ששווווווווון – ושמחה!

איפה? בטבלת קלעי כל הזמנים של נבחרת ישראל. זה איפה.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, נתחיל גבוה. יותם הלפרין החמיץ פה משחק ושם משחק במהלך ההכנה יען כי נולד לו בן (ברכות), אבל זה לא הפריע לו לחלוף במהלך הקיץ על פני מוטי דניאל, טל ברודי ולבאן מרסר.

למעשה, אחרי שהותיר מאחוריו את כל אלה, החל רשמית המרדף שלו אחר יניב גרין, שני שחקנים פעילים במקומות 5 ו-6 בכל הזמנים. אז מי אמר שכיום אין לנבחרת כוכבים או שחקנים ברמה גבוהה?

ליאור אליהו נכנס לטופ 20 והשתחל למקום ה-19. הוא עבר הקיץ את עודד קטש, בארי ליבוביץ', עדי גורדון, חיים זלוטיקמן, מולי אבישר וגור שלף. במהלך האליפות הוא צפוי לעבור בוודאות את חנן קרן ובהנחה ריאלית גם את לו סילבר והאוורד לאסוף, ואולי אפילו את דורון שפר – תלוי במספר המשחקים שהנבחרת תקיים.

"ליאור, כמה אתה קולע באליפות אירופה, ליאור?"

ברכות ונצורות בהזדמנות זו גם לטל בורשטיין, שבגיל 31 וחצי נכנס לעשירייה הראשונה כשהוא חולף על פני מאירק'ה רב הרושם ואולי גם תומר שטיינהאור – יש לבדוק היטב לגבי האחרון ברם אולם חם מאוד עכשיו, סוף השבוע מתקרב וכוחותיי אינם עמי. כך או אחרת, אחרת או כך, בורשטיין עשירי.

היחידים בעולם גם נופלים וגם מטפסים בו-זמנית

ומה קורה עם גיא פניני, מה קורה? שימו לב לזה: במהלך הקיץ הוא חלף על פני פיני חוזז, אביגדור מוסקוביץ', עפר פליישר, שוקי שוורץ, ג'ון וויליס, ליאור ליובין, גיא גודס, מארק טורנשיין, רמי גוט, דריק שארפ, חיים שטרקמן, עמית תמיר, צבי לובצקי, אילן זייגר ודוד קמינסקי. על זה אפשר לומר שתי מלים ולשים סימן קריאה אחד: יאאא אולוהייים!

באליפות עצמה, אם פניני יקלע 10 נקודות במשחק בבית המוקדם, הוא עומד לחלוף גם על פני יואב ספר, סטיב שלכטר ולדחוק את איתמר מרזל כדי לתפוס לעצמו את המקום ה-30 ברשימת קלעי כל הזמנים.

מתחת לפניני, יש להודות, קיים חור גדול. מי שאמור היה לשרוף קילומטרז' בשטחים האלה הוא עומרי כספי, שאם היה לוקח חלק במשחקי ההכנה ובאליפות היה עושה צעדים גדולים מאוד לכיוון 40 הראשונים, אבל נשאר רחוק מאוד משם והוא מסתובב איפשהו סביב ה-60 כרגע.

אילו הייתי, אילו הייתי

בחור שבין פניני לכספי נמצאים אמנם שחקנים פעילים, אבל כאלה שסיימו מעשית את הקשר שלהם עם נבחרת ישראל דוגמת עמית תמיר, שרון ששוווווון – ושמחה! ודרור חג'ג'.

גם מתחת לכספי יש חור גדול עד לאפיק נסים, שחידש את הפעילות שלו בנבחרת רק הקיץ אחרי מספר שנים שלא לקח בה חלק. גם כאן אפשר למצוא כמה וכמה (וכמה!) שחקנים פעילים, אבל כאלה שסיימו את חלקם בנבחרת. ואלה שמות: משה מזרחי, ג'יימי ארנולד, ארז מרקוביץ', רביב לימונד ומתן נאור. אוקיי, לימונד אולי יחזור מתישהו.

ולמטה, מה למטה? הרכזים לא ממריאים. לא גל מקל, לא יוגב אוחיון, גם לא יובל נעימי.

נעימי ומקל איפשהו באזור המקומות 90-85 עם משהו כמו 5-4 נקודות בממוצע לכל אחד. אוחיון בערך במקום ה-100 עם משהו כמו 3.5 נקודות למשחק. בחו"כ רציני ביותר, נתקשה להכחיש זאת. מקל חצה את ה-23, אוחיון עבר את ה-24, נעימי יהיה בן 26 ביום המשחק נגד גרמניה על נוביצקיה השונים.

היכן הרכזים, היכן? נדחקו מפני הלפרין ובורשטיין, ועכשיו גם מפני אפיק נסים, ובעמדה הזו שיחק לאורך השנים האחרונות פה ושם גם מורן רוט. בקיצור, אין רכז אחד בטוח, מוצק ומוביל שמקומו בטוח, כפי שבטוח מקומו של אליהו, למשל, בעמדה 4 (ובנבחרת, לעיתים, גם ב-5).

רגע, קפיצה לאחור: עוד לפני הרכזים שכחתי את הצמד דייויד בלו ואלישי כדיר, שמנהלים מן ראש בראש נאה כשלעצמו וצמודים למדי בנתונים. בלו, כמובן, קלע יותר בפחות משחקים, אבל שניהם עושים צעדים בטוחים לכיוון המקום ה-70 בכל הזמנים. עוד פוש לא גדול והם שם.

"מה אתה צוחק, חבוב? מצבנו עגום"

זהו נדמה לי, על אף שאינני.

שלומות ונצורות בשלב זה.