ערן שלום,

ראשית, אני חייב להגיד שמאוד מרשים לראות איך כדורסלע התפתח לאורך השנים, כל הפינות החדשות שנוצרו וההתמדה שלך נותנת לקורא, גם אם הוא לא נכנס כל שני וחמישי בשבוע אלא פעם בכמה זמן, חווית קריאה שונה ממה שמקבלים באתרים אחרים.

שנית, אני באמצע הכתבה על החסימות שעשית ל"בלייזר" ואני כבר יודע שזו כתבה נהדרת ומעניינת. כאחד שלא היה מקצוען אבל משחק מדי פעם כדורסל, ההנאה שלי מחסימה הרבה פעמים עולה על ההנאה מעוד קליעה לסל.

אני מאוד מודה לך. גם אני, כשיוצא לי לסקר בנחת את ההתפתחות בלינקים השונים לאורך זמן, מרוצה מהתהליך. בשוטף כמובן שהייתי רוצה להעמיד שבעה אייטמונים חדשים מדי יום, אבל כנראה שזה לא ריאלי מבחינת כוח אדם וזמן פנוי, ואולי גם לא נחוץ לנוכח הרגלים של קורא "שלא נכנס כל שני וחמישי אלא פעם בכמה זמן". מצד שני, יו נואו, תמיד שואפים ליותר. ואני מניח ומקווה שזה מה שיקרה ובעוד שלוש שנים, או חמש, תכתוב שוב מייל דומה.

מודה לך על הפרגון לגבי כתבת שון ג'יימס. הגרסה האינטרנטית שהופיעה מעט חסרה לעומת גרסת העיתון שבה ישנם עוד מספר אלמנטים. אם יש לך הזדמנות תפוס את העיתון עצמו. כללית, אני חושב שזו אחת הכתבות המושקעות ביותר שיצא לי לכתוב לאחרונה.

בעניין טורקיה – לא, לא ממש ישבנו על ענייני הבועה כמו שהגדרת, אבל כדי להשקיע המון כסף לא צריך להיות חכם מדי. צריך להיות מאוד עשיר ושתהיה איזושהי סיבה אחת קטנה שתצית את העסק: פילנתרופיות ולב חם, או שיגעון גדלות, או שעמום ויצר הרפתקנות, או תחרות חוצת גבולות עם יריבים, או ראוותנות, או למשל פיינל פור של היורוליג שמתקיים בעיר או במדינה. סתם הערכות שלי, לא יודע מה מהן נכונה. ואולי כולן או רובן גם יחד נכונות.

שלום,

נראה לי שהבחור משיחת המסנג'ר האחרונה חייב לנו הסברים לאור הגעתו של הכוכב הגדול ליורובאסקט... מוטב לעשות זאת השבוע והכי טוב לעשות את זה כל שבוע :)

גיא פ.

אתה צודק. לא יודע אם עוד השבוע, אבל הבחור משיחת המסנג'ר, שהיה נחרץ לגבי אי השתתפותו של נוביצקי באליפות אירופה, אמור לספק הסברים. זה יקרה בקרוב אחרי שיתפנה מעט משלל עיסוקיו.

ולגבי "הכי טוב לעשות את זה כל שבוע" – אני מבין ויצא לי לשמוע שהפינה הזו היא אחת הטובות והחביבות על רבים מבני העם, אבל ישנה גם הגרסה ההפוכה שאומרת שלעיתים עדיפים מינונים קטנים של משהו טוב מאשר קצב קבוע שיגרום, אולי, למיאוס מסוים בטווח הרחוק. לא תמיד השיחה תצא מעניינת אם נכפה אותה ואם נאלץ לקיים אותה. עדיף לפעמים להמתין שתצטבר שורה של נושאים מעניינים. ובעיקר, וזה מתקשר לתשובה הקודמת, שיהיה לנו זמן פנוי וראש נקי – שני עניינים שלא פשוט לגייס בימינו.

שלום ערן,

קראתי את הטקסט המעניין שכתבת על מנחם לס ועל מי שבאמת האירו את דרכך. האם אתה מרגיש או יודע על כותבים ועיתונאים "שאתה המצאת", או בצורה רצינית יותר: שהם בני טיפוחיך?

תודה,

גיא ש.

ישנם כותבים ועיתונאים, או כאלה שכבר אינם בתחום, שאני מרגיש שהיתה לי נגיעה כזו או אחרת בהתפתחות הקריירה שלהם. אני לא מעוניין להיכנס לשמות, זה פטרוני מדי ולא נוח לי עם זה. מי מביניהם שמרגיש כמוני ודאי יודע על מה אני מדבר. תודה על השאלה המעניינת כשלעצמה, אבל נשאיר את זה ככה.

