ראשון

עפר שלח מפרשן היום את המרתון בברלין כי הוא הפרשן היחיד שגם רץ מרתון, מפרשן פוטבול ואן.בי.איי כי הוא הפרשן היחיד עם תואר בספרות אנגלית וחי שם ועאלק מבין את נפש בהמתו כבן בית.

מפרשן מהלכים צבאיים כי הוא איבד שם משהו. מפרשן כדורסל את הגמר של הכיסאות גלגלים כי צריך פרשן כדורסל וגם אחד שמבין שבעצם הספורט הזה הוא השיקום עצמו ולא הדרך אל השיקום. בקיצור עפר שלח מפרשן את עפר שלח.

כל חתיכה שלו נמצאת במקום אחר, ואני רוצה להאמין שהסיבה היא זו ולא שמאמינים שכל מילה שהוא מוציא מהפה היא ציניות מסיני. אני מאוד לא אוהב את הקומבו פרשנים למיניהם וזה קצת יותר מדי במקרה של שלח. צריך רענון. ומהר. יש הרבה חברה טובים.

שמע, רד משלח. האיש הוא אחד הטובים, העקביים, הידענים, הרהוטים והמקצועיים ברוב הזמן ולא יעזור כלום. אני מסכים שהוא מדבר המון ומכביד על השידור, אני גם מסכים שעם התפזרות על פני כל כך הרבה מקומות וג'ובים שאת חלקם לא הזכרת, מאוד קשה עד בלתי אפשרי, אפילו לאליל כמותו, לעשות את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר בנישה הצנועה שמעניינת אותנו – שידורי הכדורסל.

באועפ"כ, האיש לא עמד עם אקדח על הרקה של אף אחד כדי שיעסיקו אותו. אם יש לו ביקוש כל כך גדול, כנראה שהוא לא עד כדי כך מזיק, האין זאת?

אני חושב שהעובדה שהוא זוכה להצלחה בכל כך הרבה תחומים גורמת לקנאה אצל אחרים. לא פשוט לאנשים לפרגן לאדם שעושה גם וגם וגם כל כך הרבה זמן, בוא נודה. אחת הבעיות שלו, להערכתי, נעוצה במי שהוא ובאיך שהוא אומר את מה שהוא אומר. כלומר, באינטליגנציה הגבוהה של שלח, בהתנסחות שלו, בשפה הגבוהה לעיתים. לא פעם הוא נשמע בטוח בעצמו מדי, מתנשא מדי, מצטט סופרים מלפני מאה שנים, צוחק מדאחקות של עצמו וכיוצא באלה. וזה בסדר, אגב. מותר לו. אלא שיש מעט אנשים שנוטים לחבב יודעי כל מסוגו או, נניח, יודעי כל מטעם עצמם. במיוחד כשהם מקבלים פתאום הרגשה שהם נחותים. בוא נגיד, שאפשר להחכים אנשים גם בדרכים פחות טרקטוריסטיות.

פה ושם יש לי בעיה כצופה עם האינטונציה הסמי-יהירה שלו לפעמים, ובעיקר עם עודף המלל והפסקנות-נחרצות שאין לפקפק בהן, כביכול. על פניו נראה שהוא מעולם לא הפסיד בוויכוח, פשוט כי הוא מסוג האנשים שלא מאפשר לדעות של אחרים לגבור על שלו. ככה זה נראה מבחוץ וזה כבר עניין של אופי, אבל מעבר לזה, האיש עושה את שלו, ועושה טוב, כבר 20 שנים בטלוויזיה. כמעט מפעל חיים. בוא לא נבטל אותו בתנועת יד, אוקיי?

ואתה יודע מה - עזוב רגע את מה שהוא עושה פה ושם ובכל מקום. מגיע לו הרבה כבוד והערכה ולו רק בזכות היכולת הלא מובנת מאליה להגיע לאולמות במשך עשרים שנה, מאילת ועד כפר בלום, ובאמת להתעניין בכל פעם מחדש במה שהוא עושה ובמה שקורה, ולהצליח בו זמנית להעביר את המסר.

שני

ישנו "חיל תותחנים" וישנו "לזכרם" אך אין התייחסות לאלילי מוסיקה חיים. מדוע לא לעשות פינת "גדולים מהחיים" ולכתוב קצת על אריק איינשטיין, יצחק קלפטר, אהרל'ה קמינסקי, אריק גבריאלוב, שלום חנוך, יורם גאון. מדוע הם צריכים לחכות לבקו''ם, כדי שיכתבו עליהם באתר הנשיאותי?

ברכות ליום ההולדת של הדוכס לבית סלע, תומרינגו סטאר בן הארבע.

