יום סגריר בטרפלגר,

עת נפוליון המנוול,

עשה שטויות ואז מיד

חטף מנלסון, אדמירל.

מאז חלפו מאתיים שנות,

והדברים שונים.

אף לא אנגלי אחד מאז,

קרקס את השכנים.

מדי שנה, עטור לבן, עולה איזה אביר

וממלכה שלמה עליו, עוצרת האוויר.

אך אלה בריטים צנוניות, לא יעזור דבר,

כי מקסימום יעופו הם בחצי הגמר .

אך לא על אלה נדבר

כי על גיבור אחד

וכמובן בלי משים

על עלם פרא, גבר גבר-גברבר .

כי המצב היום מוזר,

שונים הם פני דברים

רוז'ה-שלנו הקיסר, מעט בדימדומים

ומאבק עליון ניטש בין סרבי דק, נלהב

לבין המטאדור, המנוול המחוטב.

סרבי זה, נובאק הוא שמו

עלה כמטאור

אומנם שנים כבר באזור,

היה טחור.

מול כל נדאל או פדרר

אפילו אנדי רוד(יק)

מיד היה בוכה לסבתא,

חוטף ברכיים פיק.

אך לא עוד, השתנה-נדלק באיש גחל

שורף הוא את המשטחים כמו כבש על מנגל

את מקנרו כמעט דחק לתהום הנשייה

רק פדרר אחד קלקל לו את הפארטיה.

אך כבר אמרנו, סרבי זה מזמן אינו נקניק,

לוומבלדון, שם טרפלגר, ארז מיד התיק

ושם ידע הוא זה הרגע, זה היום

לתקוע את הספרדי, המנוול והמעיק.

לא יעזרו לו כל סמיו, שרירים וגם סטרואיד

כשסרבים חוטפים להם ג'ננה, אין לך עתיד

כך היה עם דיבאץ', ולדה, וסשה ג'ורג'ביץ'

וכך יהיה עם זה הנובאק, נובאק ג'וקוביץ'.

ובקיצור, חפרתי כבר, העפתי כאן מילים,

ישנו מספר אחת חדש,

רזה, נחמד נעים

ויש לו גם קצת חוש הומור,

אינו עציץ מסכן,

חיוך לילד על שפתיו, אלוף, הוא מכהן.

ורק דבר אחד נשאל, האם זה מקובל

כי מעתה בווימבלדון, שם הדוכס חולש,

טרייד קטן שם יבוצע, משהו די קטן

את הגביע תעניק פיפה, האישה והישבן.

(קטנה לסיום: "ערב של שושנים"-סטייל בסרבית, מפי אוהדי פרטיזן בלגרד, לכבוד הכתרתו של ג'וקוביץ'
לאליל הגדול מכולם בטניס העולמי בימים אלה).