שלום,

שלום,

בהמשך לאייטם "4, מי יודע", הנה מה שהיה אומר יותם הלפרין על המעבר של יוגב אוחיון למכבי ת"א. "וואלה, נכנס ליורוליג הילד, ואני הולך למוקדמות היורוקאפ, או איך-שלא-קוראים-לגביע-הזה. 9 שנים ביורוליג, רובן בטופ, ולאן הגעתי אני ולאן הוא. לכפור של סנט פטרסבורג!

ואיך קוראים לאדריאטית שלהם? BDT?. סתם הפסדתי קבוצת צמרת ביורוליג בגלל כמה יורו.

בעצם, כמה יורו?! המון יורו! המס שלא שילמתי יכול לכסות את כל השכר השנתי של יוגב, כולל ההפרשות לביטוח מנהלים. וזה בלי לדבר על מה שמשלמים לי הרוסים השנה. לא שווה לי שנה-שנתיים של משחק עם גמדי ה-וואט-אבר-יו-קול-דאת-קאפ של אירופה? שנה-שנתיים ואני חוזר לקדמת הבמה של היורוליג עם עוד כמה יורו בכיס, ויוגב, אגב, נראה אותו מתקדם מעבר לאדריאטית וליגת קזינו.

היי - יניב ישב על הספסל שנים בשביל כסף, אני לפחות משחק בגביע אירופה!

מייקי

נאה.

שלום ערן,

כמה טוב שאתה פה בימי הקיץ החמים והמשעממים. ברצוני לספר לך על מהפך מחשבתי אמיתי שעברתי בעקבות הפינה "נאה / לא יאה".

אם אתה זוכר, כתבתי לך בזמנו שאילתה על עבודתך באתר וואן על וזה שאתה מנהל ביקורת תקשורת. אז אני מודה שאתה עושה את זה יפה מאוד.

אבל לא על זאת אני רוצה לדבר!

מאז שהתחלתי לעמוד על דעתי בקשר לסיקור ספורט, מצאתי את עצמי מתעצבן מאותו סיקור של כתב ששמו מופיע בכותרת הפינה שלך. מדובר בעניין של שנים לא מעטות. בתחילה סתם התעצבנתי מהראיונות שלו ואחר-כך גם מאופי המידע שהעביר (לא מעט בזכות שלמה מן והפוסטים שלו).

אך מאז שייסדת את הפינה, בה הוא מככב כמעט מדי יום, הפכתי למעריץ של האיש. כמו שאתה מחכה בכל משחק לראות את הכוכב הנערץ עליך, כך אני מחכה לקרוא איזו טעות/ שגיאה/עיוות שם וכו' הוא עשה היום.

אני פשוט נהנה מביצועיו ויודע שאין ואולי גם לא יהיה עוד אחד כמותו. ואני כותב את זה ללא גרם גרום של ציניות. האיש הזה הוא פשוט אגדה חיה ועד שלא כימתו את הנתונים שלו כמו שאתה עושה, לא יכולנו להבין בכלל איזה אדם יש לנו מתחת לאף.

אגדה, אומר שוב.

להתראות.

אבי

האיש הוא אגדה ואגדה הוא האיש, אבל בוא לא ניכנס לשמות ספציפיים. המטרה היא לעקוץ ולשבח כל מי שמגיע לו על סמך מעשיו, מבין אלה שיצירתם מגיעה אל עינינו, ועינינו מגיעות אל יצירתם. אני מזכיר בהזדמנות זו שפעמיים בשנה יפורסם כאן מצעד "נאה / לא יאה" – פעם אחת סמוך לליל הסדר ולקריאת ההגדה ופעם נוספת כעבור כחצי שנה. המצעד הראשון יתקיים באוקטובר השנה, אם נחיה.

אהלן ערן,

בימים אלו, בשיא מחאת הדיור, אני בטוח שאיני חובב הכדורסל היחיד אשר תוהה לעצמו: "האם דפני ליף, מנהיגת המחאה, היא בעצם ביתו של ברד ליף האגדי והמכובד עד-אין-קץ?".

כלומר, שם משפחתה הוא ליף, השם דפני מרמז על שורשים אמריקאים, ולהיטותה ודבקותה במטרה מזכירה את דבקותו של ברד קשישא בהנהגת גליל-עליון במשך שנים, עד ההגעה למנוחה, לנחלה ולדובדבנים אי אז ב-1993.

ובכן, אני חייב לבשר לעם: אכזבה. דפני הינו ביתו של ינעם ליף (מלחין ידוע, מסתבר), ולא של ברד. ואנחנו, מה נשאר לנו? לחכות לאיזה "אנדרו קרטר" שימחה נגד הדלק, ולקוות שיהיה מדובר בבנו של ה"משוגע" מייק.

היידה גוני, נזעק מבין הגלים. היידה גוני!

