פור או יכולת בינונית בפלייאוף.

שלום,

בהמשך לסיפורי העם על הדאב (שקצת פסקו לאחרונה, וחבל) אבקש להשמיע (או שמא להראות?) לנשיא ציטוט שראיתי די מזמן, אבל רק עכשיו נזכרתי בו: "יש שחקנים שבאים עם כישרון, אבל חוץ מזה יש הרבה עבודה שאפשר לעשות. אני זוכר שחקנים שהיו יותר טובים ממני, לאן הם הגיעו ולאן אני הגעתי". ציטוט זה לקוח מהביקור של היונה באקדמיה בוינגייט, האם הוא התכוון לנשיא רב הרושם?

שמוליק קיפוד

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, אתה צודק: סיפורי היונה, אפילו קצרים, תמיד יתקבלו כאן בברכה. שיינית - חלילה וחס, חסה וחליל: אף פעם לא הייתי יותר מוכשר מהיונה, אם כי היה בי איזה זיק פוטנציאלי משובח, פיייי קיבינימט, אבל אני מודה בהכנעה שהיונה היה טוב ממני בכל תחומי המשחק למעט אולי הקליעה מבחוץ, ואולי-אולי-אולי יכולת מסירה מבפנים החוצה שבה אולי-אולי-אולי השתוויתי אליו. כל זה נכון לגיל 16 בערך, כן?

אני לא זוכר מישהו שהיה טוב ממנו, לפחות לא בין בני גילו ובין חברי אותו סגל נבחרת קדטים מורחב שהיינו בו, שנינו, אי אז באמצע השמונים. בכלל, מדובר בציטוט שהסיומת שלו נשמעת מעט יהירה ביחס ליונה החסוד והמופלא שבשחקנים. כך או אחרת, אחרת או כך, נמחל לו. אליל היה והינו.

מיסטר כדורסלע,

קצת קשה לראות את "המנוול" כותש את פדרר פעם אחרי פעם, אבל צריך להגיד את זה: אם יש מישהו ראוי לרשת את המאסטר זה אותו "המנוול". נדאל עם כל המשחק המונוטוני המעצבן שלו הוא אלוף אמיתי, שבסך הכל רוצה להיות הגדול מכולם, זו לא חוצפה, כן?

לנדאל מגיע, לג'וקוביץ' לא. ג'וקוביץ' פרש כבר פעמיים בנסיבות מגוחכות מטורניר גראנד סלאם, פעם בווימבלדון בגלל יבלות ופעם בניו יורק אם אני לא טועה בגלל התייבשות. זה לא יבלות ולא חום זה פשוט חרא של אופי. קצת מצער לראות גם את החיקויים והפרצופים שג'וקו עושה במהלך ואחרי משחקים. זה לא אלוף.

יחי המלך.

חגי

מסכים איתך, ומבלי להיכנס לאופי של ג'וקוביץ'. נדאל, מנוול ככל שהינו, הוא האיש לעשות זאת. ובעצם, הוא כבר עושה ואפילו די הרבה זמן.

שלומות לאדמו"ר, נשיא הסיפרה!

האמת היא, שבעיניי עונת המנש לא כזאת מרגשת עם כל מאגרי הכוחות הבלתי נדלים שנאספו להן בכמה וכמה (וכמה!) קבוצות. מה שכן אני אקח מהעונה הזו (אפילו אם דירק יענוד טבעת על אחת מאצבעותיו) הוא פסק הזמן שלקח קנדריק "חייב לו להיות כינוי מתישהו" פרקינס במשחק נאמבר 3 נגד דאלאס, כדי לסדר את השורות בקבוצתו ואף להוביל קאמבק מזהיר (טוב, לא כל כך, בעצם) שיחזיר אותם לתמונה.
הנה זה פה.

שאלתי היא האם ידוע/זכור לנשיאנו אירוע דומה שבו שחקן צעיר ודי חדש בקבוצה לוקח פסק זמן כדי לתת הוראות לחבריו.

עד כאן מהמקום שאין בו כדורסל :(

תודה,

אסף, יוהנסבורג

וואלאק, אני כל כך נרגש שהגענו עד יוהנסבורג, שאני לא מצליח להיזכר באירועים דומים, אבל אם להתרכז לרגע כנראה שהסיבה היא בכלל אחרת: אני לא פריק NBA עד כדי כך שאוכל לזכור מקרים דומים. חוץ מזה, 26 לא נשמע לי צעיר במיוחד. מאחל לך במהרה בימינו כדורסל גם ביוהנסבורג-הכרך.

