שלום לכבוד הנשיא,

לפתע בלי הכנה מוקדמת תקף אותי הזיכרון מאירוע לו הייתי שותף וקשור עד מאוד לעניינו: משחק כדורסל במדינה של יאו מינג, הלא היא סין.

הימים הם ימי הטיול הגדול, ועבדך הנאמן מוצא עצמו בשישי בצהריים מוזמן על ידי חבר של חבר (ישראלי, כמובן) למשחק כדורסל למחרת היום.

מיותר לציין: ההתרגשות גדולה (בכל זאת, אחרי כמעט שלושה חודשים בלי הכדור הכתום) וביחס הפוך אליה - הכושר והציוד. באין ברירה אני נאלץ ללקט ציוד מן הגורן מן היקב - נעליים חצאיות (!!!) מחבר אחד, גרביים ומכנסיים קצרים מחבר אחר. והכושר, טוב נו עליו מחפה הגאווה. או לפחות ככה חשבתי.

מגיעים למגרש, אולם יפה בפאתי קונמינג-העיר-והכרך ומתחלקים לשתי קבוצות - הסינים נגד הזרים (שכוללים 3 אמריקאים ושני ישראלים). לא ארחיב את הדיבור על הביצועים האישיים רק אגיד זאת כך - טוב שלא היה על הקווים מי שישלח אותי לספסל בעוון הסרחת המגרש.

כך או כך, מפה לשם ומשם לפה, נהיה 20 הפרש לנו. ועוד לא הגענו ל-40 נקודות. הסינים לא היו מוכנים להחליף כוחות, כי הרי הגאווה.

מהון להון, המשחק נגמר, לחצנו ידיים (אנחנו עם עצמנו, מה נראה לך שהסינים פראיירים) והלכנו לדרכנו. שיחה עם החבר שהביאני עד הלום (וחי ומשחק באזור מזה זמן) מגלה את הפרטים הבאים:

חמשת החבר'ה ששיחקנו נגדם נחשבים טובים, אפילו טובים מאוד.

בליגת המכללות המקומית משחק שחקן ליגה לאומית באחת הקבוצות, ומה אתה יודע אותו חבר, שהוא אושיית כדורסל שנעצרה בגיל הנוער ותו לא, שיחק נגדו יכול לו ואף נתן לו בראש כמה וכמה (וכמה!) מהלכים נאים כרפאל.

תמהתי עד מאוד: האם מדינה שבה יש יותר אנשים מגרגרי אבק בתל אביב בקיץ, לא יכולה להתהדר במשהו יותר רציני מזה? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת.

ובכל המסופר לעיל נזכרתי רק כי כתבת בכתבה על שון ג'יימס והחסימות בבלייזר, שאתה לא מכניס את הרב למיזאנה לטבלת החוסמים הגדולים יען כי האיש משחק בסין שם כל זר שיודע להכניס לחור נושא ממוצעים עונתיים שעולים על הטמפרטורה (אך עדיין לא הלחות ) בתל אביב בקיץ.

אני, אגב, בכלל תושב הצפון הרחוק.

שלומות ונצורות מהמקום-שכל-עם-ישראל-חושב-שהוא-יפה-ולכן-בא-אליו-לנפוש-ולהטריד-את-מנוחתי-בשאלות-מוזרות.

גל

חבוב יקר,

סיפורך נאה בעיניי. עד כדי כך נאה שפתאום באמצע הקריאה קפץ לי לראש הביטוי "סיפורי עם" ואמרתי לעצמי: היי, למה לא לייסד לינק כזה שבו העם יעביר קטעי בני חצי קילו טקסט ומעלה, נניח, בדיוק כמו שאתה עשית – ונצבור שם חוויות מהשטח, מהיציעים, מהארץ ומהתפוצות. שם גם אפשר יהיה לפרסם סיפורים וחוויות אישיות דוגמת אירועים שקשורים ליונה ההנפלדית, שהרבצנו כאן לפני שבועות וחודשים.

אשקול זאת.

קבל אבחנה וניתוח: אגב: הפגנת גם שליטה נאה ברזי הסלענג, לא נכחיש זאת. שיבצת את "כמה וכמה (וכמה!)" וגם את "אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת", לא פסחת על "נאה כרפאל", אבל פקששת בגדול לגבי "כך או אחרת, אחרת או כך" שנעדר מן הכתובים והוחלף בכל מיני שבלונות בנוסח מן הון להון, כך או כך, מפה לשם ומשם לפה. שפר נא את הנקודה הזו.

קראת את הכתבה על תיישון ג'יימס וזה יפה. מעלה את הציון, כמובן.

קינחת בברכת פרידה מקורית ויוצאת דופן שהעלתה חיוך על פניי.