שאלה של טעם, חבוב. על פניו אתה צודק: יש מתים של כדורסל ויש מתים מזמרים, ויש תותחנים של כדורסל, אבל אין תותחנים של מוסיקה.

יש כמה תשובות לשאלה שלך. אחת, זה בכל אתר כדורסל לפני הכל ולא אתר של מוסיקה, כן? הרעיון לבנות חלקת 'לזכרם – מוסיקה' צמח מתוך כבוד רב ואהבה גדולה מאוד לתחום, והתחושה שיש למסד משהו-כלשהו ולהעביר את המסר. הנצחה ותיעוד נראו לי כמו צעד נכון. אבל מוכרח להיות גבול, חבוב, פשוט מוכרח. גם ככה ממתינים תותחנים רבים שטרם נכנסו לאתר, סוסוני יאור מידפקים על שערי הביצה וטרם הגענו אליהם, לינקים שלמים נזנחים לעיתים מחמת היעדר זמן. ובסוף, עוד תגיד שאני שלח של הכדורסלע, מתפזר על יותר מדי דברים ועושה בכולם עבודה לא יותר מבינונית.

אם הייתי חרוץ להדהים כמו שלח, הייתי הולך על הרעיון שלך למרות כל המגבלות. אבל אני כל כך לא, ולכן אני נאלץ לדחות את ההצעה הנאה כרפאל בפני עצמה. תודה על הברכות לסטאר הקטן. הילד מתוק להפליא, אין מלים לתאר.

שלישי

המינוי הנשיאותי לפענוח האולטרה סאונד הלאומי, יען תיכוניים כתינוקות ברחם אימם העתידים להפציע אל העולם, מעניין. קבל ח"ח או בעצם נ"נ – נאה כרפאל. אך כמה באמת יצאו שחקנים מליגת התיכוניים? כמה מהם יצאו שחקנים רציניים ב-15 שנים האחרונות?

איפה ויקי רווח? גיא קדם? אלדד דייגי? שחר גורדון? מהי תפקידה של ליגת התיכוניים בימינו? האם זו רק אווירת הקרנבל? אם צביקה שרף מדבר על בנייה, למה הוא לא מקבל מינוי חירום לקומישינר של ליגת התיכוניים. האם לעבור לשחק 35 שניות בהתקפה זה רק עם חולצה מתחת לגופייה בארצות הברית? למה לא אצלנו?

אגב בנייה, בלאט מגיע למכבי שבוע וחצי לפני משחק הרשמי הראשון. איך בונים בשבוע וחצי? אז אם המטרה היא לא המשחק הרשמי הראשון, אלא משחק היורוליג הראשון ובינתיים רק בונים, אז מה התכלית של האדריאטית עבור מכבי? רק כסף? לבריאות.

עוד אגב: כותרת באתר ספורט 5: "מכה למכבי: גלינארי חתם במילאנו". רק מטומטם כותב כותרת כזו. פרננדס בריאל, גלינארי במילאנו. חגיגת כדורסל אחרי שנים של בית מוקדם פח וזבל עופות. טוב שיש להם אדריאטית, אחרת ממה הם היו חיים.

אגב אחרון: סחתיין על הסלע-פייס.

תודות ונצורות על הנ"כ שהענקת לי. אני חושב שבניגוד למה שמספרים לנו מנהלי מחלקות נוער באגודות, בליגת התיכוניים אין מטרה מוצהרת להוציא שחקנים. גם אם מישהו אומר את זה, קשה לי להאמין לו. מדובר בליגה ארצית, תחרותית, עם פרסים, שידורים, פידבק מיידי, סיקור שליגות אחרות בגיל הזה לא מקבלות. הכל קצר וענייני. פה כן חשוב הכבוד, כן חשובה היוקרה, מאוד חשוב הניצחון ובטח התואר שבסוף.

אין לי מושג, למען האמת, אם מקיימים שם אימונים סדירים ורציניים ולאורך איזו תקופה בדיוק. לפחות עבור חלק מהמאמנים זו עבודה שנייה. הנערים באים והולכים, ומדובר בדרך כלל בשתי "עונות" בנות ארבעה חודשים. החבר'ה מכתה י' כמעט שלא משחקים אלא אם הם באמת מוכשרים. ובקיצור, זו לא ליגה שתפקידה העיקרי הוא לגדל ולהצמיח. וכן, הפסטיבל הוא חלק משמעותי מאוד מהעניין, יותר מאשר במקומות אחרים.