חוץ מזה, בינתיים נוביצקי אסף טבעת אליפות ותואר MVP של סדרת הגמר. אתה בטוח שעניין הטיימאאוט ההוא של פרקינס הוא מה שתיקח מהעונה הזו?

ערן,

קל מאוד להיסחף עם גל השמחה לאיד ללברון אחרי ההפסד המחפיר בסדרת הגמר. אכן הבן אדם לא בדיוק לקח את הזריקות הנכונות, אכן בדיחות ההשתעלות על חשבונו של "הרועה הגרמני" היו מיותרות, וכמובן המעבר לגלאקטיקוס של מיאמי בתחילת העונה.

אבל בעצם מה לעזאזל רוצים מלברון? כמה ג'ורדן היה קרוב בזמנו לבקש טרייד אם עוד עונה שתיים שיקגו לא היתה לוקחת אליפות. האם לברון היה צריך להישאר בקבוצה שבמשך חמש שנים לא מחליפה מאמן שלא מוביל אותה לשום מקום?

אני אישית בדעה שלברון היה צריך לעבור לניקס ולבנות שם לגאסי מהאגדות. אבל גם אם אכן מיסטר "יש לי הרבה כסף מהפרסומת האחרונה שעשיתי לנייק" היה עושה את המהלך הזה, הרי שמיד היו קמים המלעיזים וטוענים שהחיבור ג'יימס את סטודמאייר הופך את כל העסק ללא ספורטיבי, בדיוק כמו במיאמי, שלא לדבר על מה שהיו אומרים אחרי שכרמלו אנתוני היה מצטרף במהלך העונה.

אז באמת עם כל הכבוד, כמעט כל קבוצה שלברון ג'יימס היה עובר אליה היתה הופכת למפלצת דו ואולי תלת ראשית, ככה שלבוא ולהיטפל דווקא למעבר למיאמי לדעתי לפחות זה קצת צבוע.

חגי

שמע, אין לי ולא היתה לי בעיה כאוהד כדורסל או ככותב עם לברון אף פעם. לא לפני שעבר, לא אחרי שעבר. הוא לא הזיז לי במיוחד לאורך הקריירה שלו. לעומת זאת, התחושות האחרונות שהרגשתי ביחס אליו היו של שיתוף: מצוקה, מועקה ואפילו אמפטיה אחרי ובתוך כל אותם רבעים אחרונים במשחקי סדרת הגמר נגד דאלאס. יצא שאחרי עניין פדרר ונדאל אנחנו די מסכימים גם בפעם השנייה היום.

שלומות ונצורות,

לפעם הבאה שמישהו יתעצבן מזה שהקהל במחוזותינו זורק נייר טואלט למגרש עם שריקת הפתיחה. כדאי להציץ.

שבוע טוב,

שירה

יאאא אולוהייים! נאה, נאה ביותר. תונ"צ. דבר כזה עוד לא ראיתי. ולא לשכוח להדליק רמקולים, כן? אגב, נראה לי העייסק שם יותר כמו גלילי נייר של קופה רושמת מאשר טואלט, אבל שיהיה, נו.

שלום,

אין על האמריקאים האלה. קבל את אחת הסטטיסטיקות ההזויות אי פעם (מה-12.12.2010), תרגום שלי לציטוט שמישהו העלה בבלוג שאני נוהג לקרוא לפני משחק מספר 6 בגמר:

"הבאקס עצרו רצף של 12 ניצחונות של הדאלאס מאבריקס ביום שני. זוהי הפעם החמישית בהיסטוריה של המועדון בה הם עוצרים רצף של 12 ניצחונות לפחות, כשהמפורסם שבהם היה רצף 33 ניצחונות של הלייקרס בתשעה בינואר 1972. הרצפים האחרים היו של הסלטיקס (1973) הסיקסרס (1983) והספרס (2007). כל אחת מהקבוצות הללו זכתה באליפות באותה שנה".

חזק מאוד, לא נכחיש אף לא נכחד.

שלום,

מה לנו בארץ הפיינל פור שלנו עם ערב גאלה? (מלה שהגיעה דומני דרך השפות הלטיניות). עד כמה שאני זוכר, עד לפני מספר שנים היו סתם אירועים חגיגיים בהם הוכתרו נבחרי עונה. לא יודע למה, לי השם הזה נשמע כמו קרתנות בשיא אומללותה, כמעט כמו לעשות שופינג בשוק הפשפשים.