והסיפור, נו הסיפור. אפשר היה לכתוב אותו קצת יותר טוב, עם יותר צבע ולחלוחית, אבל הרחקת עד סין כדי להביא אותו וזה נאה ומכובד עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

לסיכום, זכור: אם יקום פה הלינק "סיפורי עם" – זה יהיה תודות לסיפור הזה שלך ולהארה הנשיאותית שצצה במהלך קריאתו.

שלומות וברכות לנשיאנו,

כידוע, השנה הקלנדרית נחלקת אצל הנתינים לשני חלקים עיקריים. עונת הכדורסל ועונת המלפפונים (נדמה לי, על אף שאנני, כי ממציא הכינוי "עונת המלפפונים" הינו האיש ש"לימד" את נשיאנו כל מה שהוא יודע, לא?).

כל עונה ומרכיביה הייחודיים, ומדובר בדברים הידועים לכל. אולם, אנו ברי המזל, חיים בתקופה בה המלפפונים נצפים לעיני כל.

במה דברים אמורים? עולה שם של שחקן מכללות אשר מועמד לגבת/יגור, וכבר האצבעות במהירות משוטטות ליוטיוב על מנת לראות את משחק חייו בבית ספר העממי.

שחקן דן בוש לשעבר חתם בהפועל ר"ג? גוגל כבר ישיג לנו נתונים מדויקים על הסטטיסטיקה שלו בליגה ההולנדית.

כך, עת הודיעו כלי התקשורת על חתימתו של לוק ג'קסון בירושלים, נכנסתי במהירות לבדוק הכצעקתה. לאחר כמה טעויות באיות השם לוק באנגלית (החום, יו נואו) הגעתי למשחק חייו של האדון לוק במדי טורונטו נגד פילי.

או אז נפל לי האסימון. כולנו הפכנו לקליינטים של סוכני השחקנים. אם בעבר היה סוכן מכין קלטת עם הביצועיים הטובים ביותר של שחקן ושולח למאמני הקבוצות, כיום קטעי היוטיוב הערוכים "נשלחים" אלינו, הנתינים הפשוטים. וכך, טרם דרכה כף רגלו של אדון לוק במלחה ולי כבר דעה מגובשת חיובית עליו על סמך קטע היוטיוב הבודד שמצאתי.

רק לאחר שגיבשתי דעה על סמך הקטע הערוך גיליתי שהשחקן קלע 4 נקודות לערך בליגת מנש בממוצע.

והמסקנה? כמו שסבי עליו השלום היה אומר: "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני, אבל לגבש דעה על סמך קטע וידאו - זה ממש דמיוני" (טוב, הוא לא ממש אמר את זה, אבל אם הוא היה בחיים, בטוח שהוא היה חושב בכיוון).

בברכת "לא ברור מה עדיף, להיצלות מהחום בחוץ או להיות מצונן מהמזגן בפנים".

יום טוב,

אלעד

ועוד מאלעד:

לנשיאנו שלומות וברכות,

״לפעמים אדם מרגיש שיש לו רעיון יפה ומיוחד

הוא מעלה אותו מהר בכתב יד

שולח לנשיא מלוא היבולים

רק כדי לגלות, אחרי כמה שעות, שהוא כיוון לדעת גדולים״.

בקיצור, שלחתי אליך מייל ביום חמישי בצהריים ולהפתעתי/ שמחתי גיליתי טקסט די דומה שפרסמת אחרי כמה שעות. מאחר שייתכן שהטור שלך מייתר את המייל שלי, אבין אם המייל לא יפורסם.

שבוע טוב

אלעד

הווווווו חבוב, הכל בסדר, הכל בסדר. האייטמון ההוא לא מייתר דבר, המיילים שלך נאים כרפאל בעיני ואת מה שכתבתי על לוק ג'קסון הרי התכוונתי לכתוב עוד קודם לכן ובכל מקרה (עודד קטש, ב'רואים עולם', אף הודיע על כך אומה והתלונן שבשורה הרצה הובטח אייטמון על לוק ג'קסון, שמבושש להגיע משום מה).

כך או אחרת, אחרת או כך, יש לי חיבה לסבים והמשפט שסבא שלך עליו השלום היה אומר מצא חן בעיניי. בעניין ג'קסון, יוטיוב הוא המצאה גאונית. ככל שזה יישמע אולי מוזר, אני נעזר בו בסדרי גודל של 90 אחוז למוסיקה ורק 10 אחוז לכדורסל.

אגב, 4 נקודות בממוצע ב-NBA לא אומרות הרבה לגבי היכולות של ג'קסון באירופה. הוא יכול לעשות כאן עונה של 17 נקודות בממוצע, לפחות תיאורטית, ולא תזכור כלל את הנתון שלו מה-NBA.

תודות ונצורות בשלב זה.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.