רועי

דפני ליף כבודה במקומה, יו נואו, אבל המייל שלך נכון, ראוי ורצוי ולו רק כי הוא מזכיר לנו, עמוק בתוך 2011, שנים רבות לאחר פרישתו, את שמו של אחד מגדולי השחקנים שהיו כאן בכל הזמנים, ברד ליף הנשגב, מהפלאים הגדולים ביותר שנראו על מגרשינו.

בקול צרוד מהתרגשות אבקש מהעם לזעוק איתי את קריאת הקרב: היידה ברד ליף, היידה, היידה, היידה! ולא יזיק לסור מפעם לפעם ללינק 'חיל התותחנים' כדי לקרוא שוב ושוב על האיש.

אליל רב חסד והוד האיש הזה, ולמענו יש לעצור את רצף הלוגואים הקטנים והגדולים של המהדורה

שלום לנשיא,

רציתי לשאול - מה דעתך על פרישתו של רביב לימונד מהנבחרת? רק לפני כשבוע הודיע דיוויד בלו על כוונתו לא להגיע לקמפיין הנוכחי, עקב רצונו להיות קצת עם המשפחה לאור ריבוי הנסיעות הצפוי לו עם מכבי, וכל הטוקבקים געשו, החל מלהרחיק אותו ממשחקי הליגה ולהעניש את מכבי, וכלה בשלילת אזרחותו.

והנה - מודיע רביב לימונד על רצונו לוותר על מאבק על מקומו בנבחרת (ולמעשה פרישה מהקמפיין), והתגובות נעות בין לא יפה לבין המאמן לא מבין שרביב צריך להיות הגארד המוביל וגורם לו לפרוש.

נראה שיש פה איפה ואיפה, והכעס על בלו נבע בעצם משנאה של המגיבים למכבי ולא מאהבה לנבחרת.

מה דעתך?

חן

ועכשיו, תוך מעבר מקודש לחול,
חוזרים לשימוש בלוגואים

שאלה רבת הוד, הדר ומשמעות. יש לומר בעקבות שאלתך, שהיום-יומיים-שלושה, או כמה שזה לקח, סביב עניין אי-הגעתו האפשרות של בלו לנבחרת תפסו אותי נופש וחופש בצפון יחד עם המשפחה הנשיאותית. לא הייתי מעורה, לא ראיתי אינטרנט וכלל לא הייתי מודע להלך הרוחות שאתה מדבר עליו בקרב העם.

אני לא יודע אם יש טעם לנתח את המניעים של המגיבים. זו חבורה עצומה של אנשים עם כיוונים שונים, דעות שונות, אינטרסים שונים וגם - בוא לא נכחיש זאת – יש בהם לפעמים מודעות יתר או חוסר מודעות, כמו כל קבוצת אנשים.

אותי מעניין יותר להבין מה קרה ללימונד, והניחוש הלא מושכל ובכלל לא מלומד שלי הוא שמדובר בבחור מאוד רגיש כנראה, שתסכול, כנראה, הניע אותו בהחלטה לפרוש מהנבחרת.

אני חושב שלהחלטה שלו יש קשר ברור למכות שנחתו עליו בשנים האחרונות. ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, הוא הגיע למכבי ת"א אבל בעוד שבליגה כאן הוא שיחק, ביורוליג כמעט שלא קיבל דקות ובסופו של דבר מצא את עצמו מחוץ לקבוצה.

אחר כך שיחק עם הנבחרת במוקדמות אליפות אירופה וקיבל מאריק שיבק רק 7.6 דקות במשחק, פחות ממה שציפה או האמין וחשב שיקבל.

החבוב יצא לאירופה, אבל ירד ליגה עם הקבוצה שלו מהמקום האחרון, כשהוא סוחב עם מנורקה על הכתפיים ליגה שלמה במשך תקופה ארוכה. הוא שב לנבחרת והנה סביבו כל הגארדים האפשריים כמעט, חוץ מעדי גורדון ומאיר טפירו ומיקי ברקוביץ', שלא התייצבו הפעם.

נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיש כאן משום זאפטה בחלקים לאגו. ולפעמים, ומי כמו נפש רגישה כמוני יכול להזדהות איתו, יש פעמים שאתה מרים ידיים ומוותר על הכל גם אם סביבך נשמעים קולות בנוסח: "זה מאכזב, הוא היה צריך להילחם על מקומו".

אני משוכנע שלימונד יודע שזה מאכזב. גם אותו זה מאכזב. הוא מאוכזב לא רק מהמערכות סביבו, אלא גם מעצמו. אבל לפעמים, כאמור, זה חזק ממך ואתה זז הצדה להיות עם עצמך ולנסות להבין מה הלאה, מה עכשיו, איפה טעה אם בכלל ואיך נעמדים על הרגליים מחדש.