אתחיל מטענה שהעליתי עוד לפני המשחק באולפן הספורט בערוץ וואן, אי-שם לפני החג ופיתחתי אותה לכדורסלע-הפייסבוק מיד אחרי ההפסד של מכבי ת"א במילאנו.

זו לא עוד עונה, קורה כאן משהו אחר. אם אנדריי קירילנקו חזר לרוסיה, ורודי פרננדס חזר לספרד, ודנילו גלינארי חזר לאיטליה וארסן איליאסובה וממט אוקור חזרו לטורקיה וטוני פארקר וניקולה באטום ויאן מהינמי ובוריס דיאו חזרו לצרפת ובטח פספסתי מישהו - איך זה שעומרי כספי לא משחק בישראל,
ואיך זה שמכבי ת"א לא החתימה אותו?

מכיר בכלליות בדיוק כמוכם את סיפור המסים והתשלומים הגדולים שהיה צריך לשלם למס הכנסה אם היה מגיע לכאן. ובכל זאת, אי אז לפני חודשיים או כמה שזה היה, כשדיברו על מכבי ועל כספי כחיבור שמצוי על סף סיכום, הדבר הזה היה צריך להיסגר. מכבי היתה צריכה לספוג חלק, כספי היה צריך לספוג חלק. וזהו.

רק שאז מרבית השחקנים שהוזכרו קודם טרם חתמו בקבוצות אירופיות. במיוחד לא גלינארי, פקוביץ' ופרננדס שהגיעו יחסית מאוחר.

ראינו אתמול את גלינארי. את האנרגיות, האיכויות, הדורסנות, את הקהל במילאנו, את מה שהוא עושה למועדון, לציפיות, לעיר. שלא לדבר על השורה הסטטיסטית (23 ו-7, הלך 16 פעמים לקו) ועל הניצחון של האיטלקים בסופו של דבר. ושלא תהיה טעות, הוא יכול לשחק הרבה יותר טוב. ועם כל הכבוד לפוטסיס, היירסטון, בורוסיס וניקולאס, הוא הדבר האמיתי בקבוצה הזו.

כספי של אחרי שתי עונות ב-NBA, ואחרי קיץ 2010 מצוין עם נבחרת ישראל, יכול היה לעשות אותו דבר בדיוק גם כאן.

נכון, מכבי ת"א צריכה עוד גארד במקום ג'רמי פארגו. זו המשימה הדחופה ביותר. אבל ספק אם לומר שהקבוצה מלאה בפורוורדים ואין צורך בכספי זה משפט שיכול להחזיק את עצמו בסיטואציה הנוכחית שנוצרה. בקבוצה יש הרבה פורוורדים, זה נכון, אבל כשהיריבות הן ריאל עם פרננדס, מילאנו עם גלינארי, פרטיזן עם פקוביץ' ואייסי לאו ואנאדולו עם סשה וויאצ'יץ', ממש לא בטוח שמכבי עם פארמר מספיק חזקה. לגמרי לא ברור שאפשר להיות בררנים או סרבנים במקרה הזה.

גם לא ממש הבנתי את מאמננו העולה שטען, שעקרונית הוא נגד החתמת שחקני NBA שלא יכולים להתחייב עד תום העונה, אבל נפלה הזדמנות להחתים יהודי, בחור נהדר עם אוריינטציה ברורה לישראל, וכהנה וכשמה. אבל רגע, נפלה גם הזדמנות להחתים שחקן NBA ישראלי, אחד שמכיר מקרוב מאוד את המועדון, את הליגה, את היורוליג. אז במקרה הראשון חורגים מהעניין ובמקרה השני לא?

