שלום רב לנשיאות הנכבדה,

הנני כותב לאחר זמן לא מבוטל בו לא כתבתי, ועל כן הצטברו אצלי מספר סוגיות בהן ארצה לדון.

ראשית, הנבחרת הלאומית התכנסה באופן רשמי לקראת קמפיין אליפות אירופה. במסגרת מסיבת העיתונאים המאמן שיבק חזר על כך שיש בעיה בעמדות הפנים. לאורך כל מסיבת העיתונים חיכיתי שישאלו אותו בנושא ג'ייק כהן, הסנטר היהודי שמשחק במכללות, ושכיכב בנבחרת העתודה אשתקד.

לפני מספר חודשים אריק שיבק אמר שהם בודקים בעניינו ושייתכן שהוא לא ייחשב למתאזרח. לצערי, לא שאלו אותו על כך ולא ברור לי מדוע זה לא עלה, שכן הבן אדם שיחק פה בשנה שעברה והיה ניתן לראות שזה מעבר לעוד סתם קוריוז, אלא מישהו שבאמת יכול לעזור באליפות.

משכך, רציתי לדעת האם ידוע לך למה סוגיה זו לא עלתה, וכן מה מצבם של שחקנים דוגמת כהן או שאייר - האם הם נחשבים מתאזרחים או לא.

כמו כן, בהנחה שניתן לצרפם, האם היית מצרף שחקן כמו שאייר, אשר לא הראה את יכולותיו, אך ניתן להניח שהוא שחקן טוב?

שנית, לאחרונה הגעתי למסקנה, כי טורניר הספורט לו אני הכי מצפה ומרגיש הכי מעורב רגשית - כועס, שמח וכדומה - זה להפתעתי דווקא הטורניר היחסית זניח של אליפות אירופה בכדורסל. האם גם לך יש מסגרת ספורטיבית, מבין שלל המסגרות - טורנירי טניס מסוימים, ליגת הכדורסל כאן או באירופה, נ.ב.א - לה אתה הכי מצפה או שאותה בטוח לא תפסיד מלראות?

שלישית, לאור המהדורה הנחמדה של "סוסוני יאור" יצא לי ולחברי ערן לחשוב על כך מכיוון מעט שונה : מי מבין מאמני הכדורסל מאמין בשיטת משחקו ב"סוסונים", כלומר, מי הוא זה שחייב שיהיה לו סוסון בסגל.

הראשון שעלה לנו לראש זה מאמננו הלאומי לשעבר - שלמשמע קולו המנסר ברדיו שמחתי עד בלי די תוך קריאות שמחה, עד אשר אשתי שנסעה עמי ברכב לא ידעה מה עובר עלי.

לראיה, לאורך השנים ובקבוצותיו הרבות, תמיד היה לצביקה בסגל שחקנים עבי בשר, דוגמת חוזה ורגאס, אד הורטון, קווין מגי, רנדי ווייט, קיבו סטיוארט (מה איתו באמת?), לזארוס פאפאדופולוס ומרקוס פייזר (שפרח תחתיו). נראה שהקונספט של סוסוני יאור (או דרגה מעט נמוכה יותר של, נניח, שור) במרכז הרחבה, מאוד מתאימה למאמננו הלאומי. מה דעתך על כך?

שי פישר

שלומות,

לא, אני לא מעודכן במקרה ג'ייק כהן. קראתי ושמעתי בדיוק כמוך שבנבחרת ניסו לבדוק מה מעמדו והאם הוא יכול לשחק כמתאזרח או לא. בכל מקרה, קראתי שאריק שיבק הודיע שגם אם היה מוזמן הוא היה כנראה שחקן 14-13 בסגל מורחב. בכל זאת, למיטב הבנתי, האיש מוגדר כמתאזרח ומכיוון שמותר רק אחד כזה בכל נבחרת, הולכים עם דייויד בלו המנוסה יותר והטוב יותר.

כך או אחרת, אחרת או כך, אלה דברים שיש אדם אחד, נפתלי גושן שמו שיושב באיגוד הכדורסל, שיודע לדקלם גם מתוך שינה. הרעיון הכי טוב הוא להרים אליו טלפון ולשאול מה ההגדרות של פיב"א בעניין הזה, והאם כהן עונה או לא עונה עליהן. גם רו"ח ד. שמיר ודאי בעניין, מאחר שהוא זה שמקיים קשר עם השחקן. לנפתלי לא נתקשר, יען כי נוחות, נינוחות ונוחיות בראש מעיינינו, ולא נטריח את עצמנו ביולי, גם לא אותו.