מצדי שיהפכו את צביקה שרף לתפקיד שהצעת ושהוא יקבע הגדרות ומטרות וישנה הכל. אבל אם כבר לוקחים אותו לתפקיד מהסוג הזה, למה למסגרת המצומצמת והקצרה של בתי הספר התיכוניים? לך איתו על משהו רחב בהרבה.

מסכים איתך לגבי הכותרת ההיא, אם כי המלה מטומטמים, יו נואו, לא ממש נחוצה כאן. נקודת המבט מאוד צרה ופרובינציאלית אצלנו בהרבה מאוד תחומים. זו בעיה.

קח גם אתה אגב אחד: אריק שיבק, מאמן נבחרת ישראל, ניצח אתמול את בשיקטאש עם דרון וויליאמס, נכון לרגע הזה הכוכב הגדול ביותר שהגיע מהאן.בי.איי לאירופה בתקופת השביתה (אלא אם מודיעים היום על החתמתו של בראיינט בבולוניה). לא רק ניצח, הדיח אותה מהיורוקאפ.

ותן לי לקחת אותך לתסריט כזה: אלי גוטמן, מאמן נבחרת הביפ של ישראל לצורך העניין, מוביל בתפקידו הנוסף קבוצה מפורטוגל לניצחון על יריבה עם כוכב ביפ ענק ויוצא דופן ומדיח אותה מגביע אירופה. זו ידיעה ראשית או לא ידיעה ראשית? עכשיו לך וחפש את הניצחון של שיבק באתרי האינטרנט ובעיתונים ותראה איפה היא ממוקמת וכמה מלים הקציבו לה.

ואם הזכרת, אז בטח שאצטרף: היידה לכדורסלע-הפייסבוק, היידה, היידה, היידה!

רביעי

הסתובבתי הערב קצת בחוץ והרחובות ריקים. מדינת כדורסל הם קוראים לנו, וכנראה ששעתיים כדורסל בימי חמישי זה אכול כפי יכולתך באל גאוצ'ו. בפועל, העם חוטא בצ'מפיונס-ביפ, מכל חלון שומעים. מבקש להתהדק לתוך עצמי אך עם הצעקה: " . . . נו, יא מניאק, תבעט" אי אפשר לטעות. זו לא היתה דרישה של השכנה לבעלה לטפל בילד, אלא פשוט צ'מפיונס ביפ.

כולם מרמים. כל הקומבו פרשנים למיניהם, ואני מתכוון לפרשני כדורסל שמדברים ביפ תחת כל מיקרופון רענן. וואלה, אני מרגיש כמו ילד שגדל ורק עכשיו סיפרו לו שהוא מאומץ ושזה בעצם לא שייך לי.

פח בורשטיין מונה לקפטן. מעולם לא היה למכבי קפטן שלא היו רגשות כלפיו, שנאה או אהבה. קלוש, אנמי, צמחוני, דל קלוריות, אנטי מחיקון, פרווה. בורשטיין. אני מקדיש לו שיר, הנה הוא כאן.

שמע, ההגדרות שלך לבורשטיין מציקות ומטרידות ומיליטנטיות, אבל מדינה חופשית וכו' ואני הולך איתך בעיקר בזכות ההתנסחות והראש. מייל-מייל הרביצות כאן.

גם אני לא ממש מת על זה שאנשים כמו אריה מליניאק או אלי סהר או רון קופמן, שהיו פעם פרשני כדורסל נטו, הפכו עם הזמן לכאלה שמדברים על ביפ ושאר חטאים כאילו אין מחר, אבל אלה דרישות התפקיד כיום, הזמנים השתנו, המדיה אחרת. ממש לפני יום-יומיים אמר ראש שבט האפרים במסיבת העיתונאים של מכבי ראשל"צ וסביבותיה, שהסיקור של הכדורסל נפגע כי יש פחות עיתונאים בשיטה של פעם, כאלה שהיו ממש מסקרים קבוצות. היום יש נטייה בולטת לעשות הכל מכל בכל כל באדם אחד. ההוא מהאינטרנט שייצא לשדה התעופה עם מצלמת וידיאו כדי לקלוט את תיישון ג'יימס נוחת ולסחוט מספר משפטים מזקנו, ייצא גם לאימון הפועל בני עייש בענף הביפ, כדי לדווח על קטטה מסעירה. זה המצב.

גם אני, חוטא שכמותי, נאלץ לכתוב מפעם לפעם על ביפ בטור השבועי שלי ב"מקור ראשון". דרישות התפקיד, ככה נהיה, ככה נוצר.

ולגבי מדינת הכדורסל שהיא בעצם מדינת ביפ, נו, זה ידוע, בחייך, ומצער עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. ובכל פעם מחדש.

שלומות ונצורות בשלב זה.