ולמשחק. ההפסד מסתתר ב-1 מ-6 של דווין סמית' וב-3 מ-11 של פרמאר, אבל מכבי נפלה גם ובעיקר הגנתית. היו ימים שערב חלש בהתקפה של שחקני מפתח בקבוצה לא הסתיים ב-89 נקודות. לימים ההם מכבי צריכה לחזור עכשיו, כי מילאנו (89 נקודות) וריאל מדריד (100 נקודות בחוץ נגד שרלרואה עם רודי-חמודי וג'ייסי קארול האליל) הן קבוצות עם פוטנציאל התקפי מצוין. גם אנאדולו אפס (84 נקודות בבלגרד) שצירפה את מכונת הירייה סשה וויאצ'יץ' יכולה להגיע למספרים האלה לעיתים קרובות.

שנים שמכבי היא אחת מהטופ 5 ביורוליג (זהירות, הנחה לא מבוססת) בכל הקשור לממוצע נקודות. בעונות קודמות היו לה מעט מתחרות בתחום הזה, ומרבית הקבוצות הבולטות נאבקו כדי להגיע ל-80-75 נקודות. עושה רושם, ולא רק על סמך המחזור הראשון, שהפעם דברים ייראו קצת אחרת בתחום הזה. מכבי תקלע הרבה, אבל עוד קבוצות יקלעו כמוה.

ההפסד מתחבא גם ב-3 ריבאונדים ב-21 דקות של תיישון ג'יימס וסחור-סחור סחורצאניטיס, וכמובן באפס נקודות של יוגב אוחיון במשחק הבכורה שלו ביורוליג. גם כשאוחיון מרביץ 12 נקודות, 7 אסיסטים ו-5 חטיפות בליגה אדריאטית או ביורוקאפ, נניח, אני עדיין חושב שהוא לא מתאים להיות רכז ראשון במכבי ת"א מול יריבות חזקות ומילאנו היא כזו. אולי יום יבוא והוא יוכיח אחרת, אבל בינתיים ברור לכולם היכן הדברים עומדים.

מכבי ת"א הגיעה למילאנו בסיטואציה יותר קשה משניתן לחשוב. דברים שרואים משם לא רואים מכאן. לכאורה, המצב נוח מבחינת מכבי. היא ניצחה בכל משחקיה עד לאותו רגע ומילאנו הפסידה בשבת במשחק ליגה בפזארו, כשהיא קולעת 4 נקודות בלבד ברבע השלישי.

אבל מילאנו הנוכחית חזרה להיות מועדון גדול. נקודה. הרכש מחייב, התקציב מחייב, הקהל מתייצב, האווירה היא שוב כמו של מילאנו מפעם. זה גם אומר, שמועדון גדול לא יכול להרשות לעצמו להיראות כמו סתם קבוצה במשחק שאחרי הפסד. פשוט לא יכול להרשות לעצמו. מהר מאוד, אולי מהר מדי, מילאנו הגיעה לנקודה שבה ניצחון הוא הכרח ודריכות היא המסך שדרכו פורצים השחקנים למגרש.

יש שם יותר מדי שחקנים מנוסים וגם מאמן ועוזר מאמן מנוסים, מכדי להגיע למשחק כזה ברפיון או בחוסר עירנות. גם אם זה נראה אולי אחרת, אני חושב שמילאנו היתה מוצאת דרך לנצח במשחק הזה גם אם פרמאר, סמית' ואחד הסנטרים היו משחקים טוב יותר. אם צריך, גלינארי היה קולע 33 ולא 23.

כן, יצאו לי פה איזה 700 גרם טקסט ספקולטיביים מאוד. מודה באשמה.

אבל כך או אחרת, אחרת או כך, העונה האמיתית של מכבי לא החלה באחד באוקטובר במשחק נגד נובו מסטו, וגם לא ביום ראשון בניצחון הקל על ג"ג הפקות ואירועים. העונה התחילה אתמול, דקה אחת אחרי ההפסד במילאנו, כשלכל אנשי הקבוצה נפל פתאום האסימון: לא חוזרים הביתה אל המיטה הנוחה, אלא נוסעים למשחק שאינו מעניין אף גביר, ויתקיים מחר בשירוקי-העיר.

שלומות ונצורות בשלב זה.