כבוד הנשיא ירום הודו שלום רב,

מה לנו כי נלין על מר סרגיי מוניה? ב-NBA היה בפורטלנד טריילבלייזרס, אם כי לא הטביע חותמו ולא הותיר מורשת קרב לדורות הבאים. שחקן אתלט והגנתי מצוין, מזכיר את קירילינקו ידידנו משכבר הימים והוכיח ווינריות ראויה ושלמה עם סל ניצחון שני באליפות זו.

עדיין טרם מובן לי מדוע לא הסתדר שם מעבר לים? האם יש לך מקורות יודעי דבר שיכולים להעיר את עינינו בנידון.

בתודה מראש,

יניב לביא-קרן

שלומות,

ריישית כל, כמו שנגה לומר סבתי מרים עליה השלום, זה כמעט מנוגד לחוק לענות על שאלה לגבי מוניה מבלי להתייחס לחריאפה – או כמו שמכנה אותו מאמננו העולה: קריאפה.

שהרי בצמד החריאפות מדובר.

כך או אחרת, אחרת או כך, ראינו את שניהם כאן בפיינל פור שהתקיים בנוקיה-ההיכל ב-2004. היה ברור כבר אז שמדובר בשני פורוורדים מוכשרים במיוחד, עם נתונים אתלטיים שעשויים להתאים לקבוצות NBA מסוימות.

זמן קצר לאחר מכן, בתום אותה עונה, נבחר חריאפה במקום ה-22 על ידי ניו ג'רזי נטס, והועבר לפורטלנד באיזשהו טרייד. מוניה נבחר מיד אחריו במקום ה-23 על ידי ממפיס, ומיד נאסף גם הוא על ידי פורטלנד. החיבור כראוי לחצי צמד שאינו מעוניין להיפרד מחברו. בפועל, הם בכל זאת נפרדו והחבר מוניה המשיך לעונה נוספת ברוסיה.

רק לאחר שהפסיד עם צסק"א מוסקבה בחצי גמר היורוליג לטאו ויטוריה ב-2005, הוא יצא לפורטלנד במרחק שנה, כאמור, מהזמן בו נבחר. הוא פגש שם את ויקטור-ויקטור וצמד החריאפות התאחד מחדש. ויקטור היה משמעותי בהרבה. מוניה שולי לגמרי.

אגב, צסק"א, בלי צמד החריאפות ובלי איבקוביץ', זכתה ביורוליג בעונה שלאחר מכן (2006) תחת מאמננו הנודע והמכובד - התורה מסיני.

עד כאן רקע כללי שאת כל-כולו כתבתי מהזיכרון, מלבד הצצה כדי לוודא את מספרי הבחירות שלהם בדראפט. הבעיה היא שכאן אתה מגיע, יניב, וגם שואל מה קרה מאותה נקודה והלאה. ואת זה לא רק שאני לא זוכר, אלא שגם ממש-ממש אין לי כוח לבדוק אחרי לילה של שינה קצרה במיוחד בגלל המנוול הספרדי והקוצן הסרבי. ובכלל, ייתכן שאני לא יודע ואין לי תשובה ממשית.

גם זו אופציה, כן? אז מה עושים? מנסים.

אזרוק השערה שהיא כנראה לא מאוד רחוקה מהמציאות, לפיה החבר מוניה פשוט לא התאקלם טוב. לא בנוי לזה, כנראה. אם אני זוכר נכון, הוא זה שביקש לחזור לרוסיה בשלב מסוים אחרי שהועבר בטרייד מפורטלנד לסקרמנטו. הוא הרי לא הראשון ולא האחרון שלא טוב לו, לא מסתדר לו, לא הולך לו ובעיקר – לא בא לו להיות במקום בו הוא נמצא. להזכיר לך את מקרה ליאור אליהו בקאחה לבוראל? להזכיר לך את מקרה רודי פרננדס שהפך לסאגה ארוכה מאוד?

ופורטלנד? הם בכלל היו ואולי עדיין באיזשהו שוונג של בחירת שחקנים אירופיים בדראפט לאורך עשור שלם. מוניה הוא אולי הדוגמה הכי בולטת לבחירה שהתבררה כפלופ. במקום ה-23 הם היו יכולים לבחור את קווין מרטין, טוני אלן, טרבור אריזה או דלונטה ווסט שהיו פנויים. כמובן שבדיעבד קל יותר לדבר, כן?

פורטלנד, כמדיניות כנראה, בוחרת בשחקנים לא אמריקאים לעיתים קרובות בניסיון ליפול על איזה אוצר בלום. רודי פרננדס, ניקולה באטום, ויקטור קלאבר, פדריקו קאמריצ'ס, נדז'אד סינאנוביץ', ג'ואל פרילנד ועוד כמה וכמה (וכמה!) שמות נלקחו שם כבחירות דראפט בעשור האחרון. חלקם אפילו לא הגיעו כדי לשחק. אז גם מוניה הוא אחד מהם. אחת מהבחירות הפחות מוצלחות של הטרייל בלייזרס. זה כנראה כל הסיפור, לפחות אם מחליטים לא להיכנס לפרטי פרטים, כמוני, ולבדוק מה בדיוק קרה באותה תקופה קצרה בה היה שם ומי ישבו על העמדות שלו.

אפשר לשער מבלי לטעות, שחוזה כספי שהוצע לו מדינמו מוסקבה עוד במהלך אותה עונה בה היה ב-NBA גרם לו לחזור הביתה. לפעמים אין כמו בבית, יו נואו. במיוחד כשהכיסים מלאים. ולא מאגוזים.

אגב, הוא לא מזכיר לי את קירילנקו, אם כי זכותו המלאה של כבודו לחשוב כך, כן?

ובזאת נסיים. נדאל וג'וקוביץ' לקחו לי את העיניים, לקחו.

מנוולים.

שלומות ונצורות בשלב זה.