וואלאק, לא נכחיש את מוזרותה של המלה בהקשרים המקומיים, אבל זה מאוד יושב על הגישה של קופל – מכובדות על גבול הראוותנות (ויש שיגידו שהייתי עדין בשימוש בהגדרה "על הגבול"). ערב גאלה, כמו קוקטייל, כמו קמפיין – וגם אם מקור המלים אינו אחיד – הוא ביטוי שהשתרש כאן פחות או יותר. אני מניח שהאירוע ושמו יובאו לכאן מהאירוע המקביל של היורוליג שמתקיים מדי עונה בין חצאי הגמר לגמר.

ערן שלום,

אני נהנית לשוטט באתרך – אחד המעניינים בתחום הכדורסל. הוא ברמה מקצועית גבוהה ולא מלא בשטויות הקיימות במקומות אחרים. אתר הנותן כבוד רב לשחקני עבר ובמיוחד לשחקניות העבר בליגת העל לנשים. זהו האתר היחיד בו יכולתי למצוא עליהן מידע רלוונטי. אני לא נהנית רק מאתרך, אלא גם מהטור הקבוע שיש לך ב"מקור ראשון" – אך כאן מגיעה הערתי אליך.

לפני מספר שבועות כתבת בטור ב"מקור ראשון" כי אין מספיק השפעה של עולי חבר העמים לשעבר על הכדורסל הישראלי. דווקא ממך הייתי מצפה לציין לצד חוסר התרומה בכדורסל הגברים את התרומה האדירה של יוצאות חבר העמים בכדורסל הנשים. לא נראה לי שיש צורך לפרט לך את חשיבותן ותרומתן האדירה – בעבר כשחקניות וגם כמאמנות הדור הצעיר. כיום יש בנבחרת את דור ההמשך, קטיה לויצקי וקטיה אברמזון, ואני משערת שאתה יודע על נוספות. המשך בעבודתך הנאמנה.

ענת, שם בדוי

מודה שלא חשבתי על כדורסל הנשים בזמן הכתיבה והתייחסתי לגברים בלבד. במובן מסוים, אם מביטים בעיקר על העבר, הכדורסלניות שהגיעו לארץ ממדינות חבר העמים לשעבר מילאו חלל. למעשה, בעיניי, הן המקבילות של המתאזרחים והיהודים שהגיעו מארצות הברית בכדורסל הגברים ומילאו פערים בתחומי האתלטיות, הפיזיות והמקצוענות, תכונות שהיו חסרות בעבר לכדורסלן הישראלי.

מעבר לזה, אני חושב שבאופן כללי לא מגיעות מספיק בנות לכדורסל. לאורך השנים כמעט תמיד אפשר לספור את הכדורסלניות המקומיות הטובות מאוד על כף יד אחת, ואולי-אולי הספירה תגלוש לשתיים-שלוש אצבעות נוספות.

השילוב של מיעוט ישראליות ברמה גבוהה וחולשה בתכונות מסוימות, הביאה לכאן שחקניות כמו לודה רום, אינה בוטנקו, אירנה סירושטן, אינה גורביץ', ויקה רודובסקי, אוקסנה דובגליוק, לנה פדולובה, אלינה מורכובה, מרינה שפיצנדל, אירנה סירושטן, אירה חשיבון ועוד.

לנוכח העובדה שכמעט שאין בארץ שחקניות פנים גבוהות, הייתי מצפה לפחות לעוד שתיים-שלוש שחקניות ברמתן של לויצקי ואברמזון. מתברר שגם בכדורסל הנשים, נכון להיום, התרומה של יוצאות המדינות הללו אינה גדולה דיה, אם כי בהחלט משמעותית בהרבה מאשר בכדורסל הגברים.

ועוד עניין קטן לסיום.

ארט האוזי, שהופיע ב'ונשאלת השאלה' של השבוע שעבר, אכן חי ונושם בישראל כפי שסברנו, אם להסתמך על נציגנו האמין בקריות, אלי הבר.

הוא מוסיף: "דובר עברית כמעט שוטפת, שימש שנים רבות כמדריך בחדרי כושר בקרית מוצקין, שימש גם (ואולי עדיין) כשומר בכניסה למועדונים. גרוש מג'ני ואב לבן ובת בסוף שנות העשרה לחייהם. להשתתף בחתונתי בשנת 1992, עת שיחקנו יחדו במוצקין. בפעם האחרונה שראיתי אותו נראה כמו בתחילת דרכו בארץ. אימן כאן ילדים בעבר. אכן, אחד הגדולים תרתי משמע.

תודה לאלי על המידע החשוב.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות,

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.