מהרו"ח, לעומת זאת, המקורב במידה כזו או אחרת לכדורסלע-האתר ואף הרביץ פה מהדורת שאלותשובות אחת לפני מספר חודשים, נבקש שיזרוק לנו עצם. היה ונתקלת באייטמון זה, כבוד הרו"ח, שלח נא התייחסות קצרה בעניין ג'ייק כהן ואיידע את שי פישר ואת העם.

לשאלתך הכללית בעניין מתאזרחים, לדעתי כל עוד יש לך ביד מישהו מנוסה, מוכח וטוב כמו בלו, אין טעם ללכת לשאייר או למישהו אחר.

לגבי השאלה השנייה – טובה הינה, לא נכחיש זאת. אירוע הספורט שאני הכי מצפה לו. ממממ, הו-הא. לא פשוט. זה בטח לא קופה אמריקה. שמע, אחרי מחשבה עמוקה אני חושב שהתשובה המאכזבת היא זו: אין אירוע כזה.

הספורט הוא שגרת יומי. המחזוריות קיימת שנה אחר שנה. אותם אירועים, אותן מסגרות, אין אחד שעולה על השני. אין אחד שאני מצפה לו יותר. זה גם עניין של שחיקה מסוימת, יו נואו. הרבה שנים של עיסוק בתחום, ובשנים האחרונות אני בתוך נישה מסוימת שמוציאה אותו מסיקור בשטח כך שגם ההתייחסות היא מעט מרוחקת יותר ופחות אמוציונאלית.

אני אמנם נעשה דרוך יותר כשמגיעות אליפויות אירופה בכדורסל, נניח, או אולימפיאדות, או פיינל פור ביורוליג או סדרות גמר ב-NBA. דרוך גם ברמת מחזורים שגרתיים בליגת קזינו. אבל באמת שאין לי העדפה, ויש בעיקר אכזבה מסוימת בשנים האחרונות. אתה מחכה לאליפות אירופה ואז רואה את רוסיה נגד לטביה במשחק ב-17.00 עם 64:68, אחוזים נוראיים, התקפות חלשות וחריקות נעליים על הפרקט שנשמעות יותר מאשר קולות האוהדים ביציע החצי ריק.

אתה מחכה לליגת קזינו, ואז הליגה נמתחת כמו מסטיק, יותר מדי פרצופים חדשים, זרים באים והולכים, רמה לא טובה, מחזור שמשוחק על פני שלושה ימים שונים. פשוט לא מצליח להיכנס לעניין ומרגיש כאילו עודף רצון טוב גורם למסחור נוראי ולירידה כללית בעניין.

לעומת זאת, אם כבר מדברים על אירועי ספורט שמרתקים אותי, אני יכול לומר בביטחון מלא, שמשחק הטניס השבועי שאני מצליח לגרד בקושי מתוך שגרת יומי כאיש עובד ונשוי עם שלושה ילדים, הוא הדבר שאני הכי מחכה לו לאורך כל השבוע. ואם קורה שהעניין מתפקשש מסיבות כאלה ואחרות אני באמת מתאכזב. זה קורה לי פחות ופחות אם אני מחמיץ משחק בין ראשל"צ לירושלים, נניח, בליגת קזינו.

ולסיום, הריני לאמץ בחום את מסקנותיך לגבי מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר. גם אני שמח על חזרתו אלינו ומרוצה לשמוע את קולו חמש דקות פה, חמש דקות שם, יען כי התוכניות האלה, יו נואו, הן תלויות-אוטו לחלוטין בעיניי. אם אתה במכונית בזמן אמת, תקשיב. אם לא – אין סיכוי. ככה אני לפחות רואה את זה. ובשעות של תוכניות הספורט ברדיו יוצא לי חמש דקות פה, חמש דקות שם.

לגבי סוסונים – אכן כי כן שרף כמעט תמיד אימץ את המודל האירופי של הצבת סוסוני רבי הוד בצבע, אולי כי אימן במשך שנים רבות את מכבי ת"א שנבנתה תוך דגש על התמודדות באירופה. כלומר, לא תמיד הם היו סוסונים, אבל בלא מעט שנים מכבי ת"א החזיקה 4 ו-5 זרים.

לרשימה שהזכרת צריך להוסיף גם את צ'ארלס שקלפורד, כאשר מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר אימן בפאוק סלוניקי. מאמנים אחרים? זו שאלה קצת כללית מדי וגדולה מדי. ויכול להיות שגם תפסת אותי לא מוכן, ואולי אפילו, אם להיות הוגן, לא מוכן להתאמץ מספיק.

קורה. בעיקר בקיץ.

ועד כאן להפעם מהדורה פרטית נוספת.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.